גוף פצצה, פרצוף אחרי הפצצה

בזמנים אלה מצופה שכל סינגר-סונגרייטר באשר הוא יגיב באיזשהו אופן על אירועי העולם. ניל יאנג, ברוס ספרינגסטין וכל השאר מסרו את תגובותיהם על אירועי ה-11 בספטמבר (וכל היתר) באלבומיהם האחרונים. פול וולר, שבמשך 25 השנה האחרונות התקדם מתפקיד הילד הכי חצוף והכי מוכשר בשכונה לתפקיד שלמה ארצי של הבריטים, מוסר את תגובתו בתקליטו החדש.

מלבד שיר מחאה אחד (“A Bullet For Everyone”), בו מביע וולר את אכזבתו מטוני בלייר בקטע סול-ברים שובר בקבוקים, התקליט כולו מוצף אור ופוזיטיביות. המסקנה של וולר היתה – אם העולם כל כך מחורבן, לפחות אני אנסה להביא קצת שמחה ואופטימיות לאנשים. בתור שלמה ארצי זה סנטימנט יפה, אין להכחיש. עכשיו השאלה היא רק כמה אנשים הולכים להתרשם מזה מלבד נואל גאלגר.

באנגליה, כך נראה, מתחיל להימאס מוולר. ובאמת, כמי שתרם להיסטוריה של הפופ כל כך הרבה עם הג'ם ואחר כך עם הסטייל קאונסיל וגם באלבומי הסולו הראשונים שלו (עד היום אני לא יכולה לשמוע את “Wild Wood” ולפצח בוטנים באותו זמן בלי להזיל דמעה), נראה שוולר הגיע לשלב הבעייתי שבו הוא יודע שהוא כבר לא יחדש דבר, והמקסימום שהוא יכול לעשות זה להמשיך לכתוב שירים כמה שיותר יפים ולהוציא אלבומים כמה שיותר יפים. לפעמים הולך לו יותר טוב ולפעמים פחות טוב, אבל נראה שמאז "סטנלי רוד" בערך, משהו מהקסם פג. וכשמדובר בפיגורה כמו וולר, זה כמובן דבר שקשה לסלוח עליו.

מה שכן, ניתן להתנחם בעובדה שהתקליט החדש כולל הרבה שירים יפים ועומד לגמרי לא רע במשימה של להיות תקליט יפה, עם כמה שירי אהבה ללילות קיץ נעימים, שיר מרגש על האושר שבחוויית ההורות, גיטרות אקוסטיות נעימות, עזרה מידידיו הרגילים ממועדון "בחורי הבריט-פופ המכבדים את המסורת" (סטיב ודיימון מאושן קולור סין, קלי ג'ונס מהסטריאופוניקס וכמובן החבר נואל), תכנים קוסמיים וכמעט היפיים (וולר כל כך מפחד מהמילה הזאת, אז הייתי חייבת), מסרים חיוביים על אהבת הזולת וכל השאר.


*Paul Weller - "Ilumination", nmc