טעם מר יה: אולי עדיף שמאריה קארי לא תאהב אותנו

(בוידאו: מאריה קארי במסיבת העיתונאים שערכה בהרצליה)

לא ברור למה היה דחוף לחברת "נתיבי ישראל" להתחיל עבודות בדרך משה דיין המובילה ללייב פארק בראשל"צ, דווקא בערב ההופעה של מאריה קארי. אבל יתכן שמישהו בהנהלה שם ביקר לאחרונה בווגאס וניסה לרמוז לקהל שיעשה יו טרן הביתה, כי גם ככה בפארק המשוקץ - שכולו כישלון תחבורתי אחד גדול גם ככה - לא תחכה לו שום חוויה שבאמת מצדיקה יציאה מהבית ושעתיים של פקקים הלוך חזור.

אפשר להגיד שהכתובת היתה על קיר היוטיוב, כשעשרות סרטונים מוכיחים שדודה מאריה קארי לא בכושר כבר כמה שנים טובות, אבל ישראלים תמימים שכמונו לא באמת יכולים לסרב להופעת בזק של זמרת שהתאהבה בנו עמוקות בחודשים האחרונים הודות לידיד הישראלי שלה, והחליטה לבוא לכאן להופעה שלא במסגרת מופע וגאס המושקע שלה מהשנים האחרונות, או כמו שנוהגים לכנות בדרך כלל הופעות כאלה באמריקה: חלטורה.

בשעה 22:00, כשעה לאחד המועד המקורי המובטח על הכרטיס, מואילה הדיווה הדודתית לעלות לבמה. היא מתנצלת בפני חברי הלהקה על האיחור, שחוץ מאשר הפקקים נבע בין היתר הודות לסלפי עם אשת ראש הממשלה, ופותחת עם ביצוע מביך ביותר ללהיט ההיפ הופ שלה מלפני עשור, "It's Like That", ביצוע שגם ייתן את הטון למשך השעה וחצי הקרובות: מופע קאברים של דראגיסטית באולם אירועים בראשון לציון.

קארי עייפה, זזה בכבדות וחנוטה בשמלות שעומדות להתפקע, מוטיב שיחזור בשמלות שונות ונוצצות שתחליף לאורך המופע. רוצחת בזה אחר זה קלאסיקות גדולה שלה כמו "My All" ו-"I'll Be There", ביצועים שגורמים גם למעריצים שרופים בקהל לכווץ את הגוף במבוכה. לחלקים הקשים היותר של השירה היא נעזרת לעתים בפלייבק או ממש מסתפקת בליפסינק, ולמזלם של כולם ממעטת להפגין את סימן ההיכר המסחרי שלה: האוקטבות הגבוהות. אחת לשלושה שירים היא יורדת מהבמה, כשהתירוץ הרשמי הוא כמובן החלפה לשמלה כעורה אחרת, אבל לקהל, שמתלחשש תכופות לאורך המופע, זה מרגיש יותר כמו אקסל רוז בדרך לשאוף חמצן כדי להצליח לגמור את ההופעה בשלום.

סט ליסט השירים הקבוע מההופעות בווגאס נזנח כולו לטובת מה שנקרא, אין דרך אחרת לתאר את זה: רשימת השירים המושמעים שלה בארץ על פי נתוני "מדיה פורסט", גם אם על חלקם היא והלהקה (אולי נקודת האור היחידה בערב הזה) לא עשו חזרות מעולם. בשלב כלשהו מגיע גם ביצוע 30 שניות של כמעט פלייבק מלא ללהיט הסקסי במקור "I Know What You Want" של באסטה ריימז, שכנראה לא ביצעה מעולם על הבמה. וזה מרגיש סקסי בערך כמו פקק של שעתיים לראשון לציון.

בין שיר לשיר היא מפרגנת בעברית חצי שבורה לקהל הישראלי, מתלוננת כל 15 דקות על העישון בקהל שמפריע לקול שלה, וגם אם היא עקרונית היא צודקת, קשה להאמין שעשן הסיגריות הוא הסיבה היחידה. על המסכים ברקע רץ "וידאו ארט" מביך, שמורכב מ-70 אחוז קליפים ישנים שלה (באיכות הורדה מיוטיוב) המריצים ויז'ואלס שרק מדגיש את ההבדלים בין אז לבין המסכים שמשדרים את מאריה של היום, ומ-30 אחוז של תמונות סטטיות של ים, שמים ופרחים כאחרוני שומרי המסך של ווינדוז 95'.

באופן די מוזר, ההופעה מתחילה להתניע דווקא בתחילת חלקה השני. קארי מתעוררת לרגע, זונחת את השירים מתקופת הבלינג בלינג שלה שפשוט לא מחמיאים לדמותה היום, ועוברת לשירים ותיקים יותר. נרשמים ביצועים סבירים ל-"Always Be My Baby" ו-"Vision Of Love", ואף צליחה מסוימת של "We Belong Together". את הגרון היא מואילה לפתוח באמת רק בסוף בבלדות הקלאסיות כמו "Hero", שסוחף לשירה בציבור, אבל זה קורה מאוחר מדי ואחריו מתחילה נהירה אימתנית של הצופים המותשים שקיבלו מה שחיכו לו, וכבר ישמעו את "Without You" בדרך לחניה, רק כדי לגלות שהסיוט הגדול של הערב עוד לפניהם. החזרה הביתה.