בית התקליט עם דניאל זמיר

אלבום מופת ואבן יסוד במוזיקה הישראלית. אביתר בעצם המציא באלבום הזה צורה חדשה של ביטוי מוזיקלי וכן צורה חדשה של ביטוי מילולי. בהקשר מוזיקלי אביתר משלב סגנונות שונים, החל ממוזיקה קאמרית ועד לרוק מתקדם, תוך שהחיבור ביניהם נעשה במלאכת מחשבת לתוצר חדש ומרענן שלא היה כמותו לפני כן. אביתר בורח מהפופ המיינסטרימי ולא מפחד להצהיר הצהרה מוזיקלית שתהיה מאתגרת למאזין. באותו אופן הטקסטים באלבום בועטים, נשכניים ובעיקר כנים. אביתר לא מפחד לדבר על הכמוסות שברגשותיו ולפתוח את עולמו הפנימי לאוזני המאזין.

האלבום הראשון של יונתן רזאל. יונתן מביא לעולם הדתי והמסורתי ניחוחות מוזיקליים שהוא לא ידע לפני כן. הרקע של יונתן כמוזיקאי מושכל מאוד ובעל אוריינטציה מוזיקלית מכוונת היטב, משתלב עם טקסטים שבעיקר קשורים בעולם המסורת היהודית. בכך יונתן הוא אחד הראשונים שמצליח להחדיר למיינסטרים הישראלי-דתי איכויות מוזיקליות שהיו זרות לו עד אז. הוא פתח צוהר לקהל גדול להגיע למקומות מוזיקליים עמוקים יותר ממה שהוא היה מורגל בהם עד אז. אלבום יפהפה ומיוחד, שירים מיוחדים ויפים, מהלכים הרמוניים יחודיים מאוד וקווים מלודיים לא שגרתיים - כל אלה מתחברים עם מילים עמוקות ועם תוכן רוחני לתוך סגנון ייחודי מאוד.

אהרון הוא יוצר מן המעלה הראשונה, מלחין גדול וכותב טקסטים מעולים. בחרתי דווקא את האלבום הזה כי הוא מביא לידי ביטוי מעין בשלות שאהרון הגיע אליה לאחר שלושה-ארבעה האלבומים שקדמו לו. אהרון באלבומו זה נשמע כמלחין מגובש וכיוצר שכבר עבר כברת דרך מספיקה כדי להגיע לבשלות, אך רחוק מאוד מה"שיא" חלילה. וכך האלבום מלא ברגעים מסעירים, מרגשים ומיוחדים, וגם אמירה מוזיקלית ברורה של אהרון כמלחין.

שולי רנד היה שחקן ובמאי של סרט מצליח מאוד בשם "אושפיזין" לפני שקפץ עליו השיגעון לעשות אלבום. אני זוכר שכשהוא פנה אלי וביקש שאנגן באלבום וחשבתי לעצמי מה הקשר, מה הבן אדם פתאום שר שירים, אבל זרמתי. אני זוכר עוד כשעבדתי על העיבוד ל "בן מלך" שחשבתי לעצמי, "וואו, הבנאדם בדימיונות, זה הרבה יותר מדי מורכב גם בטקסטים וגם בלחנים מכדי להיות משהו מיינסטרימי, פופולארי". ובכן, נראה שטעיתי. האלבום מצא כל כך הרבה אוזניים קשובות שגילו פינה מנחמת בחשיפה של שולי את האתגרים הנפשיים מולם הוא עומד כאדם דתי וכאדם בכלל, ומאז שולי הוא אחד היוצרים המוזיקליים הפופולריים והמשפיעים בישראל.

פינק פלויד היא אחת הלהקות החשובות בתולדות הרוקנרול, לדעתי יותר מהביטלס (יואב קוטנר תמיד קופץ עלי כשאני אומר לו את זה). הלהקה לא פחדה לחקור ולהתנסות במוזיקה וללכת למקומות שאף יוצר רוקנרול לא הלך אליהם לפניהם. הסולואים הארוכים, הפתיחות המהפנטות שלוקחות הרבה זמן (כמו למשל בשיר כאן, השירה נכנסת אחרי פתיחה של 8 דקות ו-42 שניות!), לפעמים אפילו מקצבים לא סימטריים, קווים מלודיים נדירים וכמובן השילוב של אלקטרוניקה ראשונית. החומרים של הלהקה, על אף היותם מאוד ניסיוניים תמיד ומאוד חדשניים, זכו להצלחה מסחררת ועל ידי כך קידמו בעצם את המוזיקה בכל העולם. האלבום הזה פשוט מלא בשירים מהממים ומיוחדים, בעיקר אני חולה על הפתיחה של "Shine on You Crazy Diamond", שלא היתה מביישת אף יוצר ג'אז אוונגרדי.

פט הוא הגיטריסט החשוב ביותר בשלושים-ארבעים שנה האחרונות, בכל התחומים. מדובר במלחין ענק, גיטריסט שאין אח ורע לדברים שהוא עשה, ובעיקר מוזיקאי שאף לא מפסיק להסתקרן. המקומות המוזיקליים שהוא עובר בהם משאירים את המאזין פעור פה, והשאלה שאני תמיד שואל את עצמי היא - מה, אין משהו שהוא לא יכול לעשות? פט מתחדש ומתרענן בכל אלבום ובכל הופעה ובכך הוא נשאר רלוונטי מאוד (שלא לומר אחד המוזיקאים הגדולים בהיסטוריה) למשך שנים רבות. האלבום הזה, "First Circle", הוא סוג של נקודה קריטית לדעתי באבולוציה המוזיקלית של פט. הוא מצליח לגעת כאן בז'אנרים שעד אז לא נפגשו, לא עם הג'אז ולא עם הרוק. הקומפוזיציות, כמו הנגינה של פט, הם יחודיים לו בלבד, הוא בעצם המציא סגנון נגינה וסגנון מוזיקלי שהשפיע על דורות של מוזיקאים.

קולטריין הוא אחד המוזיקאים החשובים בתולדות המוזיקה, ובוודאי שבתולדות הג'אז. מדובר בסקסופוניסט שהמציא מחדש את הסקסופון, תוך שהוא שובר שיאים של יכולות וירטואוזיות, חשיבה הרמונית ויצירתיות לאין קץ. מדובר בבן אדם שהשקיע את חייו ברוחניות ובמוזיקה וכך הוא גם נשמע. אולי הסקסופוניסט המשפיע ביותר על הג'אז אחרי צ'ארלי פארקר. אבל מעבר ליכולות הפנטסטיות שלו על הסקסופון, קולטריין הרחיב את הגבול של הג'אז למחוזות מוזיקליים מסעירים שהוא לא ידע לפני כן. הוא מאלתר באינטנסיביות רבה תוך שהוא מציג מושגים הרמו-לודיים חדשים ומתוחכמים במיוחד, וכל זאת תוך שהוא מכוון מטרה ביותר, להעמיק בנגינה ולהגיע למקום שנושק בתפילה. "A Love Supreme" הוא אחד האלבומים המונומנטליים בתולדות הג'אז ואחת הדוגמאות הבולטות עד כמה רחוק ומקורי היה האדם הזה.

סטינג הוא עוד יוצר מיוחד שהצליח להפוך מוזיקה מרעננת ולא שגרתית לפופולרית באופן שובר שיאים. המנגינות המיוחדות, לצד השירה היחודית שלו, ידועות וברורות לכל אדם כמעט. גם סטינג הוא מוזיקאי מושכל שעבר בהרבה מחוזות מוזיקליים, נגן בס וגם גיטרה ברמה גבוהה למדי, ומוזיקאי ממש ולא רק זמר ששר. העובדה הזו באה לידי ביטוי בכל התקליטים שלו, שבכולם יש תערובת של הרבה צבעים מוזיקליים המהווים את קשת האישיות מוזיקלית של סטינג. "Ten Summoner's Tales" הוא פשוט אלבום מוצלח ביותר של סטינג עם שירים מאוד מיוחדים (גם במשקלים אסימטריים כמו השיר שכאן) אבל גם יפים באופן נדיר. גם הנגנים המשולבים באלבום הם מהטופ של תעשיית המוזיקה העולמית, וביחד עם הפקה מוזיקלית ברמה גבוהה במיוחד, מדובר באלבום שפשוט עונג להאזין לו.

דניאל זמיר יופיע ב-11 באוגוסט בזאפה ירושלים עם האורחים שלומי שבן והחצוצרן אבישי כהן; וב-23 באוגוסט במופע חגיגי בפסטיבל ג'אז בים האדום. אורח: אביתר בנאי.