בכל מרכז מסחרי יש פינה מקוללת, בה כל בית עסק שנפתח לא מצליח לשרוד, ונסגר תוך כמה חודשים כדי להעביר את הקללה למסעדה או חנות הפרחים הבאה. בהוליווד, המשבצת הזו שייכת לסדרת "ארבעת המופלאים".
כבר שני עשורים, כל פעם מחדש מנסה ללא הועיל התעשייה להעניק חיים קולנועיים לחוברת הקומיקס הנושנה של מארוול, הראשונה מבית היוצר שלהם שהציגה חבורה של גיבורי-על. היא ניסתה לעשות זאת בשנות התשעים, לפני תור הזהב של הסופר-הירוז, וגם באמצע העשור הקודם, כשהז'אנר כבר היה בפריחתו, ובשני המקרים כשלו העיבודים אמנותית וגם לא התחבבו במיוחד על הקהל.
בסוף השבוע עלה לאקרנים בעולם ובארץ הניסיון השלישי, שכמובן מתנהל כאילו לא היו קודמים לו, מאתחל מחדש את הסדרה וחוזר למקורות של גיבוריה: ארבעה צעירים שזוכים בכוחות-על בעקבות ניסוי היוצא משליטה, ואז מתאגדים יחד כדי להציל את היקום מנבל מטורף המשתוקק להשמידו.
לצורך המשימה, מסתייע "ארבעה מופלאים" בתסריט שרובו ממבו-ג'מבו מדעי, באפקטים מיוחדים כעורים באופן תמוה יחסית לסרט עתיר תקציב שהופק ב-2015, ובצוות עתיר כישרונות צעירים: הבמאי ג'וש טראנק, שפרץ לפני שלוש שנים עם "כרוניקה בזמן אמת" המפתיע והמצוין, ועמו כמה מן השחקנים המבטיחים בהוליווד, למשל מיילס טלר ("וויפלאש") וקייט מארה ("בית הקלפים"), המגלמים שניים מארבעת הגיבורים.
למרות הכל, הפוטנציאל של אלה ניכר גם כאן. בתחילת הסרט, למשל, מגיע רגע מקסים בו הדמות בגילומה של מארה, מספקת לצלילי שיר של פורטיסהד הסבר מדעי לכוחה של המוזיקה. אבל זו פחות או יותר הסצנה המספקת היחידה ב"ארבעה מופלאים", ומכאן והלאה שום דבר כבר לא מופלא בו.
בשלב מוקדם, מתברר כי הסרט קורס תחת היומרה שלו להציג סיפורי רקע לכל אחד מארבעת המופלאים, לנמסיס שלהם, למפקדם הרוחני ולעוד כמה דמויות. זה לא יכול לעבוד, בטח לא בהיקף של שעה וחצי נטו, ובוודאי שלא כשזה מוגש בלי קמצוץ של יצירתיות בתסריט ובעבודת העריכה. אם אתה רוצה להכניס ארבעה פילים לפולקסווגן, אתה לא יכול פשוט לשים שניים מקדימה ושניים מאחורה - צריך דרך חכמה למצוא להם מקום. הסרט לא מצליח, והאמת שגם מלכתחילה לא כל כך מנסה, למצוא אותה, ולכן אף פעם לא מתניע.
יש סרטים טובים ויש סרטים לא טובים. ב"ארבעה מופלאים" המושגים הללו פחות רלוונטיים כי פשוט לא קורה בו כלום, ולכן הוא מתחת לכל ביקורת. בגלל הפרופורציות הלא הגיונות שלו, האקשן והקונפליקטים האמיתיים כאן מתחילים רק לאחר שעה, ואז מסתיימים חיש-קל. על השעון, רגעי העימות בין הגיבורים לנבל מסתכמים בעשר דקות מסך. הצפייה בסרט היא אם כך כמו טיסת פנים קצרה, בה מהרגע שהמטוס ממריא ועד שהוא כבר נוחת, אין לך אפילו זמן להעביר דף בספר.
בסיכומו של דבר, "ארבעה מופלאים" נראה כמעין נשנוש שאמור לפתוח את התיאבון לקראת ההמשכון. לאור האיכות של שחקניו, קשה שלא לגלות סקרנות לקראת פרויקט כזה, כדי שנוכל לראות מה יפיקו הסנאים הללו ברגע שיקבלו אגוזים לשיניהם.
אבל לאור הרמה הירודה של הסרט וכל התגובות הצוננות שהוא מקבל בשל איכותו, סביר כי כישלונו יוביל לסגירה מחודשת של הבאסטה. בעוד עשר שנים, הוליווד ודאי שוב תפתח מחדש את החנות, בתקווה שהקללה תעבור עד אז מעצמה. אולי בסיבוב הרביעי, "ארבעת המופלאים" סוף כל סוף יצדיקו את שמם.
ומה אתם חשבתם על "ארבעה מופלאים"? ספרו לנו בתגובות