אם אי פעם פקפקתם בכוחם של החנונים, כדאי לכם לבקר בכנס קומיק קון. עם 100 אלף חובבי סרטים וסדרות שנוהרים למתחם עצום בלונדון, לבושים בתחפושות, צוהלים בהתרגשות מכל מוצר שמזכיר להם מותג אהוב - הם נראים כמו צבא שממש לא כדאי להתעסק איתו.
בקומיק קון של לונדון (London Film and Comic Con) ניתן לפגוש מנהלים ואנשי עסקים מחויטים שבאו לשמוע ראיונות עם שחקנים מהקאסט של "מסע בין כוכבים: הדור הבא". ילדים, אמהות, עקרות בית ואפילו סבתות שחייבות להגיד שלום למקגייוור. דוגמניות בתחפושות נועזות בדרך לפגוש את כוכבים מסדרת סרטי האימה "המסור". חברים מהמשרד שמתלבשים כמו הדמויות מ"משחקי הכס" ורוצים תמונה קבוצתית יחד עם הכוכבים המקוריים. פאנקיסטים, מהגרים, תיירים סקרנים כולם רוצים ליהנות מהאווירה הפורימית ולתפוס מעט אבק כוכבים. כל התפאורה הזו וכלל המבקרים מתפרשים על פני שטח של אלפי מטרים רבועים הפזורים בשלושה מפלסים באולם הכנסים רחב הממדים שמכיל מאות דוכני מרצ'נדייזינג ומזכרות, עשרות קפיטריות וחדרי סטודיו מאולתרים לצילום לתמונות משותפות עם הכוכבים.
אחד מהאירועים המרכזיים שעמדו השנה במוקד הפסטיבל הוא הפאנל לרגל 30 שנים ליציאת הסרט הראשון בטרילוגיית "בחזרה לעתיד". כמו כן הוא מהווה גם נקודת ציון מאחר וזו השנה שבה מתרחשת עלילת הסרט השני. אלפי מעריצים בכל הגילאים מחופשים למרטי מקפליי ודוק אמט בראון איפסו שעונים בדרכם לבמה הראשית, שבה התרכזו שלל כוכבי הטרילוגיה.
נחמד היה להיווכח עד כמה ההזדהות ככתב ישראלי יכולה לעורר עניין. ליאה תומפסון (שגילמה את לוריין) וקלאודיה וולס (ג'ניפר) ביקרו בארץ בשנים האחרונות. מייקל ג'יי פוקס הגדיר את עצמו כאוהד ישראל וכך גם שחקני משנה רבים שהתאגדו לכבוד המאורע. על כרטיס שקיבלתי מההפקה היה כתוב שאני מ"פלסטין" - לא משהו זדוני, סתם קטלוג של המערכת - כך שלכל האירועים שנכנסתי ניסיתי קודם כל להיעזר בשחקנים בלי לקחת תיווכים וסיכונים מיותרים. וולס, נוצריה אדוקה, נתנה לי את המייל האישי שלה ואמרה שתשמח להיעזר בי בביקוריה העתידיים בישראל. הארי ווטרס ג'וניור (שגילם את מרווין ברי) התלהב לדבר עם ישראלי מארץ הקודש ואפילו הסכים להקדיש לאשתי את "'Earth Angel", למרות שההפקה לא הרשתה לו לשיר מלבד על הבמה באיחוד (אבל הוא שר רק בית אחד, אז זה בסדר לפי החוקים). כך שמדובר באמת בחבורה של אנשים חביבים ואוהדי ישראל.
לעתים קשה להאמין שהסרט האהוב והמצליח בכיכובם כמעט ולא הופק, לאחר שנדחה לא פחות מ-40 פעמים במשך שלוש שנים על ידי האולפנים השונים. התסריטאי של הסדרה, בוב גייל, שיחזר את הקשיים של מכירת סרט על נער שנוסע בזמן במכונית הדלוריאן ומעצב מחדש את ההיסטוריה. "האולפנים לא ידעו איך לאכול את הסרט הזה. הם לא ידעו אם זו פנטזיה, דרמה, קומדיה או פרודיה על סרטי מדע בדיוני. אולפני דיסני לא אהבו את הרמיזה על גילוי עריות ואולפנים אחרים חשבו שזה יהיה ילדותי וקליל מדי בתור סרט נעורים". מי שהרימו את הכפפה בסופו של תהליך היו אולפני יוניברסל שהשקיעו בהפקה סכום לא מבוטל של 16 מיליון דולר, הודות למסע שכנועים של הבמאי רוברט זמקיס ומפיק העל סטיבן ספילברג. ההימור השתלם, אבל לא לפני שסדרת משברים בזמן הצילומים כמעט הביאו לביטול ההפקה.
שני התפקידים הראשיים בסרט יועדו לשני שחקנים שסומנו מראש: תפקידו של הממציא האקסצנטרי משהו של מכונת הזמן, דוקטור אמט בראון, הותאם למידותיו של השחקן הדרמטי המוכח כריסטופר לויד. ואילו לנעלי הנייקי של התיכוניסט החביב, מרטי מקפליי, היה אמור להיכנס הכוכב הקנדי העולה, מייקל ג'יי פוקס. אולם פוקס היה מחויב באותה תקופה לצילומי הסדרה "קשרי משפחה" ונאלץ לוותר על התפקיד. המפיקים שלפו את תוכנית המגירה וליהקו את אריק סטולץ המבוגר אך בעל הרזומה של מספר תפקידים הוליוודיים. חמישה שבועות לתוך הצילומים הבין זמקיס כי סטולץ חסר את החוש הקומי הנחוץ לסרט והתעקש לחזור לבחירה המקורית.
"לא ראיתי אף אחד אחר שיכול לגלם את מרטי מלבד מייקל ג'יי פוקס", ציין זמקיס. אחרי הפנייה השנייה של זמקיס קיבל פוקס אישור מיוחד מהפקת סדרת "קשרי משפחה" לצלם את הסרט, כל עוד לוחות הזמנים לא יפגעו בצילומי הסדרה. "מה שאני בעיקר זוכר מהצילומים של הסרט הראשון של 'בחזרה לעתיד' זה את הנסיעות בין האולפנים", מספר ג'יי פוקס. "היינו מסיימים לצלם את הסדרה בין חמש לשש בערב ואני ישר הייתי על האוטו בדרך לסט של הסרט. היינו מצלמים עד הלילה ואז הייתי הולך לישון חמש שעות וחוזר חלילה". כשנשאל האם לא הרגיש לחץ מגודל הציפיות השיב, "הייתי מבועת, בסוף הצילומים באתי לבוב (רוברט זמקיס) והתנצלתי בפניו שלא הייתי במיטבי, הייתי בטוח שאיכזבתי. הוא חזר אלי ואמר שהוא ראה את ההקרנות הראשונות ואין לי מה לדאוג". מה שכן, פוקס שנא את הדלוריאן. הפתיחה המהירה והייחודית של דלתות הרכב גרמה לו לחבלות חוזרות ונשנות, ואילו הצפיפות שנוצרה במושב הנהג בגלל כל הגאדג'טים היתה מאוד נוחה.
אבל כפי שניתן לראות, הם כבר יישרו מאז את ההדורים.
אחרי שבועות ספורים בלבד על המסכים הפך "בחזרה לעתיד" לשובר הקופות מספר 1 לשנת 1985, בדרכו להפוך לסרט פולחן שיוליד שני המשכונים מוצלחים. ההסבר של יוצרי הסרט לסוד קסמו טמונה בשאיפה האוניברסלית הכמוסה של כל מתבגר לפגוש את הוריו בתקופה שהיו בגילו ולעמוד על הבדלי ההתנהגות. לליאה תומפסון, ששיחקה את לוריין מקפליי, אמו של מייקל ג'יי פוקס (למרות שבמציאות היא צעירה ממנו בשלושה שבועות) יש הסברים נוספים: "גם כשהצילומים התארכו, היתה הקפדה על כל סצנה. ההעמדה, הדיאלוגים, התפאורה, הכל היה אחד לאחד בהתאם לחזון של היוצרים. לי באופן אישי היה ברור בסוף הצילומים, כשראיתי את שרשרת המעריצות שחיכו למייקל מחוץ לסט, שכוכב נולד וסרט עם כוכב כזה חייב להצליח".
מרכיב נוסף שהפך לקונצנזוס בקרב השחקנים כקריטי להצלחת הסרט הוא דמותו המיוחדת של דוק בראון, והכימיה עם דמותו של מרטי מקפליי. "שואלים אותי על זה רבות", משיב כריסטופר לויד לשאלה מה הופך את דוק בראון לדמות כה אהודה. "אני חושב שהוא פשוט סופר קול. בתחילת הסרט זה ניכר בזכות הגאדג'טים המיוחדים שהוא התקין בביתו. הוא מצחיק, הוא דרמטי, הוא בנה מכונת זמן מדלוריאן אז איך אפשר שלא לאהוב אותו?! זו דמות שאני תמיד נהנה לחזור אליה" - דמותו של דוק בראון הופיעה בפארודיות, סרטוני פרסומת ולאחרונה בסרט "50 דרכים למות במערב". בעניין הדינמיקה בין שני השחקנים ציין פוקס את המקצוענות של לויד, שגרמה לו להעלות את רמת המשחק שלו. "למרות שיש לו חברה יפה והוא מנגן בלהקה ומבריזן סדרתי, מרטי הוא קצת חנון ודוק הרבה יותר קול. אז יש מקום לחיבור".
אם כבר הזכרנו את חברתו של מרטי - השחקנית קלודיה וולס, שגילמה את ג'ניפר פארקר בסרט הראשון, שיתפה בפידבקים שהיא מקבלת מהמעריצים אותם היא פוגשת בכנסים בכל העולם. "אלה המעריצים הכי טובים שיש", אמרה. "אני פוגשת אנשים שמספרים איך הסרט נתן להם תקווה ואומץ לבצע שינויים בחייהם. הרבה מעריצים מגלים בקיאות בפרטי הסרט, הצילומים וההפקה יותר ממה שאני מכירה או זוכרת". וולס מיהרה לזהות את הפוטנציאל המסחרי של דמותה וכיום היא מנהלת אתר מעריצים בו ניתן לרכוש פליירים וחולצות להצלת מגדל השעון המפורסם, כמו גם תמונות חתומות שלה ומוצרים נוספים מהסרט.
גם שחקני משנה אחרים בסרט מתארים כיצד שינה את חייהם: "אחרי ש'בחזרה לעתיד' יצא היתה תקופה ששכחתי קצת מהסרט", נזכר דונלד פולילאב. "יום אחד גיגלתי את שם הדמות שלי מהסרט, ראש העיר גולדי ווילסון, ונדהמתי ממה שראיתי: חולצות, סטיקרים וקמפיינים שלמים ברשת למען 'בחירתו המחודשת של גולדי ווילסון לראשות העיר'. אז הבנתי איזו השפעה יש לסרט, ומאז אני מופיע בקביעות בכנסים ושמח לשמח את המעריצים". הארי ווטרס ג'וניור, ששיחק בסרט את מרווין ברי, זמר הלהקה בנשף, הוסיף: "כמה ימים אחרי שהסרט יצא לאקרנים קיבלתי הודעה שהסינגל ששרתי בסרט ("Earth Angel") הגיע לתקליט זהב במכירות. "לפני הסרט הייתי זמר צעיר ואנונימי יחסית ולאחריו, ועד עכשיו, לא עובר יום שלא מבקשים ממני לבצע את השיר".
העתיד כבר כאן
האיחוד היווה הזדמנות להשוות בין מראה השחקנים בסרט השני בסדרה לבין המציאות בשנת 2015 ולשמוע את דעתם בנושא: "אני יכול להגיד לזכותם שהם פגעו בול בקו השיער הנסוג שלי", התבדח מייקל ג'יי פוקס. "הם פספסו בגדול עם הציצים שלי. אני עדיין קטנה", הוסיפה ליאה תומפסון. דמותו של דוק בראון אינה עוברת שינויים מפליגים מבחינת המראה החיצוני וכך, לשמחתו, נחסכו מכריסטופר לויד שעות של סבלנות בעמדת האיפור, אולם משלושת הסרטים הוא התחבר טוב מכולם למראהו ולתפקידו בסרט השלישי בסדרה: "סוף סוף היה לי רומן קולנועי, ועוד במערב הפרוע".
גם לגבי ההשוואות בין ההוויה של שנת 2015 בסרט לבין ה-2015 שאנו מכירים יש לשחקנים דעה: "מסכי הוידיאו הביתיים הגדולים והמפוצלים ואופן צריכת הבידור שמוצגת בסרט מזכירים קצת את הכיוון שאנחנו הולכים אליו היום. השיקגו קאבס עדיין יכולים לזכות באליפות השנה אבל עדיין אני חושב שכולנו מחכים למכוניות המעופפות", אמר פוקס. לדעתה של תומפסון, העתיד כפי שהוא מתואר בסרט הוצג מתוך בכוונה מתוך מבט קומי, דמיוני ומוקצן מעט ופחות כחזיון נבואי. לפחות על דבר אחד כל השחקנים, המשתתפים והקהל תמימי דעים, כולם אבל כולם רוצים האברבורד.
מסיבות העיתונאים, הפוטו-אופים של צוות השחקנים וההייפ הגדול לקראת "Future Day" - כלומר 21.10.2015, היום בו מרטי מקפליי מגיע לעתיד בסרט השני בסדרה - הגיעו השנה לשיא. מסביב לעולם נערכו הקרנות חגיגיות בהשתתפות השחקנים, בארצות הברית הסרט מוקרן באירועי חוצות בליווי תפאורה מיוחדת ושחקנים. באירופה הסרט מוקרן בליווי מוזיקלי של תזמורות פילהרמוניות. שישה ספרים הסוקרים את השפעות הסרט, תהליך היצירה, ההפקה, הצילום, כולל ראיונות עומק עם המשתתפים, יצאו לחנויות השנה. הטרילוגיה תצא השנה ב-DVD ובלו ריי מחודשים הכוללים לראשונה גם את סדרת האנימציה בדיבובם של כל כוכבי הסרט.
במהלך הכנס לא חסרו רמיזות על חזרה מחודשת של הטרילוגיה לקולנוע בפורמטים חדשים. אירוע מרכזי נוסף שיתרחש ב-21 באוקטובר יתקיים בקליפורניה. כנס "We Are Going Back" מזמין את המעריצים לחמישה ימי פעילויות מהסרטים בדרום קליפורניה, כולל רחיפה על האברבורד, ביקור באולפני יוניברסל היכן שמגדל השעון עדיין קיים במרכז של היל ואלי, ושתיים מתוך שש מכוניות הדלוריאן המקוריות נמצאות. ביקור באתרי צילום נוספים מתוך הטרילוגיה, כשהשיא כמובן הוא שחזור נשף ה"קסם מתחת לפני הים" באתר המקורי ובהשתתפות חלק מהשחקנים. לכל המעוניינים להירשם, רק ודאו שיש לכם 880 דולרים פנויים ותזכו גם לראות בהקרנת בכורה עולמית את הסרט הדוקומנטרי המדובר על הפקת "בחזרה לעתיד" בהשתתפות צוות השחקנים והיוצרים.
לא כל כוכבי הסרט שותפים לחגיגה. טום ווילסון, הלא הוא ביף, וקריספין גלובר שגילם את דמותו של ג'ורג מקפליי בסרט הראשון בסדרה, נמנעים מלקחת חלק באירועים סביב הסרט. עבור גלובר הנתק נובע מסכסוך ארוך ומתמשך עם יוצרי הסדרה בעקבות פיטוריו מהסרט השני. גלובר טוען כי הסתייגותו הקולנית מהמסר הקפיטליסטי של דמותו בסוף הסרט גרמה לאי העסקתו, ואילו בוב גייל טוען כי הסכומים המופרכים שדרש עבור השתתפותו בסרט השני הם אלה שאילצו את המפיקים ללכת בכיוון אחר. מבלי להתייחס לסוגיה המורכבת מסכימים שחקני הסדרה כי גלובר שחקן מאוד מוכשר אך תמיד היה גם "עוף מוזר".
קריספין גלובר בריאיון הזוי מפורסם עם דיוויד לטרמן, 1987
ווילסון בן ה-54 שיחק לאורך השנים בתפקידי משנה ודיבב יותר מ-100 סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע ב-30 השנים האחרונות. ידידו מארק מקלור, ששיחק את האח דיוויד מקפליי בטרילוגיה, מסביר את תחושותיו של ווילסון ויחסי האהבה-שנאה עם דמותו: "לכל מקום שהוא הולך מצביעים עליו ואומרים, 'זה ביף מבחזרה לעתיד'. ניגשים אליו, מחקים את הדמות, מבקשים ממנו לחזור על משפטים מהסרט. זה יכול להיות מאוד נחמד אבל גם מאוד מעיק אם אתה פחות אוהב את מה שהדמות משדרת והזיהוי איתה".
ציטוטים מהסדרה הם ממש לא רק מנת חלקו של ווילסון. לאחרונה נבחר המשפט "Roads? Where We're Going We Don't Need Roads" נבחר לא מכבר לאחד ממשפטי הטיזר המפורסמים והטובים ביותר. משפטי המפתח, העלילה הדינמית והמקורית, הליהוק המדויק, הבימוי הפרפקציוניסטי והאווירה הנוסטלגית והאסקפיסטית כל אלה יוצרים תמהיל שמצליח להביא דורות חדשים של צופים ואת גדודי המעריצים להמשיך ולחזור בכל פעם מחדש אל היל-ואלי.