חמישה בטיסה אחת: טיולים בעקבות ספרים

ספרים וטיולים תמיד היו שילוב מנצח, ולא רק כי ספר טוב או כיפי יכול לשדרג כל טיול באופן משמעותי. ספרים מסוגלים לקחת אותנו למקומות מופלאים, מרתקים ומוזרים, כאלה שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם. למרבה השמחה, העובדה שהמסע הזה מתקיים על כנפי הדימיון בלבד לא אומרת, במקרים רבים, שאי אפשר להעביר אותו גם לחיים האמיתיים – לקחת חופש מהעבודה, לקנות כרטיס טיסה, להזמין מלון, לארוז תרמיל ולעלות לרגל בעקבות ספר או סופר אהובים במיוחד. לרגל החופש הגדול שמסרב להסתיים והצל המאיים של החגים שמתקרב בצעדי ענק, אספנו בשבילכם חמש הצעות לחאג' ספרותי מוצלח במיוחד. אל תשכחו להגיד שאנחנו שלחנו אתכם. והרבה קרם הגנה.

"ברלין, אלכסנדרפלאץ", הרומן המעולה של אלפרד דבלין מ-1929, הוא מעין סיפור איוב מודרני בכיכובו של אסיר משוחרר ואבוד בשם פראנץ ביברקופף שמסתובב, מסתבך ומחפש את עצמו בבירתה של רפובליקת ויימאר ובמיוחד בכיכר שעל שמה נקרא הספר. במרכז העלילה, שמסופרת מנקודת מבטן של דמויות שונות בזרם תודעה מסחרר, מטורף ומבלבל, עומדת ברלין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם – סוערת, מרגשת, ייצרית, הדוניסטית ומושחתת, מלאה באלימות ובכל סוג אפשרי של מהפכנות, רגע לפני עלייתו של היטלר לשלטון. ואין מקום טוב יותר לקרוא בו את הספר הזה מאשר ברלין עצמה. אמנם כיכר אלכסנדרפלאץ היא כיום גוש בטון מכוער למדי, שריד לארכיטקטורה הסובייטית המפוארת של ימי גרמניה המזרחית, אבל גם כך לא באמת חסרות סיבות לבקר בברלין, עיר שבה ההיסטוריה מסתערת עליך מכל קרן רחוב, אם תרצה או לא תרצה. ולמרות כל השינויים שעברו על הבירה הגרמנית במרוצת השנים (כולל עם ישראל שממלא אותה בהמוניו לאחרונה), עדיין קל מאוד לדמיין, בעודכם מתהלכים ברחובות, בפארקים ובכיכרות שלה, את פראנץ ביברקופף האומלל וחבר מרעיו המפוקפקים נקלעים לצרות ונופלים מהפח אל הפחת באותם מקומות ממש.

טיפ לנוסעים: מאלכסנדרפלאץ כדאי לקחת את קווי האוטובוס 100 או 200 שעוברים במרבית אתרי התיירות של העיר, וכך לקבל סיור מקיף בברלין כמעט בחינם.

לא בכדי זכה "דונה פלור ושני בעליה" של ז'ורז' אמאדו במעמד של אחד הספרים הברזילאים המוכרים והאהובים ביותר ברחבי העולם. זהו סיפורה של המורה לבישול פלור, צעירה באהיינית טובת מזג, ושל שני בני זוגה – ואדיניו, המהמר הבליין, שטוף הזימה ואוהב החיים שנופל ומת באמצע הקרנבל, ומחליפו הלא מלבב במיוחד דוקטור תיאודורו, רוקח חמור סבר ומשעמם, הגרסה המקומית של יקה-פוץ. לצד חיי הנישואים היציבים והאפרוריים עם תיאודורו ממשיכה פלור לקיים יחסי נישואים ויחסי אישות גם עם רוחו של ואדיניו, במשולש אהבה על-טבעי שעם השנים הפך גם לסרט קולנוע ולטלנובלה מצליחה. יותר מהכול, "דונה פלור ושניה בעליה" הוא ספר על העיר סלבדור, בירת מדינת באהייה שבצפון-מזרח ברזיל, וכדי להבין באמת את הספר הזה אין מנוס מביקור באותה סלבדור, הכוכבת האמיתית של היצירה, שהיא גם העיר האפריקנית הגדולה ביותר מחוץ ליבשת אפריקה. עם בתיה הקולוניאליים הססגוניים, הרחובות הצרים והתלולים של רובע פלוריניו, הכנסיות המפוארות, האלים האפריקניים והקדושים הקתוליים שלה, האווירה המולאטית החושנית והמופקרת, המוסיקה שפורצת מכל דלת וסמטה, וגם היסטוריית סחר העבדים העקובה מדם, העוני המחפיר, הפשע והאלימות ששולטים בה ביד רמה – סלבדור היא "דונה פלור ושני בעליה" לטוב ולרע. סעו בתקופת הקרנבל אם אתם יכולים, והיזהרו מכייסים ושודדים.

טיפ לנוסעים: במרתפי Mercado Modelo, השוק המקורה המפורסם, נמצאות המכלאות שבהן הוחזקו העבדים מאפריקה מייד לאחר שהגיעו לנמל סלבדור. השוק מככב גם בספר נהדר אחר של אמאדו, "מותו ומותו של קינקאס-שואג-מים".

עלילת "האי של ארתורו", רומן ההתבגרות הנוגע ללב של אלזה מורנטה, מתרחשת באי האיטלקי פרוצ'ידה (Procida), הקטן באיי מפרץ נאפולי. בניגוד לשכניו עמוסי התיירים קאפרי ואיסקיה, פרוצ'ידה נשאר מתויר פחות ורגוע יותר, אם כי פשוט וקל להגיע אליו במעבורת מנאפולי או מהאיים הקרובים. ארתורו, גיבור ספרה של מורנטה, הוא נער צעיר שאמו מתה בלידתו ואביו נעדר רוב הזמן מהבית, אשר מבלה את רוב זמנו בשיטוטים ברחבי האי הקטן ובקריאת ספרים. החיים הרגועים של ארתורו משתנים בבת אחד כאשר אביו מגיע יום אחד עם כלתו החדשה, נערה יפה ומפוחדת בת 16, שבה ארתורו כמובן מתאהב, ממש כפי שאתם, קרוב לוודאי, תתאהבו באי שלו. כשמבקרים בפרוצ'ידה קל להבין מדוע ארתורו המבוגר, שמספר את העלילה ממרחק של שנים רבות, מתייחס למחוז ילדותו כאל סוג של גן עדן. פרוצ'ידה היא שקטה, נעימה ובעיקר יפהפייה. לא סתם צילמו בה סרטים כמו "הדוור" ו"הכישרון של מר ריפלי" – אין פינה אחת על פני האי הזה שלא מרגישה כאילו נלקחה הישר מהסט של סרט איטלקי.

טיפ לנוסעים: ממצודת Terra Murata, הנקודה הגבוהה ביותר באי, נשקף נוף מרהיב של מפרץ נאפולי. כדאי לבקר גם בכנסייה הסמוכה.

"החטא ועונשו" של פיודור דוסטויבסקי הוא מהספרים הנוקדניים האלה שמתעקשים על דיוק גיאוגרפי לפרטי פרטים. דוסטויבסקי טרח לפרט את כתובות המגורים ושמות הרחובות, הכיכרות, התעלות והאיים שבהם מתהלכים רסקולניקוב הסטודנט המעונה, רזומיחין ידידו בעל התושייה, סופיה הזונה טובת הלב, אליונה המשכונאית הזקנה והמרושעת, סווידריגאילוב האציל המושחת והמעורער ושאר החברים. למרבה המזל, כל המקומות האלה נמצאים בסנט פטרסבורג, אחת הערים היפות והנעימות באירופה. תשכחו ממוסקבה הענקית, ההיסטרית והמלחיצה – סנט פטרסבורג היא העיר הרוסית שאתם רוצים לבקר בה. היא אלגנטית, מסבירת פנים, ידידותית למטייל שאינו דובר רוסית, והמרכז ההיסטורי שלה קטן יחסית ונוח לטיול רגלי. הרכבת התחתית שלה היא מהטובות והיעילות בעולם, ועם המשבר הכלכלי הנוכחי אפילו די זול שם (או במילים אחרות: וודקה וודקה וודקה). יש חברות תיירות שמציעות סיורים מאורגנים באתרי "החטא ועונשו" אבל אין סיבה אמיתית להשתמש בשירותיהן. מספיק להצטייד במפה אמיתית או וירטואלית, בנעלי הליכה טובות וברשימת כתובות. יש אפילו אתר שמיפה עבורכם את זירות ההתרחשות השונות של הרומן. לא מדובר באזורים המרשימים ביותר של העיר הזאת, ואחדים מהבניינים נמצאים במצב ירוד למדי, אבל דווקא העובדה הזו הופכת את הטיול הזה למעניין במיוחד, ומאפשרת לאוהדיו של דוסטויבסקי לא רק לצעוד בעקבות רסקולניקוב, אלא אף להיחשף לחלק הרבה פחות מפורסם ותיירותי של סנט פטרסבורג.

טיפ לנוסעים: בקרו במוזיאון דוסטויבסקי בכתובת Kuznechny Pereulok 5/2, ששוכן בדירה שבה התגורר מחבר "החטא ועונשו" בשנים האחרונות לחייו, ושבה אף כתב את "האחים קרמזוב".

סטיבן קינג הוא אחד הסמלים האהובים ביותר של מדינת מיין. כמעט כל ספריו של אמן המתח והאימה מתרחשים במדינה הצפונית ביותר של החוף המזרחי של ארה"ב, שבה הוא גם מתגורר, באחוזה שהפכה לאתר עלייה לרגל עבור מעריציו בעיר בנגור (Bangor). מרבית יצירותיו מתרחשות בעיירות דימיוניות לחלוטין (המוכרת מביניהן היא ד?רי, שמככבת ב"זה", "לוכד החלומות" וספרים נוספים). קינג אמנם מתאר מדי פעם גם מקומות אמיתיים, למשל עיירת הקייט המקסימה אוגונקוויט שמתוארת בתחילה "העמדה" שלו, אבל מרבית זירות ההתרחשות שלו בדויות לחלוטין. אל תתנו לזה להפריע לכם – עם מעט דימיון, כמעט בכל עיירה נידחת במיין (ואם להודות על האמת גם בלא מעט עיירות נידחות בוורמונט, ניו המפשייר, מסצ'וסטס או צפון מדינת ניו יורק) תוכלו להרגיש כאילו אתם מסתובבים באחד הספרים של קינג – מקום רגוע עם חזות שלווה, נעימה, מהוגנת ולבנה מאוד, שמתחת לפני השטח שלו ממתינים פורענות איומה ונוראה, אבל גם ריגושים מסעירים במיוחד. למתקדמים – אם תרדו מכביש 95 ותסטו לכיוון צפון-מערב, אל תוך פנים הארץ, תמצאו את עצמכם תוך זמן קצר בשממה צפון-אמריקנית אמיתית שבה אפשר לנהוג חצי שעה על כביש ראשי רחב מבלי לפגוש כלי רכב נוספים, להזדחל בשבילי עפר צרים בתוך יערות אפלים, לחלוף על פני עיירות עוד יותר סטיבן-קינגיות שכל תושביהן הולכים לישון בשמונה בערב (או נוהרים לפאב/מסעדה/מלון דרכים/תחנת דלק/מוסך אופנועים היחיד בסביבה), לזלול פנקייק אוכמניות מעולה ואת המעדן המקומי הנשגב Whoopie Pie, ואם יהיה לכם מזל אולי אפילו להיתקל במוס אמיתי.

טיפ לנוסעים: טיילו בפארק באקסטר הסמוך לעיירת קצה העולם Millinocket, ואם התברכתם בכושר גופני טוב וברוח הרפתקנית צאו לפנות בוקר לטפס על הר Katahdin האימתני, הנקודה הגבוהה ביותר במיין והצפונית ביותר בשביל האפאלאצ'ים. רצוי להתייעץ עם עמדת הריינג'רים בעיירה ערב הטיפוס.