אחרי שנים של שמועות וספקולציות, ביום שבת האחרון לפני כשבוע נפלה הפצצה אלבום חדש של Dr. Dre בדרך אלינו והוא יגיע מהר שחשבנו. בניגוד להכרזות קודמות שנשמעו בכלי התקשורת לאורך השנים, (חלקן על ידי דרה עצמו) ההודעה ב-"The Pharmacy", תוכנית הרדיו החדשה של דרה, הגיעה עם תאריך שחרור ועם רשימת שירים (פלוס אורחים) שיצאה בסמוך להכרזה. היה בה גם טוויסט, לא מאוד מפתיע אבל לראשונה בעל תוקף רשמי: לא מדובר באלבום "Detox" שעליו אנחנו שומעים זה יותר מעשור. אותו, מסתבר, החליט דרה לגנוז כיוון ש"לא היה מספיק טוב". במקומו ייצא האלבום "Compton", שנוצר בהשראת הסרט "Straight Outta Compton" על ההרכב המיתולוגי של דרה, NWA.
קשה לדבר על האלבום החדש והאחרון בהחלט שרקח הדוקטור מבלי לדבר על המסלול שהביא אותו אליו. 30 שנים בדיוק חלפו מאז התחיל ד"ר דרה (אנדרה יאנג) את הקריירה המוזיקלית שלו כדי ג'יי בהרכב האלקטרו-ראפ World Class Wreckin Cru. מאז ועד היום לא הפסיקה רשימת ההישגים שלו לתפוח. ב-1986 הביא לעולם את בשורת הגנגסטה ראפ כחלק מ-NWA עם MC Ren, Ice Cube, Eazy ו- DJ Yella.
בתור המפיק של ההרכב, תרומתו לא הסתכמה בצד הליריקלי לז'אנר (המאופיין בהתעסקות בעולם הכנופיות והפשע ובלא מעט מיזוגניה) אלא בסאונד מלא הפ'אנק ועמוס הבאסים שיצר, אותו שכלל לדרגת או?מנות בקריירת הסולו שלו, עם שני אלבומי מופת "The Chronic" ב-1992 ו-"2001" ב-1999. את אלבומי הסולו האלו הוא הוציא בשתי חברות התקליטים האגדיות שהקים: "Death Row", יחד עם השותף המפוקפק שוג נייט, שהפך מאז ליריבו הגדול ו-"Aftermath", ביתו הנוכחי. רשימת השמות שגילה ו/או החתים בחברות האלו יכולה (וצריכה) לאכלס היכל תהילה: סנופ דוג, טופאק, אמינם וקנדריק לאמאר, שמות איקוניים בתעשייה, ואלה הם רק ה-A-Listers שחייבים לא מעט (או הכל בעצם) לדרה. בקלות אפשר למנות גם שמות נוספים שהצטרפו אליהם (כבוד ל-Lady of Rage).
Dr. Dre - Talk About It (Compton) from Dr.Dre on Vimeo.
לכל ההישגים של דרה בקריירה המוזיקלית מתווספים גם הישגיו כאיש עסקים. מותג האוזניות שיצר, "Beats", הפך לעסק שמגלגל מיליוני דולרים ובסופו של דבר נמכר לאפל ב-3.2 מיליארד דולר, סכום שבאמצעותו עקף את פאף דאדי בדרך לתואר "האיש העשיר ביותר בהיפ הופ". מובן שלהצלחות וההישגים התווספו גם שערוריות לא מעטות. הסכסוך עם איזי אי בעקבות ההתפצלות מ-NWA עירב פרשיות שחצו את גבול הפלילי עם שארית (אם כי על אלו ניצח לכאורה שוג נייט). סטירה לעיתונאית די בארנס, בנוסף להאשמות בתקיפת שוטר, מכתימות את ההישגים המוזיקליים המרשימים שלו.
אך אפילו בהישגים האלו יש מי שמפקפק. בצד הניהולי ניתן למנות לא מעט ראפרים שהתייבשו על ספסל חברת התקליטים שלו עד שהתייאשו ועזבו (ביניהם שמות כמו הראפר האגדי ראקים וחבר הוו-טאנג קלאן רייקוואן). בצד האמנותי, על העובדה שהוא לא כותב את הראפ בשיריו ונעזר לאורך הקריירה בכותבים כמו אייס קיוב, סנופ דוג, אמינם וג'יי זי עוד החליקו לו, אבל בשנים האחרונות יש שמועות שהוא קצת יותר מ"נעזר" במפיקים כמו סקוט סטורץ' ודאז דילינג'ר לאורך הקריירה. לכל אלו ניתן להוסיף את הוויכוח אודות איכות השמע באוזניות "ביטס", שלא מעט טוענים כי היא ירודה, כך שמדובר בלא יותר ממותג / סמל סטטוס בעל מחיר מופקע. קשה להתווכח עם היותו של דרה יוצר ענק, אבל בהחלט אפשר להבין את אלה שמוסיפים כוכביות למיניהן כאשר השם שלו עולה בדיון.
עם המטען הלא פשוט הזה הגיע דרה לאלבום החדש. בשבוע שעבר, בין ההכרזה על האלבום לשחרורו, נשמעו הרבה ספקות בעולם ההיפ הופ. רבים טענו שלדרה אין הרבה מה לתרום לז'אנר ב-2015, והעלו באוב את הסינגלים הלא מוצלחים במיוחד שהיו מיועדים ל-"Detox" כדי להזהיר מפני העתיד לבוא. אז טענו. הרבה כובעים נאכלו בסוף השבוע האחרון, כשהאלבום התברר כעוד יצירת מופת מבית הדוקטור. לא זאת בלבד שהאלבום של דרה מעמיד אותו על 3 מ-3, הוא גם מהווה פינאלה מושלמת לקריירה מפוארת ומשקפת אותה נאמנה. יותר מהכל, הוא סוגר את המעגל שהתחיל בקומפטון עם NWA.
אחרי לא מעט האזנות לאלבום, אפשר לומר שדרה מבקר פה את כל הצמתים החשובים שעבר שהוזכרו לעיל. החל בימי הגנגסטה וכלה בימי איש העסקים. זה מתבטא במספר אופנים, ביניהם רשימת האורחים המפוארת, שכוללת את האנשים שעבד איתם לאורך הקריירה והגיעו לתת לדרה את הכבוד. לצדם, כמו בכל אלבום של דרה, צוות מסייע אנונימי, עם שמות כמו Anderson Paak ו-King Mez שמפציעים בכמות נכבדת מהשירים באלבום, כשהאחרון כותב גם כמה מקטעי הראפ של דרה.
אותו ראפ של דרה מייצג חלק מההתחדשות שלו באלבום - לאורך כל האלבום אנחנו שומעים את דרה זונח את ההגשה האיטית והכבדה שאפיינה אותו לאורך הקריירה ומאמץ "פלואו" מהיר יותר. לא, הוא לא הופך לבאסטה ריימס, אבל בהחלט מגביר את הלחץ על הדוושה ועדיין נוסע היטב. גם הסאונד של דרה על ההפקה עובר פה שדרוג. דרה מצליח לשמור פה על הסאונד המזוהה עמו אבל להתאים אותו ל-2015. במידה מסוימת האלבום ממשיך את הקו "To Pimp a Butterfly" של קנדריק לאמאר שיצא השנה - גם בגיוון המוזיקלי שלו וגם בטקסטים.
בניגוד לאלבומים הקודמים של דרה, לא תמצאו פה עלי קנאביס על העטיפה ובמרבית שירי האלבום. במקום זה תמצאו את דרה מסתכל אחורה, קדימה ולצדדים. אחורה ברטרוספקטיבה לימי NWA, Death Row ולדברים שעבר בתקופות כאלה ואחרות, קדימה למורשת שישאיר אחריו, ולצדדים לנפשות הפועלות היום בעולם ההיפ הופ ומלכודות הדבש שהם נוטים ליפול אליהן. וברקע של כל זה עומד המקום, העיר קומפטון, שגם ב-2015 ממשיכה לייצר אלבומי היפ הופ נהדרים שמייצגים מציאות קצת פחות נהדרת. אם "Straight Outta Compton" הוציא את העיר קומפטון אל העולם, "Compton" מכניס את העולם לתוכה (ועל הדרך גם את הערים והשכונות הדומות לה) אל הטוב שאנשים כמו דרה וקנדריק הפיקו מתוכה אבל גם למציאות של מרבית תושביה, שלרוע מזלם לא הפכו לכוכבים בינלאומיים.
"Compton" היה יכול בקלות להיות האלבום הרביעי של דרה ולא השלישי. "Detox" היה יכול לצאת ולתרגם את ההייפ רב השנים סביב האלבום למיליוני דולרים על אף שלא עמד בסטנדרטים. בסופו של דבר, היושרה האמנותית ניצחה את הניסיון למחזר את הסאונד הישן בתוספת כוכבים מהדור הנוכחי. התשובה למה שדרה היה צריך לעשות כדי לסיים את הקריירה התבררה כזו שהייתה מתחת לאף שלנו כל הזמן הזה - פשוט לחזור הביתה.