בראשית 1984 פנה איש הצי האמריקאי ג'ונתן פולארד לאביאם סלע, אלוף משנה בחיל האוויר הישראלי, והציע לישראל את שירותיו. כמעט שנתיים לאחר מכן, בנובמבר 1985, התדפק פולארד על דלתות השגרירות בוושינגטון ודרש להיכנס, כפי שהנחו אותו מפעיליו. הדלתות נותרו סגורות, פולארד נתפס על ידי ה-FBI והשאר היסטוריה. קצת פחות מ-30 שנה לאחר מכן, ביולי האחרון, נודע כי המרגל הנבגד עומד להשתחרר.
במקרה או שלא, "בוגד", רומן המתח החדש של האיש בעל שם העט יונתן דה שליט, ראה אור בערך בזמן ההודעה על שחרורו הצפוי של פולארד. הוא גם מתחיל מנקודה דומה, רק בכיוון ההפוך. השנה היא 1983. צעיר ישראלי שאפתן בשם אלון נכנס לשגרירות האמריקאית ברומא ומציע את שירותיו. "תשקיעו בי כבר עכשיו, ונוכל להגיע רחוק", הוא אומר למפעילו העתידי. כמעט 30 שנים חולפות, וזקנה גרמנייה על ערש דווי חושפת בווידוי אחרון סוד שמטלטל את המוסד ומאלץ אותו לצאת למבצע מורכב, מסוכן וחוצה יבשות. סוד שהמסר שעולה ממנו אחד הוא: תמיד תבחנו טוב את האיש העומד לצדכם, גם אלה שבדרגים הגבוהים ביותר. לא בטוח כלל שהם מי שחשבתם.
עוד לפני תחילת הקריאה, "בוגד" מעלה סקרנות בזכות פסקת הסיום שמונצחת על גבו: "יונתן דה שליט הוא שמו הבדוי של סופר שלא ניתן לחשוף את זהותו. בתום דיונים ממושכים קיבל הספר את אישור הצנזורה וועדת השרים למען היתר פרסומים". מבינים? רומן שהוצהר בו בפירוש, כמו בכל כך הרבה ספרים אחרים, שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט, היה צריך לעבור כל כך הרבה אישורים על ידי דרגים וסמכויות גבוהות. כל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט? נו, באמת.
זה מטריד, כי "דה שליט", בכיר במערכת הביטחון הישראלית, שוזר עלילה משובחת עם אנסמבל של דמויות אמינות, תפורות היטב מכף רגל ועד ראש, ואחר כך עוד מספק דיסקליימר על חוסר קשר למציאות. אז כן, כשקוראים את "בוגד" בלי לדעת באופן מרומז על הרקע של המחבר, אפשר להניח, אולי, שיש בו חלקים מופרכים, שיותר מדי דברים שקורים בו נראים מצוצים מהאצבע. ואז נזכרים באותו "דה שליט", אדם שעבורו ועבור פועלו הביטוי "בלתי הגיוני" הוא בלתי הגיוני (כפי שאומרת אחת הדמויות בספר: "אנחנו לא מאמינים בצירופי מקרים"), ומניחים שהעבודה שנעשתה בו מושתתת על לא מעט ניסיון. כל זה הופך את הספר שלו להרבה יותר ממותחן שגרתי. זהו מסמך מסקרן, אפילו מצמרר, שנותן הצצה לעולם של צללים שמתקיים ממש לנגד עינינו מבלי שנבחין בו. עם פאנץ' ראשוני שמגיע כבר אחרי מעט עמודים ועוד סדרה של הפתעות מטלטלות, כולל טוויסט אדיר בסיום, לא תוכלו להסיר ממנו את עיניכם.
דה שליט, מעריץ גדול של ג'ון לה קארה שבהחלט לא מבייש ברומן שלו את הגורו של ספרות הז'אנר, חושף לא מעט טפחים מעולמם של אנשי הביון הגדולים. אלא שבריגול, כמו בריגול, התמונה הגדולה רק מכסה על הפרטים הקטנים, והם אלה שהופכים אותה לשלמה. עבור דה שליט לא המרגלים הם החשובים, אלא הפרסונות שלהם, מה שמסתתר מאחורי עולמם. אהרן, ראש המוסד הישראלי, האיש הכי חזק בקהילת המודיעין במזרח התיכון, מתקשה עם הטכנולוגיה החדשה ומבקש מקצינת המבצעים להראות לו "איך היא עושה את זה" בפייסבוק ובגוגל. סוכנת שכבר פרשה מהמוסד צריכה להודיע לבן הזוג שלה שתיעלם בזמן הקרוב מבלי שיהיה לו מושג לאן. מרגלת אחרת נזכרת בפרשת אהבים שסיבכה ורודפת אותה עד היום, וסוכן נוסף עורג לאישה שעליה גילה בעבר סוד נורא שהותיר אותו בודד. רגשות הם לא משהו שמותר למרגל להפגין, אבל דה שליט מצייר את כל הדמויות שלו כבני אדם. ההומניזציה הזו לדמויות שאמורות להתרכז אך ורק במשימה הופכת את העסק לבעייתי עוד יותר.
אלמנט מעניין ואקטואלי נוסף שעליו מצביע דה שליט הוא הנראו?ת הציבורית. בפגישתו של אהרן עם הנשיא, מספר האחרון כיצד יגייסו כסף: "אחת הקרנות הכספיות של בית הנשיא תעמוד לרשותך. אבקש להעביר את הכסף שתצטרך לחשבון שתפתח במיוחד לטובת המבצע. הקרן מיועדת למחקר ביו-טכנולוגי לצורך השבחת גידולי שדה. זה נראה לי מתאים, לא?". האם הנשיא הוא אכן "רק" דמות ייצוגית והאם העליות במחירי הקוטג' והמילקי קשורות בדרך זו או אחרת למזימות בינלאומיות? לא בטוח, אבל דה שליט נותן יסוד סביר להניח שכן, הכול קשור.
למרות הדחף העצום לשתף, כל הסגרה נוספת של דמויות ופעלים תשמש כספוילר, ולכן עדיף להגיע לכאן מבלי לחשוף יותר מדי. "בוגד" הוא רומן סוחף, ולא רק לחובבי לה קארה וטום קלנסי. הוא מצייר מפת ביון בינלאומית באופן מהימן ביותר ולא מותיר קצוות פתוחים. הנוק אאוט המטלטל בסיום הוא רק תמריץ עבורכם לכוון לחוויית קריאה משובחת. הספר הזה כבר הפך לרב מכר בישראל. אם מותר לנחש, הוא ייכנס ללא מעט רשימות מחוצה לה.
"בוגד" / יונתן דה שליט. כתר, 317 עמודים