בקיץ הבא נשב על המרפסת ונצפה בהופעות של האמנים הבאים. הלוואי

כמה פעמים בתולדות הופעות המוזיקה בישראל הגיע לכאן הכוכב הגדול באמת, הדובדבן שעל הקצפת? ליידי גאגא, ריהאנה וג'סטין טימברלייק, כולם כבודם במקומם מונח, אבל הם הרי לא באמת עונים על ההגדרה הזאת. טיילור סוויפט היא נושאת הדגל הנוכחית של המוזיקה בימים אלה, חמושה בלהיטי פופ סוכרתיים מהסוג הכיפי והמדבק שעושה חורים בשיניים, טונות של סטייל וים של חברות מפורסמות שקופצות לביקורי פתע.

ההופעות של סוויפט הן הרבה מעבר לשואו על הבמה. בניגוד ללא מעט זמרים אחרים שמגיעים לדפוק כרטיס וללכת, סוויפט משחקת עם הקהל שלה, משלבת הפתעות תוך כדי מופע ודואגת לשמור על אנרגיות גבוהות מהרגע הראשון ועד לסיום. רק תחפשו את תמונות הצמידים המרצדים שמחולקים לקהל בהופעות האחרונות שלה, ותגלו איך הופכים 50 אלף איש לתמונה בלתי נשכחת.

יש משהו אוניברסלי בסוויפט, כזה שמאחד טינאייג'ריות ומבוגרים, היפסטרים וסחים, כולם מצליחים למצוא במוזיקה שלה את עצמם. במקום שבו שום דבר לא מצליח לאחד בין אנשים, אולי טיילור תצליח לעשות את זה ולו לשעתיים תמימות

מכירים את הקלישאה על יין שמשתבח עם השנים? אז קיילי מינוג. קשה להאמין אבל פצצת הפופ האוסטרלית כבר בת 47 והיא ממשיכה לענג את האוזניים של כולנו עם להיטים קליטים, כובשים ומשובחים שלא מתיימרים להיות משהו מעבר למה שהם – כלי לשחרור אנדורפינים. מינוג היא ממש, אבל ממש, לא אותה נערה מתולתלת שלמדנו להכיר באייטיז. לא לא. מינוג של המאה ה-21 יודעת לנצל את מה שאלוהים נתן לה וכל הופעה שלה היא מופע רגשות מפלרטט עם רקדני הליווי ועם הקהל.

עיתוי נהדר להופעתה של מינוג יהיה בשבוע הגאווה הבא. בואו נודה בזה, קהל היעד השבוי שלה מורכז מגייז ומאנשים שעמוק עמוק בלב רוצים להיות גייז. תוסיפו לזה מסיבת דיסקו גדולה, רקדנים חטובים ואווירת חרמנות כללית ותקבלו את השואו הכי לוהט שישראל תזכה לו בעשור הנוכחי.

טיפ למפיקים: אם אתם סוגרים גם את אחותה דני להופעת אורח אנחנו נודה לכם לעד. ככלות הכל, אין דבר טוב יותר משתי בנות מינוג על במה אחת.

מספיק להציץ בהופעות של ההרכב הקנדי הענק ביוטיוב כדי לקבל מושג על האנרגיות הסוחפות שהוא משית על הקהל. הבמה הומה ב-13 איש, גרעין חברי הלהקה ועוד נגנים, שבנוסף לגיטרה-בס-תופים ההכרחיים הם מנגנים גם בפסנתר, ויולה, צ'לו, קסילופון, כינור, אקורדיון, נבל, מנדולינה, קרן יער ועוד ועוד כלים שהם גם מחליפים ומרעננים לאורך ההופעה. תחושת ההתעלות שמתרחשת בהופעות הטובות באמת, נראית כמו עניין מובנה בכל הנוגע לארקייד פייר.

במהירות הופכים הבמה והקהל למעין כנסייה ענקית - אימג' הולם במיוחד ללהקה, שאת שניים מאלבומיה הקליטה בפועל בכנסייה שהוסבה לכדי אולפן הקלטות - שבה האנשים על במה מאבדים את עצמם אל תוך המוזיקה כמו אחוזי דיבוק. כל זה מובל על ידי הסולן ווין באטלר, שאולי ניחן בקול יבבני מעצבן לפרקים, אבל גם בכריזמה מוזיקלית מדהימה הפוגעת בשורות האחוריות כשם שהיא עושה בראשונות.

תוך שנה בלבד, הניו זילנדים שבכלל לא תיכננו להתפרסם מצאו עצמם במעמד של הרכב שמחחם את לורד במולדתם ואת ג'יימי XX בטקסס. ישראל נמצאת בערך בנקודת האמצע בקווי הטיסה הטרנס-אטלנטים הללו שלהם, כך שמבחינתם ביקור כאן יכול לשמש גם לעוד עצירת תדלוק הכרחית, וכך נזכה להתענג אצלנו על האלקטרו פופ החלומי שלהם. העובדה שחברי הלהקה הביעו בעבר עניין לקפוץ לכאן, כמו גם שבארצם הדומיננטיות של ה-BDS פחות מורגשת, מגבירים את ההתייכנות של ההופעה הזו. ואם כבר לפתח פנטזיות, הרי שאם הם יעברו בדרך בארצם, לא נתנגד אם יביאו איתם גם את לורד.

זה ממש לא נורא שרוג'ר ווטרס לא מופיע בישראל. גם ביטולי ההופעות של אמנים שחוששים מלחץ הפלסטינים, מתנועת ה-BDS ומווטרס עצמו אינם בגדר אסון. ביקורים של מוזיקאים מחו"ל הם בגדר מותרות, הגם שבאווירה הישראלית המחניקה דומה לעתים במצרך במוצר חיוני כמו מזון וחמצן. אלא שהחרם על ישראל, לצד הגרעין האיראני, הפכו לאובססיה של ראש הממשלה, של התקשורת ושל הציבור. ככל שהתקווה לשלום מתפוגגת, ולאור העובדה שהולך ומתבהר שנמשיך לדשדש לנצח בביצת של ג'יפה עם שכנינו, הופך החשש מבידוד בינלאומי להיסטריה.

כל המרכיבים הדרושים לסיפור יהודי טוב כבר בפנים: ראשית, שוב כולם שונאים אותנו; שנית, לא רק שהם מתעבים אותנו, הם גם הולכים לתקוע אותנו בחום הזה, אי שם באסיה, עם כל הערבים מסביב, ולהרוס את האשליה שאנחנו חלק אינטגרלי מאירופה בואכה אמריקה. צדקנות מעורבת במסכנות היא החביבה ביותר על ישראלים, ומכאן הדרך קצרה לעוד טור משמים של בן דרור ימיני. כך שבחרם הפרטי שלו, ובלחץ שהוא מפעיל על אמנים אחרים, משיג ווטרס ההפך ממה שקיווה: ישראל לא הופכת נאורה יותר, מבינה יותר וסובלנית יותר, אלא דווקא משתבללת בקורבניותה, מקשה את עורפה והופכת ימנית יותר, גזענית יותר ונטולת תקווה. אז רוג'ר, בוא לישראל. ככה אולי לא תביא את השלום, אבל לפחות תסתום את הפה לאלו שמרחיקים אותו.

יש כאלה שאוהבים את האלבומים הראשונים של הלהקה הבריטית פחות מאשר האחרונים וכאלה שמחזיקים בדעה הפוכה; כאלה שהתאכזבו מהסנוניות שיצאו עד כה מן האלבום החדש שלהם, וכאלה שאף פעם לא אהבו אותם ועדין לא נכבשו בקסמם. אבל על דבר אחד קשה להתווכח: די באנרגיות שהם שופכים בהופעותיהם החיות כדי לקצר את כל המזגנים באולם. אין הרבה אמנים היום שכל שיר ושיר שלהם נשמע עוד יותר טוב בלייב מאשר בגרסת האולפן, אבל אצל הפואלס זה המצב, כך שגם למי שאדיש כלפיהם צפויה חוויה, ולמי שאוהב אותם – אקסטזה. לאור הפופולריות העצומה שלהם באנגליה, ברור כי ביקור מתוכנן בישראל יעמיד אותם בפני לחץ פוליטי אדיר, אבל מי יודע, אולי בגלל שורשיו היהודיים של יאניס פיליפקס, הוא לא ירצה לוותר על ההזדמנות לבקר כאן.

מדונה זקנה מדי. לא רלוונטית כבר שנים. המוזיקה שהיא מייצרת מנסה להתחנף לקהל הצעיר. לא מתלבשת בהתאם. נשמעת כמו מיני מאוס אחרי ששאפה גז הליום. לא משנה מה כבר אמרו על מי שמאז וכנראה לעולם תיחשב למלכת הפופ, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנה - מדובר באחת הפרפורמריות הטובות בעולם, חיית במה שטורפת את הקהל, מבדרת אותו במשך שעתיים מתוכננות בקפידה ולא משאירה אף אחד מפוהק. כזאת שלפעמים רואה בבמה "כלוב זהב" שלוכד אותה, אבל באותה נשימה שונאת את העובדה שהיא מבחינה במישהו שיוצא לקנות נקניקיה בלחמנייה בשעה שהיא מקיאה את הנשמה שלה תחת הזרקורים.

נכון, הקהל הישראלי שבשנים האחרונות זכה ליותר התרגשות בינלאומית כבר קיבל את מדונה ומיטב הלהיטים שלה פעמיים מאז שנת 2009. באחרונה, היא אפילו פתחה את סיבוב ההופעות הבינלאומי שלה כאן, בהולילנד, ברוב פאר, מקצועיות והדר (כולל שמועות על רכישת דירה בתל אביב הרוחנית). אבל אם תחליט להוסיף מועדים חמים נוספים לסיבוב ההופעות החורפי המתוכנן שלה ותעביר את חג האביב במרכז הקבלה המקומי, היא ככל הנראה תדהים את הישראלים פעם נוספת, כולל כל הפירוטכניקות, הרקדנים המיומנים (שתמיד מאחוריה) בעוד שואו שומט הלסתות – שרק היא יודעת לשכלל לכדי מקצוענות שאין לה תחליף. בכל זאת, היא המלכה.

סופיאן סטיבנס הוא לא רק אחד המוזיקאים האמריקאים המוכשרים והמרגשים ביותר בימינו, אלא גם אחד הנוצריים שבהם. לכן, סביר כי מתישהו בחייו ירצה לראות במו עיניו את כל אותו תחנות שעבר ישו, עליו ועליהן הוא נוהג לכתוב בשיריו. זה, נוסף לעובדה כי בעשור וחצי האחרונים צבר לעצמו בארץ קהל מעריצים לא קטן, הופכים לריאלי את חלום בואו לארץ הקודש. לאור המוניטין שלו כפרפורמר מעולה, שמגיש עיבודים מבריקים לעבודותיו המופתיות מלכתחילה, זהו חלום מתוק במיוחד. נותר רק ללקק את השפתיים מהמחשבה כי לאחר ש"שיקגו" שלו נטחן כאן בשלל פרומואים, אולי באמת נזכה לשמוע אותו בלייב.

אחרי ארבע שנות פעילות יצא ביוני האחרון אלבום הבכורה המצוין של הלהקה הבריטית הכל כך חמודה הזו, ומרשים לראות עד כמה חבריה מוכשרים ומדויקים על הבמה. בלי זיופים, בלי טעויות, פשוט מוזיקה כיפית שמעלה על הדעת את העונג הבריטפופי של שנות התשעים. מרשים גם להיווכח איזה רצף של להיטים - או שירים שצריכים להיות להיטים - אוחזת הלהקה הזו, שבשנתיים שלפני האלבום שיחררה צמד EPים שגם בהם היה כל טוב.

המפתה במיוחד הוא שוולף אליס היא להקה בנסיקה. הרביעייה שבחזיתה עומדת אלי רווזל (Rowsell) המצוינת נשמעת כל כך הדוקה ומשופשפת, תוצר של חמש שנות הופעות, עד שהיא מגיעה אל האלבום הראשון שלה כשהיא כבר חצי-ותיקה. לפיכך הופעה שלה היא מין שילוב של להקה שיודעת בדיוק מה היא עושה, ועושה את זה מעולה, אבל גם כזו שרק התחילה לחקור את דרכה. תנו לנו להיות חלק מזה.

למה ביונסה? בוא נהיה כנים, את מייקל ג'קסון (השם יקום דמו) כבר לא נזכה לראות אוחז במפשעתו וזועק בקול גבוה מול קהל של עשרות אלפים בפארק הירקון בגלגול הזה, אז לפחות נקבל את הדבר הכי קרוב להופעת המוזיקה החיה הטובה ביותר שקיימת.

החסרון בלראות את ביונסה בהופעה חיה הוא שאתם יודעים מה תקבלו, קטעי המעבר נשחקים כבר חמישה סיבובי הופעות, העיבודים של השירים לא זוכים לרענון מפתיע ולרוב תקבלו את מה שבדיוק אתם מצפים לו. היתרון בלראות הופעה של ביונסה, זה קודם כל: אתם רואים הופעה של ביונסה, מדובר על אשה שירכיה צריכות להיחשב כפלא עולם שביעי והנפות השיער ונענועי הישבן צריכים להחשב לאומנות משל עצמם. מדובר בפרפורמרית החיה הטובה ביותר בעולם (אולי שנייה למדונה וממשיכת דרכה האמיתית) כוח טבע בלתי ניתן לעצירה, אמנית בחסד, הר געש של מוזיקליות ורגשות. היא מסוגלת לעשות מה שרבות חולמות לעשות ולא מעזות וזה לשיר בהופעה חיה, לרקוד ולתת שואו והכל ביחד.

עצה למפיקים: אם כבר אתם מביאים את קווין בי לארץ, תוסיפו לעסקת החבילה את ג'נט ג'קסון שמתקמבקת בימים אלה. אם בעלה איל הנפט המוסלמי יאשר לה לדפוק דרכון במעבר הגבול לישראל מצפה לנו שואו מטורף עם האשה שחולקת באמת גנים עם מייקל ואולי אפילו הפטמה שלה תקפוץ להגיד שלום.