ווס קרייבן, היוצר המיתולוגי של סדרות "סיוט ברחוב אלם" ו"צעקה", נפטר אתמול (ב') ועלה אל פיצת הנשמות הגדולה שבשמיים. כמו הרבה ילדי אייטיז אחרים, גם אותי הוא העביר ילדות שכולה נדודי שינה מסוייטים ובגרות קצת יותר רגועה עם נב קמפבל וחבריה הנטבחים. אבל למרות הרגעים הקשים, אי אפשר שלא להתפעל מהמקוריות, ההומור וההמצאות הוויזואליות המטורפות שהציפו את הסרטים של קרייבן. יותר מכל סרט אחר, "סיוט ברחוב אלם" הצליח ללכוד את האימה הבסיסית ביותר בלהיות ילד או מתבגר: שאף אחד לא מבין אותך, ואתה תקוע לגמרי לבד בסיוט המבולגן של עצמך, כשאבא ואימא שאמורים להגן עליך מהעולם נמים בשלווה בחייהם המסודרים בחדר הסמוך.
קרייבן אמנם ביים רק שני סרטים בסדרה האינסופית הזאת, אבל פרדי קרוגר הוא יציר כפיו והרוח הקרייבנית שורה גם על הגרועים שבפרקי הסדרה. פרדי לימד אותנו שאנחנו לבד בעולם, ששינה היא חולשה ושלפעמים חלומות מתגשמים כשהלב עוד תמים.
והנה עוד כמה דברים שהוא לימד אותנו:
1. שפיצה זה לא בריא
2. ולאכול את עצמך זה משמין
3. שטלפון הוא אביזר מושלם לנשיקות צרפתיות
4. שבעידן הטרום-טאבלט באייטיז לא היה דבר נוח יתר מלהירדם עם טלוויזיית ענק על המפשעה
5. שמסוכן להשתמש במקל לניקוי אוזניים מחשש לפגיעה בעור התוף
6. איך לענג בחורה
7. איך לגלות את ההומו החבוי בך
8. שקפקא צדק
9. שכל התינוקות חמודים בדרכם
10. שאין תחליף לאמבטיה מרגיעה בסוף היום
11. שאין מה לפחד מחיסון
12. שנזירות משוגעת תמיד צודקות
13. שגם פסיכופת שרוף עם פרצוף נזלת יכול להיות סמל סקס
14. שאם צפוף לך בחדר, גם התקרה יכולה להיות מקום נחמד להירצח בו
15. שוורידים זה לא משחק
16. שאין דבר מנחם יותר מחיבוק
17. ואין דבר יותר קריפי מילדות חמודות שרות שיר
18. שמיטות מים זה אוברייטד
19. שאנחנו רואים יותר מדי טלוויזיה
20. ובאופן כללי, שעדיף לא לבצע לינץ' שכונתי ברוצח ילדים עם חוש נקמה מפותח