בלוגים וטורים

טעון קיפוח 50: הזמר הים-תיכוני במחווה לג'ינג'יות

עמוס אלגלי בשיר קיץ שמאדיר את אדומות השיער, אפיק שמעוני דוחף את הרוק המזרחי, דגנית דדו מביכה ואהובה עוזרי בשני שירים לא אחידים. טור המוזיקה הים-תיכונית של רועי בהריר פרל

רועי בהריר פרל
06/08/2015
יח"צ - חד פעמי

עמוס אלגלי - "ג'ינג'ית" (3:26)

כשזמר מרהיב עוז עד כדי ביצוע שיר שנפתח במשפט "היא בוגרת הפקולטה ליפות", לא נעים להפסיק אותו באמצע. הוא ויתר על המון כבוד עצמי לטובת העניין, ומן הראוי לכל הפחות לברר מדוע.

התשובה לכך, כצפוי, היא בחורה, ובמקרה שלנו, אדמונית. עמוס אלגלי, בוגר סדרת המופת "אייל גולן קורא לך", קורא לה "ג'ינג'ית", ממש כמו שמילואימניקים נוהגים לקרוא זה לזה, וטוען שהוא "בתוך חלום חולם עליה". כן, הוא חולם עליה בתוך חלום ולמחרת בבוקר, בעודו מציאותי בתוך מציאות, הוא אף לוקח את זה צעד קדימה. "קיבלתי אומץ", הוא שר, "והחלטתי לנסות".

בבוא הפזמון עלינו לטובה, כשאלגלי מקבל עוד קצת אומץ ושר לג'ינג'ית שלו "אז אם תתני לי, נו, נו, תתני" נדמה לרגע שנעשה כאן צעד נוסף קדימה - אחד יותר מדי - אבל השורה הבאה, למרבה המזל ו/או רוח השטות של הכותב (רפי בסקון), היא "חיוך מתוק ואז תראי שגם חלום הופך פתאום לאמיתי".

הוא צודק. חלומות יכולים להפוך פתאום לאמיתיים, כמו שביקורות של סינגלים ים-תיכוניים יכולות להפסיק פתאום להיות ציניות ודאחקאיות, ולהפוך לענייניות ואפילו לחיוביות, כי בשורה התחתונה, אף על פי ולמרות הכל, "ג'ינג'ית" הוא שיר קיץ חמוד לגמרי.

זו לא הפעם הראשונה שבה אלגלי מלווה בחטיבת רוק לצד בגלמה וקלידים ערביים ונשמע כמו פושטק רמלאי נפלא משנות השבעים. הכיוון הזה מאפיין גם יצירות קודמות שלו, שעשו רעש לא ממש רועש. העניין הוא שכאן, למרות הטקסט הגידע והמאוד ליאור-נרקיסי, התוצאה מלהיבה וסוחפת, בעיקר הודות ללחן המוצלח ולעיבוד הנקי והמדויק של דורון אלימלך. וגם, כמובן, לסתיו שפיר, ליובל שרף, לטורי איימוס, לג'וליאן מור, לאיימי אדמס ולציפי שביט.

(שלושה כוכבים)

עוד בוואלה!

נמאס לכם לאכול שטויות במשרד? יש לנו כמה פתרונות מושלמים

בשיתוף גליל

אפיק שמעוני - "אליה" (3:25)

וכך, בעודנו מציינים 50 שבועות לטור/בלוג/מדור המקופח בעולם, מפנה תת ז'אנר אחד את מקומו בפסגה ומשאירו לתת ז'אנר אחר, מעניין ומסקרן הרבה יותר. הפופ הים-תיכוני מת - יחי הרוק המזרחי.

כמו עמוס אלגלי, גם אפיק שמעוני, ילד בן 18 מירוחם, זורם לשם בסינגלו השני (מילים, לחן ועיבוד של נדב אסולין), ועושה את זה אפילו יותר בטבעיות מחובב הג'ינג'יות. להבדיל מהאחרון, שמעוני פונה לג'ינג'ית שלו בשמה (אליה) ומשתמש בשפה בוגרת ואלגנטית למדי, גם אם קיטשית עד כדי כאב כרוני בקצוות הגפיים.

משמח לגלות, בנוסף לכך, שמאז הסינגל הקודם שלו, "הצלחתי לאהוב", שמעוני גם למד לשיר. הוא עשה את זה, ככל הנשמע, בעזרת האזנה לערוץ היוטיוב של אייל גולן, אבל אולי בהמשך, כשיזדמן לו, הוא ינסה להרחיב קצת את רפרטואר ההשפעות. אם זהייקרה, הנער יגדל ויהפוך לעלם (עם מעריצות) חמודות. אם לא, הוא ייזכר לעד בתור ילד שהוציא לרדיו רק שיר טוב אחד.

(שלושה כוכבים וחצי)

נוקי - "אתמול שלשום" (4:01)

הזמרת הלא מפורסמת נוקי, הידועה גם בכינוי נופר צפרוני-יגל, חברה למפיק המוזיקלי שאול בסר במטרה להוציא אלבום בכורה, וכחלק מהעניין גם נפגשה עם אהובה עוזרי וקיבלה ממנה את השיר הזה, ששנמע כמו חריימה בקארי.

זה לא נשמע ממש טעים. ליתר דיוק - ומבלי להמעיט מערכה של עוזרי המדהימה - השיר הזה לא נשמע כמו שום דבר והעובדה שנוקי היא המבצעת שלו גורמת לו להישמע עוד יותר כזה. כלומר, סהרורי.

לא ממש ברור איך ולמה זה קרה. אולי נוקי, היוצאת באלבום הזה (ובמופע שמלווה אותו) למסע אל שורשיה המרוקאיים, לא כתבה נכון את התווים של אהובה עוזרי. אולי ביום ההוא, שבו ביקרה את עוזרי, היתה לה דלקת באוזן והיא לא שמעה טוב. אולי היא אמרה לעוזרי "לא, תודה", עוזרי שמעה רק את ה"תודה", ענתה לה "בבקשה, חמודה, בבקשה", ואז כבר אי אפשר היה לחזור אחורה.

או שאולי נוקי באמת חשבה שזה שיר הגיוני וטוב, וששאר המעורבים ביצירה באמת חשבו שנוקי היא זמרת הגיונית וטובה. הכל יכול להיות. יש דברים מאוד מוזרים בעולם. כמה מהם, גם אם מעטים, אפילו מוזרים כמעט כמו השיר הזה.

(כוכב אחד)

שירן אברהם - "מניפת האהבה" (4:28)

כשהגשה רצינית ודרמטית פוגשת עיבוד אתני-מדברי לכלי נגינה אקזוטיים כמו סאז וחליל סיני, קל מאוד לטעות לרגע ולחשוב שמדובר ביצירה עמוקה, רב שכבתית וכבדת משקל סגולי. רק אחרי הפזמון השני עולה תהייה ראשונה בנוגע לעצם העניין - כלומר, לשיר שמסתתר אי שם, מתחת לחולות המדבר, או, לחילופין, לשכבות האיפור הכבד של שירן אברהם (פרח נוסף מבית העידוד והטיפוח של אהובה עוזרי, אבל כזה שכותב ומלחין בעצמו) בצילום שעל עטיפת הסינגל.

אט אט מתברר שאין ממש אחד כזה. ההפקה המוזיקלית של משה דעבול מרשימה ומעניינת, אבל היא צריכה להתמודד עם טקסט הזוי ופסאודו-גבוה ("מניפת האהבה מעליך / אז מדוע אתה מכסה את פניך / צריך ריפוי לנשמה / כשמתחלפת לה עוד עונה"), לחן פומפוזי ונטול ברק, וקול של מודחת ברבע הגמר של תוכנית ריאליטי. ברור מאליו שזה נדון לאבדון. כמו כולנו.

(כוכב וחצי)

דגנית דדו - "דיקי דיקי" (3:30)

בדומה לקסם של צ'יקו ודיקו, גם השיר "דיקי דיקי" לא מחדש ולא מפתיע. דגנית דדו, זמרת עם שיער שבתוכו יכולים לגור גם צ'יקו וגם דיקו, לקחה שיר ערבי קלאסי שבוצע פעמים רבות, בגרסאות ובשפות שונות (בעברית ביצעו אותו, בין השאר, דודו יסמין וג'ורג' בר), חיברה לו טקסט שכונתי על בחורה שבן זוגה מתייחס אליה לא משהו ("בכל שבת פתחת שולחן של מלכים / לחברים שלו הכי טובים / ואיך עכשיו בטלפון מסננים / זרקו אותך דיקי דיקי לכלבים"), אמרה לתמיר קליסקי "תעבד" ולאבי סינגולדה "תנגן", ראתה כי טוב והוציאה שיר חדש לרדיו, סינגל ראשון מאלבום שני.

אפשר להניח שהתוצאה שואפת להיות משהו בסגנון של ריף כהן - קטע ים-תיכוני פוגש ביט עדכני - אבל בפועל זה קשקוש פוגש חינטרוש. העיבוד של קליסקי עצל, צפוי וחסר מעוף, השירה של דדו סתמית, הסטיילינג שלה סתמי ולאווירה הכללית בשיר יש טעם לוואי של חלטורה בתקציב מוגבל. חבל. אפשר היה לצפות ליותר מזמרת ומשיר שבשמותיהם יש כל כך הרבה דל"תים. איזה דיקי.

(כוכב וחצי)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully