ביקור בבית הנשיא

רבות דובר על מערך ההסברה הכושל של מדינת ישראל. החלטנו להעמיד נקודה זו במבחן ולהעביר את אתר נשיא מדינת ישראל תחת עיננו הסוקרת. בליווי קול תרועות חצוצרות ממלכתיות מעמידות (דום) מתבצעת הכניסה מלאת הפאתוס לאתר, שמפרגן בסרט פתיחה קצר, בו מציגים בפנינו את סמל המנורה ומגן דוד גרנדיוזי שקודוקיו מסתובבים.

עם הכניסה לדף הבית של האתר, אותו מעטרת תמונה של משכן הנשיא, הולכת ומתחדדת ההשערה שעל המלאכה הקשה והמוקפדת הופקד איזה נער מוכשר, לבטח בוגר פרויקט "מחשב לכל ילד". העיצוב מיושן, קלוקל, אך גם משרה אווירה נוסטלגית חמימה-פושרת של ימי האינטרנט השמחים והפרה-היסטוריים, לפני שאנשים התחילו לחשוב שאפשר גם לעשות מזה כסף (שלא לדבר על הקטע של התפכחות החלום, זה עוד שנות אור קדימה).

בחלק המביא את דבר נשיא מדינת ישראל נכתב כי "מוסד הנשיאות הוא סמל הריבונות והממלכתיות הישראלית ומייצג את כל המגזרים בחברה ואת כל חלקי העם". אתנחתא: מבלי להקיש את הקומבינציה WWW לפני הכתובת הממלכתית president.gov.il אי אפשר להיכנס לאתר.

מקריאת קורות חייו של נשיא המדינה ניתן ללמוד כי "משפחת קצב נמנית על עולי בבל שהוגלו מארץ-ישראל בשנת 586 לפני הספירה לאחר חורבן בית-המקדש הראשון". הצלקת בפניו של נשיא המדינה, אם חשקה נפשכם לדעת עוד, הינה מזכרת מנפילה מ"שער העליה בחיפה". סיפור קליטתה הקשה של משפחת קצב בארץ ישראל מובא בצורה מאלפת. בעת שכיהן כ"נשיא צעירי בן-ברית", אם נקפוץ כמה וכמה שנים מרתקות קדימה, הכיר קצב את רעייתו לעתיד גילה, "נצר לחסידי גור, בת להורים מפולין ומאוקראינה".

לגברת הראשונה של ישראל מוקצה חלק נכבד ומרשים באתר, שההיילייט שלו, ללא צל של ספק, הוא אלבום התמונות המלבב, שכל אחת מהמובאות בו יכולה להוות אופציה מדליקה לדסקטופ האישי של אזרחינו. "הגברת גילה קצב", נאמר בביוגרפיה של בעלה, "מהווה דוגמה לנשים המשלבות חיי משפחה ועבודה".

החלק האהוב והמרתק באתר הוא "פינת הילדים", בה זוכים הזאטוטים להתוודע לסיפור חייו של קצב, כשהוא מנוקד בשובבות. "כמעט משה (כך במקור) אהב מאוד גם לקרוא ספרים, וקרא בכל עת: בספריה, בדרכו הביתה ובאהל לאור מנורת הנפט". באותה פינה נחמדת נחבא לו גם סקופ היסטורי לוהט: מסתבר כי "מלבד אהבת הלימודים והקריאה, אהב משה בילדותו בעלי חיים והקים במעברה מושבת יונים, בה גידל להקת יונים, טיפל בהן, האכילן והפך להיות למומחה היונים של קסטינה". ואפילו עוד סקופ: באחת מחופשות בית הספר החליט משה לבנות לעצמו קורקינט "ונסע להנאתו ברחבי המעברה". או באנגלית, בחלק המתורגם של האתר: “Scooted happily around the maabara" (יש גם בערבית). ניתן גם להדפיס דפי צביעה של סמלי מדינת ישראל.

כשנכנסנו לחלק "ראשי מדינות – אתרים" בגירסה האנגלית של האתר, קיבלנו רשימת ארצות בעברית. ובעצם מה רע בכך? מדוע שהמבקרים באתר והמתעניינים מחו"ל לא ילמדו לקרוא מעט בשפת הקודש, אם הם כבר כאן? שמועות שהסתובבו בקרב חורשי רעות סיפרו כי באותו חלק מופלא באתר היו עד לא מזמן טעויות מביכות בהתאמת שמות המדינות לדגלים, אבל זה תוקן במהרה, וכל הכבוד כפול עשר פעמים ח"י על כך. ומכאן תצא הקריאה לכל המלעיזים: הפסיקו נא לחפש את הרע והמביך בכל דבר. אתר הנשיא מהווה מופת ודוגמה למדינת ישראל, ואם נחזור לנקודת הפתיחה שלנו, הרי שעל פי הסטארט-אפ president.gov.il, מצב מערך ההסברה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר.