אוהד קנולר: "הקונצנזוס בשמאל הישראלי הוא נגד חופש ביטוי מלא"

"כשנאמרות דעות שפוגעות בבטן הרכה של השמאל, אתה רואה שהדיבור על חופש ביטוי מלא אינו הנר לרגליהם", אומר קנולר, בריאיון עם צאת הסרט "סיפור על אהבה וחושך". ומה הוא חושב על הכינויים "שפן" ו"פחדן" שספג מגילה אלמגור?

"אני מנסה ליצור שיח קצת פחות מתהלם, קצת פחות רדוד". אוהד קנולר (צילום: ראובן קסטרו)

"גילה אלמגור לא תמיד צודקת. אני לא חושב שאני שקרן או פחדן", אומר השחקן אוהד קנולר, יו"ר הוועד המנהל של שח"ם, ארגון השחקנים של ישראל, בריאיון נרחב ראשון מאז הסערה שעמד במרכזה, שכללה את פרישתם המחאתית של חברי וועד מנהל של שח"ם, ואת ההתקפות עליו מצדה של הגברת הראשונה של הקולנוע, גילה אלמגור, שקראה לו "פחדן" ו"שפן". "אני מאמין מאוד גדול בחופש הביטוי, בטוח לא פחות מאשר גילה. הגם שהיא תקפה אותי באופן אישי, יש לה קרדיט מאוד מאוד גבוה, גם ברמה התרבותית הישראלית, וגם ברמה האישית שלי. הסרט הראשון המשמעותי שעשיתי, התפקיד הראשי הראשון שעשיתי, היה בתסריט שהיא כתבה, ובסרט שהיא הפיקה, 'עץ הדומים תפוס'. זו היתה הנקודה המשמעותית הראשונה בקריירה שלי. את זה אני לא אקח ממנה. זה ברמה האישית. וכמובן שלא אקח ממנה גם את כל מה שהיא עשתה בתרבות הישראלית. להגיד שהיא תמיד צודקת בגלל זה? לא, היא לא תמיד צודקת. אני לא חושב שאני שקרן או פחדן".

תקופה דרמטית עברה על אוהד קנולר בחודשים האחרונים. לאחר מינויה של מירי רגב כשרת התרבות, ובעקבות הסערות התקשורתיות והטענות לסתימת פיות ולפגיעה בחופש הביטוי מצדה, ספג אוהד קנולר אש רבה בעיקר מצד שחקנים ושחקניות. הם מחו על כך שקנולר, כיו"ר הוועד המנהל של שח"ם, אינו יוצא כנגד הפגיעה לכאורה בחופש הביטוי מצד השרה רגב. בחודש יוני התפטרו בדרמטיות 5 מתוך 12 חברי הוועד המנהל של שח"ם (נדב בושם, ישי גולן, רוני דותן, רינת מטטוב וחלי גולדנברג), זאת במחאה על תגובת הארגון להצהרות, להחלטות ולהגבלות מצד שרת התרבות מירי רגב ושר החינוך נפתלי בנט. השחקן נדב בושם, שהיה ראשון המתפטרים מהוועד המנהל של שח"ם, אמר לוואלה: "היה כעס על כך שבשח"ם לא מגנים על הזכות של אמן להתבטא בלי שיהיה נתון לאיומי פרנסה ולאיומים על חייו. זה התחיל בתקופת 'צוק איתן' עם אורנה בנאי. חשבתי שהאיגוד צריך להביע עמדה ברורה בנוגע לפרשות כמו תיאטרון אלמידאן. אי אפשר להתחמק מלהביע עמדה ברורה".

השחקנית והסופרת חלי גולדנברג נימקה את התפטרותה כאקט מחאתי על התנהלות הוועד המנהל והעומד בראשו כלפי "הדה-לגיטימציה לתרבות בישראל, שמובילה באגרסיביות פוליטית חסרת תקדים שרת התרבות בימים האלה", כפי שכתבה באתר האינטרנט שלה. גולדנברג אמרה אז לוואלה תרבות: "איגוד של יוצרים ושחקנים חייב לקדש את חופש הביטוי והיצירה עד גבולות ההסתה והחוק. חופש הביטוי והיצירה הוא האל"ף באל"ף-בי"ת של דמוקרטיה, ואין שום צידוק או תירוץ בעולם שיכול לפגוע בדבר הזה. ברגע ששח"ם, מכל מיני סיבות, תגובתו היתה מעט מאוחרת, מעט מהוססת, לא חד משמעית באופן נוקב שאי אפשר בכלל לערער עליו, ברגע שהדבר הזה קרה הכעס שלי והאכזבה שלי היו גדולים. זו היתה התפטרות מחאה. אני מקווה ששח"ם הולך להבריא".

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
"המעגלים שפגעו בי הם של חבריי הוועד המנהל של שח"ם דאז, וכל הוויכוחים, מה שהגיע לעיתונות, היו שם הרבה אמוציות". אוהד קנולר (צילום: ראובן קסטרו)

השיא התקשורתי של הביקורות כנגד קנולר התקיים בחודש יוני, בטקס פרסי התיאטרון שהתקיים בתל אביב, ובו הופרעו נאומיהם של שרת התרבות רגב ושל קנולר. קנולר הכחיש דברים שטענה רגב בראיון ל"את", ולפיהם קנולר ביקש ממנה לדעת מהם הקריטריונים לתכנים שהוא מייצר. הוא אמר שזה היה ניסיון לא מוצלח להמחיש לה את גודל האבסורד בתקופה האחרונה. במאי התיאטרון והקולנוע רוני ניניו התפרץ לדברי קנולר: "למה סותמים פה פיות? למה נורמן עיסא נמצא בשדה הקרב? אתה מייצג 2,100 אמנים". וגילה אלמגור, קראה לעבר קנולר: "אתה פחדן, אתה שפן, אתה לא יכול לדבר בשם ארגון האמנים".

- נפגעת כשגילה אלמגור קראה לך בשמות גנאי?

"לא נפגעתי. חד משמעית. לא נפגעתי כי הגעתי מוכן לארוע הזה (טקס פרסי התיאטרון – ש.ב.), ניחשתי שיהיו תגובות, ויחסית למה שחשבתי שיהיה, זה היה הרבה פחות. למרות ששמעו את גילה צועקת, בסופו של דבר מרבית הקהל באולם היה בעדי, הגיב בעדי. אני חושב ששחקנים מאוד מעריכים אותי בארץ. אני מקבל המון הערכה ופירגון".

על פרישת חברי הוועד המנהל של שח"ם אומר קנולר: "זה היה דרמטי. אלו היו ימים דרמטיים. לפעמים אנחנו מתעסקים קצת באובר אקטינג כשאנחנו משחקים. כולנו היינו שם, בסיטואציה הזאת, כל החברים, כולל אני. ותחושותיי הן שזאת היתה נקודת מבחן שצלחנו אותה, כי בסופו של דבר כן פעלנו לפי עמדת הרוב, הוועד המשיך, נבחר מייד אחרי זה וועד נוסף, ובסופו של דבר למרות המשברים ולמרות הקשיים, נבחרתי שוב להיות יושב ראש. כשאתה צולח משבר אז קורה גם משהו שמאוד מחזק בסופו של דבר".

"הצילומים התקיימו בסט ישראלי, אין את הדיסטנס שיש על סט אמריקאי". אוהד קנולר בסרט "סיפור על אהבה וחושך" (צילום: רן מנדלסון, יח"צ)

- מה התייחסותך לגופן של טענות חבריי הוועד הפורשים על שתיקתך לכאורה מול פגיעה בחופש הביטוי?

"אני לא מסכים עם הטענות שלהם. אני לא מרגיש אשם בשום צורה. אני חושב שעשיתי כמיטב יכולתי לנהל את המשבר הזה לטובת הארגון, ולשכנע בעמדותיי. עובדה שמרבית החברים תמכו בי".

- הביקורות השליליות כנגדך בתקופה האחרונה לא נעצרו בגילה אלמגור. מה מהן פגעו בך?

"ברמה האישית, המעגלים שפגעו בי הם של חבריי הוועד דאז, וכל הוויכוחים, מה שהגיע לעיתונות, היו שם הרבה אמוציות. שם קרו הדברים היותר פוגעים בעיקר כי זה אנשים שיותר קרובים אליי, אנשים שעבדתי איתם שנתיים. היה חוסר היכולת שלנו לפתור את זה מבלי להגיע לרמה של פיצוץ. ברור שהיה בזה גם אלמנט פוגע. אבל כמו שאני נפגעתי גם אחרים נפגעו".

- אתה מתחרט על משהו בעניין זה?

"אין לי חרטה. חברי הוועד פרשו כי היה להם רצון לנקוט עמדה מובהקת יותר לגביי חופש הביטוי. אבל זה לא ששחם נקט עמדה כנגד חופש הביטוי. מרבית חברי הוועד המנהל, כמעט כולם, בעד חופש ביטוי מלא. או לפחות ככה הם חושבים עד שהם שומעים דעה שמרגיזה אותם. כמו רוב האנשים, אגב. רוב האנשים הם בעד חופש ביטוי מלא עד שהם שומעים משהו שממש מעצבן אותם, ואז הם כבר פחות בעד חופש ביטוי מלא. גם חברי הוועד שכמוני בסופו של דבר לא נקטו בגישה מתלהמת, תוקפנית ומלחמתית מול מירי רגב בנושא הזה, זה לא בגלל שהם חושבים שלא צריך חופש ביטוי. פשוט היו חילוקי דעות על מה הדרך הנכונה לפעול כדי להשיג את חופש הביטוי הזה, ומה הדרך הנכונה לפעול בתוך האיגוד שלנו שיש בו המון אנשים, מכל הצדדים. אני בלי חרטה, לגמרי בלי חרטה".

"ביקשתי מנטלי פורטמן להצטרף לשח"ם, היא מיד הסכימה!". נטלי פורטמן עם אוהד קנולר וגלעד כהנא בסרט "סיפור על אהבה וחושך" (צילום: רן מנדלסון, יח"צ)

- אמרת באספה הכללית האחרונה של שח"ם שתפקיד יו"ר הוועד המנהל של הארגון הוא "כפויי טובה".

"זה תפקיד שבו אין תמורה כספית, הוא דורש הרבה מאוד זמן ומשאבים אנרגטיים, רגשיים ושכלתניים. זאת עבודה. זאת מחויבות מאוד מאוד מאוד משמעותית. זה תמיד שם ברקע באיזשהו מקום. זה תפקיד שהוא ייצוגי גם".

- האם פרישת חברי הוועד המנהל והביקורות שנשמעו כנגדך, כמו זו של גילה אלמגור ואחרים, הופכים גם הם את התפקיד שלך לכפוי טובה לתחושתך?

קנולר נראה כמי ששוקל את מילותיו. "אהה.. בתור חלק מהקשיים... להגיד לך שאני שם את זה ב... לא, לא יודע אם לזה התכוונתי... זאת אומרת, לא לזה התכוונתי. ברור שבאיזשהו מקום אתה מעדיף לקבל גיבוי מלא. אני עצמי לא חושב שזה אפשרי, בטח לא כשאתה מדבר על עולם של שחקנים, שבו לכולם יש דעות. קיבלתי תמיכה. אנשים הבינו מה אני בסופו של דבר עושה – מנסה ליצור שיח שהוא קצת פחות מתהלם, קצת פחות אינטנסיבי, קצת פחות רדוד".

- האם יש לך ביקורת ספציפית על אחת מהתנהליותיה של שרת התרבות מירי רגב?

"אני בעד חופש ביטוי מלא. אני לא חושב שהמדינה צריכה להתערב בתכנים".

- אתה מדבר באופן כללי. איזה מקרים נקודתיים של פגיעה בחופש הביטוי הפריעו לך. נניח, התייחסותך לסערה שנגעה לתיאטרון אל מידאן.

"אני לא רוצה לדבר נקודתית. יש טענות של חוק וזה.. אני יכול לדבר נקודתית אם משרד התרבות יבקש את עמדתי. זה לא העניין. זה או שאתה באמת כבנאדם מאמין בחופש ביטוי מלא, או שאתה לא מאמין בחופש ביטוי מלא. אני חושב שמרבית האנשים לא מאמינים בחופש ביטוי מלא, מכל קצוות הקשת הפוליטית. היתה דוגמא מדהימה, שבוע אחרי הסיפור עם תיאטרון אלמידאן, בסרט על יגאל עמיר. מפלגת המחנה הציוני הגישה שאילתה בכנסת למה המדינה מממנת את הדבר הזה, ובעקבות השאילתה הזאתי אכן המדינה לא הסכימה לממן את פסטיבל ירושלים עד שלא יסירו את הסרט הזה מהתכניה. שמעון פרס היה אחד האנשים שאמרו שהסרט הזה הוא תועבה ואסור להקרין אותו. דעתי היתה שבוודאי שצריך להקרין אותו. בסופו של דבר הסרט הזה לא מומן מכספי מדינת ישראל בכלל. אני חושב שהוא ראוי היה להיות ממומן מכספי קרן ישראלית. בטח ובטח שאם הנהלת פסטיבל ירושלים חושבת שהוא ראוי להיות מוקרן, אז היה מקום להקרין את זה. אני גם אמרתי את זה באיזשהו דיון בסל תרבות בנושא הזה, אמרתי בצורה מאוד ברורה שלשרת התרבות לא היה מקום להתערבות".

"אני מאמין מאוד גדול בחופש הביטוי, בטוח לא פחות מאשר גילה". גילה אלמגור (צילום: מגד גוזני)

"עד גבול מסויים", מוסיף קנולר, "כולם בעד חופש הביטוי, ופתאום אלה שיבואו ויתקפו אותי למה אני לא מספיק נחוש לגביי עניין חופש הביטוי, הם פתאום לא לגמרי בטוחים שצריך חופש ביטוי. אז באיזה מקום אתם באים ומבקרים את העמדה הלא מתלהמת שלי? כמה שאני באופן אישי חושב שצריך להיות חופש ביטוי מלא, אני מבין שבחברה הישראלית זה לא הקונצנזוס, משני הצדדים. מה הקונצנזוס בשמאל הישראלי? אני חושב שהקונצנזוס בשמאל הישראלי הוא נגד חופש ביטוי מלא. כשנאמרות דעות שפוגעות בבטן הרכה של השמאל, אתה פתאום רואה שהדיבור על חופש ביטוי מלא זה לא הנר לרגליהם".

- גורמים בשח"ם טוענים כי אסתי זקהיים קיבלה יותר קולות ממך באספה הכללית האחרונה.

"אני לא מתייחס לזה, ולא מתכוון לאשר את הדבר הזה. אתה לא אמור לדעת מזה. יכול להיות שאתה טועה. אני קיבלתי את אמון חבריי שח"ם בזה שנבחרתי לוועד המנהל, וקיבלתי את אמון הוועד המנהל בכך שנבחרתי כיושב ראש לקדנציה הקרובה. אני שמח וגאה והכל בסדר".

- עוד טוענים חברי שח"ם כי התנהלותך מול התיאטראות הגדולים לא הניבה עד כה שום הישגים משמעותיים לטובת שיפור השכר ותנאיהם של השחקנים.

"זה לא נכון שאין הישגים. מצב השחקנים בתיאטראות כבר השתנה. אבל אנחנו כרגע מתחילים משא ומתן מול כל התיאטראות הרפרטואריים, ואין ספק שיהיו הישגים. המצב צריך להשתנות, והוא ישתנה. משכורות השחקנים יעלו, התנאים שלהם ישתפרו, זה עניין של שנה שנתיים וזה יקרה. כרגע התחלנו משא ומתן. ואם נדרש למאבק, אז יהיה מאבק".

"לשרת התרבות לא היה מקום להתערבות בהקרנת הסרט על יגאל עמיר". שרת התרבות והספורט מירי רגב (צילום: קובי אליהו)

לעומת הסוגיות השנויות במחלוקת אלו באשר לתיפקודו של קנולר כיו"ר שח"ם, ישנן הסכמות רחבות יותר לגביי כמה מההישגים עליהן הוא חתום. הוא נחשב כמי שפעל למען מציאת יותר מקומות עבודה לשחקנים. הוא מעורב באמנה למניעת הטרדות מיניות, לצד גורמים נוספים בשח"ם. וגם היה חלק משמעותי ובולט במאבק המרשים למען הגדלת תקציב התרבות. גם אם התוצאות עדיין רחוקות מאוד מהגשמת המטרה של העלאת תקציב התרבות לאחוד אחד, בכל זאת ראוי לברך ולהעריך אותו על עצם קידום המאבק החשוב הזה. "ההישגים שלנו בתחום הזה הם יפים מאוד. מה שקרה בתקופתי זה להפסיק להיות בעמדת מגננה של תגובה רק כשמקצצים את תקציב התרבות, ולהתחיל להגיד באופן מוצהר שאנחנו בעניין הזה רוצים להיות חלק מאירופה, שברוב המדינות בה תקציב התרבות הרבה יותר גבוה מתקציב התרבות בישראל. קח לדוגמא מדינה כמו פולין, שבה תקציב התרבות הוא אחוז אחד מתקציב המדינה, וזו לא מדינה עשירה. זה ככה במדינות שיותר דומות לנו, מדינות קטנות שבהן השפה מדוברת אך ורק במדינה, כמו סקנדינביה והונגריה. הן מדינות שמבינות שאתה לא יכול להשוות את התרבות במדינה שלך לתרבות בארצות הברית. אם אתה רוצה שלשפה שלך תהיה דומיננטיות, אתה צריך לסבסד. אם אתה רוצה שיכתבו יצירות בעברית, אתה חייב להשקיע. אחרת התרבות הישראלית תהיה ניסיון להגיע לארצות הברית, לשוק שדובר אנגלית, ונאבד את השפה העברית. נורא חשוב להגדיר את זה כיעד. בראשית ימי הציונות מאוד הבינו את זה, ואיבדו את זה".

- בימים אלה שח"ם מפרסמת אמנה למניעת הטרדות מיניות, עניין חשוב מאוד.

"צריך להגיד בכנות, שבעולם של שחקנים מקצועיים קיים טישטוש מסויים. אין את זה בפירמת עורכי דין, שהבוס שלך יכול להגיד לך: 'אתה רואה אותה? בואו שניה, תתפשטו אני רוצה לראות איך אתם נראים בלי בגדים. לא אכפת לכם שאני מכניס מצלמה שנייה לצלם את זה? תראו כאילו שאתם אוהבים אחד את השני. אתה יודע מה, אולי תשכבו?'. אין את זה בפירמת עורכי דין, ולא בפירמת רואי חשבון. יכולים לקרות דברים בתוך מקום העבודה, אבל אין מקומות עבודה שבהם זה חלק מהעבודה. עכשיו, כשזה חלק מהעבודה, אתה כבר נמצא בסביבת עבודה אחרת, שבה יש טישטוש מראש, ולכן מאוד מאוד חשוב להגדיר מהם הגבולות ואת הזכות שלך להגיד בכל שלב: שניה, בוא נעצור, אני רוצה לבדוק פה מה קורה. זה חשוב ששחקן יידע, כיוון שהוא מתעסק באיזורים האינטימיים פיזית וגם רגשית, שזכותו להגיד בכל שלב שהוא: שנייה, זה הגוף שלי. ואף אחד לא יכול להגיד לו: 'זה לא מקצועי'. זה מאוד מקצועי להגיד: 'זה הגוף שלי, בוא נעצור'. למעלה משנתיים עובדים על האמנה הזאת, קיבלנו דחיות מכמה בתי ספר ומקומות עבודה".

- אומרים שהסטודיו למשחק ניסן נתיב סרבו לחתום על כל סעיפי האמנה.

"לא רוצה להכנס לשמות. אמרתי, חלק הסכימו, חלק לא הסכימו".

- אז בלי שמות של מוסדות, איזה התנגדויות נשמעו מצד מוסדות כנגד אמנה מבורכת למניעת הטרדות מיניות?

"ההתנגדויות באו מעולם של טשטוש גבולות. האם כל דבר צריך להיקבע מראש, או האם יש מקום לאימפרוביזציה גם כשמתעסקים במגע פיזי? מה המקום של הספונטניות? אנחנו מתעסקים ביצרים, מתעסקים בבדיקת הגבולות כל הזמן. זה דברים שהם נכונים. משחק זה לא העמדת פנים. משחק זה לחוות חוויות. כשחקן אתה חווה את החוויות, זה חלק מהעבודה. מהמקומות האלה באו מרבית ההתנגדויות".

"הקונצנזוס בשמאל הישראלי הוא נגד חופש ביטוי מלא". מתוך הסרט "אל סף הפחד" (צילום מסך)

- מה הלאה? מה תכניותך לעתיד הקרוב כנראה כשתעזוב את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של שח"ם, איך תנצל את החלל שיתפנה לך מעבר למשחק? ומה בעתיד הרחוק יותר, נניח בעוד 10 שנים?

"אני לא דואג. התחלתי לכתוב, יש לי שאיפות בימוי, קיבלתי תקציב תמיכה גם מקרן ירושלים לתסריט עליו אני עובד לא מעט זמן עם זוהר שטראוס. יצרתי עם רוני ניניו ושלמה משיח סדרה עבור yes שהיא כרגע בכתיבה. ויש לי רעיונות לעוד דברים. השנים האלה כמנהל נותנים לי מחשבות גם על איזורים אחרים, יותר עסקיים. אז אני לא חושב שאכנס לוואקום".

- אנחנו יושבים בבית קפה תל אביבי שמנוהל על ידי שחקן. הוא השכיל לשים ביצים בעוד מקומות מלבד המשחק.

"משהו כזה בהחלט יכול להיות משהו שאעשה".

- האם שח"ם מבחינתך היא תחנה בדרך לפוליטיקה?

"שח"ם היא בטח לא תחנה בדרך לפוליטיקה, ממש לא. לרגע לא נכנסתי לשח"ם, לתפקיד של חבר ועד ולתפקיד היו"ר מתוך מחשבה על פוליטיקה".

"השנים האלה כמנהל נותנים לי מחשבות להכנס גם לאיזורים אחרים, יותר עסקיים". אוהד קנולר (צילום: ראובן קסטרו)

אז בוא נניח את השאלה אם שח"ם היא מקפצה לפוליטיקה בצד, אני אומר לקנולר. בלי קשר לזה, יכול להיות משמח לראות אותך בפוליטיקה. רשימת סיבות חלקית: אתה ערכי, אכפתי, יש לך ניסיון בניהול, ניסיון במאבקים ציבוריים, כישרון פוליטי וכישרון דיפלומטי, בקידום הפריפריה בין השאר בתיאטרון בדימונה שהיית בין מקימיו. וכמובן יש לך כישרון משחק, וזה בונוס בתיאטרון הממשלה והכנסת. "בתוך שח"ם יש מימד פוליטי", אומר קנולר. "להיאבק למען תקציב התרבות זה עניין פוליטי. כשאתה דורש אחוז אחד מתקציב המדינה אתה נכנס למה סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. להגיד לך שאני אמשיך בזירה של כנסת וזה? זה לא בתכניותיי. זה בכלל לא מתקרב לאזור החלומות שלי. כרגע אני לא חושב על זה".

- אומרים שדעותיך הפוליטיות נמצאות בימין.

"אני לא מדבר במושגים האלה, כי אני חושב שאם אתה מזדהה פוליטית זה נורא מצמצם אחרי זה את ההתייחסות לכל דבר שאתה אומר. נכון להיות לא חשבתי שזה משמעותי להגיד: אני בצד הזה".

"להגיד לך שאני אמשיך בזירה של כנסת וזה? בכלל לא מתקרב לאזור החלומות שלי". קנולר בסרט "סיפור על אהבה וחושך" (צילום: רן מנדלסון, יח"צ)

בימים אלה קנולר משחק בשתי הצגות בתיאטרון חיפה - "בומרנג" ו"גיבור הלובי" ונמצא בחזרות להצגה חדשה בשם "המתנחל" שכתב המחזאי נעם גיל ותעלה בתמונע. אבל גולת הכותרת בזמן זה, לפחות מבחינתנו, היא השתתפותו בסרט "סיפור על אהבה וחושך", בבימויה ובכיכובה של נטלי פורטמן, המבוסס על רב המכר של עמוס עוז בעל אותו השם שיצא ב-2004. "זה מאוד מוזר, לפני קצת פחות מעשר שנים, ישבתי ממש פה בבית קפה הזה שבו אנחנו יושבים, ואז אמרו לי שנטלי פורטמן רכשה את הזכויות על הספר הזה ושהיא מתכוונת לעשות מזה סרט", אומר קנולר. זהו לא צירוף המקרים היחיד הנוגע לסרט ולשחקן. קנולר בסרט במשחק בתפקיד לא גדול אך מרשים, המבוסס על דמותו האמיתית של ישראל זרחי, סופר העברי שחי במחצית הראשונה של המאה ה-20, ואביה של המשוררת והסופרת נורית זרחי. רצה הגורל ובעבר יצא לקנולר לעבוד עם נינו של זרחי, עומר בן שחר, ששיחק את בנו בסדרה "יחפים".

- מדוע הסרט לא הוגש להתמודדות בתחרות פרסי אופיר, בשעה שהסרט נתמך בנדיבות רבה על ידי קרנות ישראליות, משתתפים בו אמנים ויוצרים ישראליים, הוא דובר עברית, צולם בסט ישראלי, בהפקתו השתתפו מפיקים ישראליים ולבמאית נטלי פורטמן יש אזרחות ישראלית?

"אין לי מושג. אני לא יודע שום דבר לגביי המועמדות בטקס פרסי אופיר. אבל אני חושב שכן, הוא קיבל תמיכה ישראלית".

השתתפותו של קנולר בסרט מעבה את פרק ההשתתפות בסרטים בינלאומיים ברזומה המכובד של קנולר, שכולל גם משחק ב"מינכן" בבימוי סטיבן ספילברג וב"מצונזר" בבימוי בריאן דה פלמה.

- עם מי היה מעניין יותר לעבוד, עם ספילברג או עם פורטמן?

"אין מה להשוות. עם נטלי זה היה הכי קרוב. יותר סצינות, יותר זמן ביחד והצילומים התקיימו בסט ישראלי. אין מה לעשות, זה אחרת. אין את הדיסטנס שיש על סט אמריקאי. עשינו את החזרות בארץ, הכל היה מאוד לא יומרני, פתוח, פשוט. ביקשתי ממנה להצטרף לשח"ם, היא מיד הסכימה!".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully