ריקוד המכונה: "UnREAL" מסובבת את המצלמה לצד המעניין של הריאליטי

הדרמה החדשה של רשת "לייפטיים" היא אחת הבשורות הגדולות שהגיעו לטלוויזיה בתקופה האחרונה. היא מפנה את הזרקור מהבובות של מתמודדי הריאליטי למפעיליהן, מבקרת את ההרס שמייצר הז'אנר, ובוראת דמויות נשיות נפלאות שאי אפשר שלא להתאהב בהן

  • unreal
yes

לא הרבה נשאר איתנו מעונת ה-vip האחרונה של "האח הגדול". אחרי הכל, הפורמט כבר באמת מתחיל למצות את עצמו: הטסטמוניאלס אותן טסטמוניאלס, המניפולציות אותן מניפולציות והאסי עזר אותו אסי עזר. ובכל זאת אם יש משפט אחד מהדהד שנותר מהעונה החולפת הוא זה של אריאנה מלמד, שהגיעה, כדבריה, כדי "לראות איך עובדת המכונה מבפנים". אף אחד לא קנה לרגע את הטיעון הזה, אבל מלמד פתחה כאן צוהר לסוגיה מרתקת. הרי אם כבר קיבלנו כמובן מאליו את העובדה שכל קשר בין ריאליטי למציאות הוא מקרי בהחלט, מה שבאמת מעניין הוא לגלות איך הכל נראה מהצד השני של המראה הדו-כיוונית. אל המקום הזה נכנסת "UnREAL" של רשת "לייפטיים", מסוג הסדרות שזקוקות לרבע שעה בלבד כדי להפוך את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על טלוויזיה.

במרכזה של "UnREAL" עומדת דמותה של רייצ'ל (שירי אפלבי, "בנות"), מפיקה זוטרה בתוכנית זהה לחלוטין ל"הרווק" מלבד שמה. רייצ'ל היא תמונת המראה של ז'אנר טלוויזיוני שגרף מיליארדי דולרים תוך שהוא דורך על נשמתם, גופם ושמם הטוב של משתתפיו, לפני המצלמות ומאחוריהן - היא תפרנית, אכולת רגשות אשם ועמוסת תסביכים פסיכולוגיים, ומנהלת יחסי שנאה-אהבה עם הדבר הכי טוב שהיא יודעת לעשות: העבודה שלה. רייצ'ל היא הזרוע המבצעת של קווין (קונסטנס זימר), מפיקת התוכנית קרת הלב ומחוללת הסנסציות שמאחורי הקלעים. כדי לרצות אותה, עליה לייצר על בסיס קבוע מתחים בין המתמודדות על ליבו של הרווק, התמוטטויות רגשיות, אהבות, שברון לב, תקוות וחלומות שווא, הכל כדי להשיג את "רגעי הזהב" הטלוויזיוניים שהופכים את "הרווק" למכונת רייטינג עצומה. בין "קאט" ל"אקשן" רייצ'ל וקווין, והצוות שלצידן, עסוקים במערכות היחסים, בחלומות ובתקוות השבורות של חייהן שלהן.

עוד בוואלה! NEWS

הנוגדן הזה יכול להיות חגורת ההצלה שלכם. זה מה שאתם חייבים לדעת עליו

ד"ר עידית דוברצקי-מרי בשיתוף האגודה לזכויות החולה
לכתבה המלאה
נשים בעבודה. קונסטנס זימר ושירי אפלבי כוכבות (צילום: יח"צ)

כאמור, האמת הראשונה שחושפת "UnREAL" על עולם הריאליטי היא שיוצריו הם אנשים שבורים ואכולי שנאה עצמית לא פחות מאשר בובות המתמודדים שאותן הם מתפעלים. המציאות המניפולטיבית של תעשיית האשליות הרסנית למי שמחליט איך למסגר את הסיפור לא פחות מאשר למי שנמצא במרכזו. אבל ההישג הגדול באמת של הסדרה, בעיקר לאור העובדה שהיא מגיעה מבית היוצר של רשת ש"סיפורים אמיתיים" סוג ז' הם הלחם והחמאה שלה, הוא שהיא שוברת את כללי המשחק. "UnREAL" היא שעטנז מרהיב של ז'אנרים ורעיונות: היא קצת "מראה שחורה" וקצת פארודיה, קצת דרמה רומנטית וקצת קומדיה, קצת "האח הגדול" כשם קוד וקצת דוקו. המעברים האלה מרתקים מכיוון שהסדרה בו זמנית מודעת לעצמה בצורה מטורפת וגם מאוהבת במציצנות הטלוויזיונית הזאת. היא שונאת את גיבוריה ומייחלת להצלחתם. היא מבקרת ללא רחם את הז'אנר, אבל עדיין מאמינה בהפי אנד. במהלך סצנה נפלאה מאחד הפרקים הראשונה נראית קווין צועקת על עובדיה: "אנחנו מוכרים כאן אהבת אמת אנשים, אהבת אמת!". כל הציניות שבעולם נמצאת בתוך המשפט הזה, ובכל זאת, עמוק בפנים גם קווין עצמה חולמת למצוא אחת כזאת.

היסודות של "UnREAL" בנויים על חוויותיה של שרה גרטרוד שפירו, יוצרת הסדרה בצוותא עם מרטי נוקסון ("באפי"). שפירו היתה בעצמה מפיקה על הסט של "הרווק" במשך שתי עונות, חלק מהתעשייה שנועדה לייצר את החיוכים הצחורים, הלבבות הרוטטים והרומנטיקה המלאכותית שמוגשת לצופי התוכנית כבר 30 עונות מצטברות. מעבר לסיפורים על היחס כלפי המתמודדים מאחורי הקלעים (הימורים על מי תלך ראשונה, תיוג מניפוליטיבי של המתמודדות ל"מרשעת", "מילף" ו"מטורפת", מענקים כספיים על הוצאה שלהן מאיזון), שפירו ונוקסון מצליחות גם לאזן בצורה נהדרת את המבנה הזה של צופים-שצופים-בצופים-שצופים-במתמודדים. דרמות משתלבות בתוך דרמות, עריכה קולחת ונהדרת, צילום שנע בין מצלמות רועדות למצלמות אולפן למצלמות רחף, הדיאלוגים מהירים א-לה אהרון סורקין. הקצב של "UnREAL" הוא מסוג הטלוויזיה שאי אפשר לקבל מספיק ממנו.

שונאים סיפור אהבה (צילום: יח"צ)

מעל כולן עומדות שתי הכוכבות הגדולות של הסדרה. קונסטנס זימר עשתה את זה כבר בעבר עם שטניות חלקות לשון כמו דיינה גורדון הנהדרת מ"הפמליה" וג'נין סיקורסקי מ"בית הקלפים", שתי הדמויות דומות במידה רבה לזו שהיא מגלמת כאן - אבל היא כל כך טובה וכנה בהן עד שקשה שלא להתאהב בה. שירי אפלבי נמצאת במשימה קשה הרבה יותר מזימר. היא כאן כדי לנוע כל הזמן עם הצופה בין ההתכווצויות בספה ממעשיה הנלוזים לבין הצורך להמשיך הלאה בכל זאת, בין השנאה העצמית ובין הגאווה שבעוד הצלחה קטנה. אפלבי הגיעה כדי לספר לעצמה ולנו את השקרים שכולנו מספרים, השכנוע הפנימי שאין ברירה אחרת ושבסוף אנחנו כן תורמים להפוך את העולם לטוב יותר. היא עושה את כל אלה עם כישרון גדול ורגישות, ומוכיחה שוב כמה נכונה ומוצלחת יכולה להיות סדרה בהובלת נשים. בכלל, "UnREAL" היא שוברת מוסכמות בעניין הזה: לכאורה הגברים שלה נמצאים בעמדות הכוח. אחד מהם הוא בעל הפורמט והשני הוא הרווק השרמנטי והציני. אבל למעשה מי שבאמת מחזיקות במושכות ומתפעלות אותם הן הנשים שסביבם.

לא כל הפרקים של "UnREAL" אחידים ברמתם ולעיתים היא נסחפת מעט ברוח המלודרמה של "לייפטיים", אבל לזכותה של הסדרה ייאמר שהיא מתגמלת את צופיה עם נכונות ללכת רחוק גם בהומור וגם בהפתעות וטוויסטים קודרים. הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על מגרעותיה של הסדרה הוא שהם חולפים כמעט בלי להרגיש. ביתר הזמן "UnREAL" היא משב רוח מרענן ומבריק, שחותר תחת ז'אנר עייף ולעוס ובורא אותו מחדש כמעט לחלוטין. כמה סדרות טלוויזיה כבר ראיתם בזמן האחרון שאפשר להגיד את זה עליהן?


כל הפרקים ששודרו עד כה (הפרק האחרון יעלה בשבוע הבא) זמינים לצפייה ב-VOD של yes. הפרקים ישודרו החל מה-24 באוגוסט ב-yes Drama. ביום רביעי יעלו פרקי הסדרה גם בסלקום TV.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully