מי אני ומי שמי: "טרנספורטר: סכנה מיידית" לא מצליח להתבלט

מה קורה כשכוכב סדרת סרטי האקשן שלכם לא מצליח לבסס לעצמו זהות ומוניטין? מחליפים לו את השם. זה בדיוק מה שקורה ב"טרנספורטר: סכנה מיידית" וזה גרוע

דורון פישלר
יח"צ - חד פעמי

מכיוון ש"טרנספורטר: סכנה מיידית" הוא סרט אקשן סטנדרטי וסביר שאין הרבה מה לומר עליו, אפשר, כרגיל, להתמקד בנקודות מסוימות בו. למשל, הפרסומות.

"טרנספורטר" מלא באאודי. הגיבור הוא נהג מומחה והמכונית החביבה עליו היא אאודי, כך שהסרט מלא בפעלולי מכוניות ומרדפים שמדגישים את יכולותיה של האאודי שלו. הסרט נפתח בסצנה שבה המצלמה מלטפת את האאודי מכל כיוון, ובשלב כלשהו היא מוחלפת באאודי אחרת. אין בזה שום דבר חדשני, כמובן: שימוש בסרטי אקשן כפרסומת ארוכה למכוניות הוא דבר שקיים כבר שנים רבות. אאודי, כך נראה, עובדים קשה לאחרונה בשביל לקבל הרבה נוכחות קולנועית: ממש באולם השכן ל"טרנספורטר" אולי עדיין מוקרן "היטמן: סוכן 47" המלא גם הוא באאודי, ומוקדם יותר המכונית כיכבה כצי המכוניות של כריסטיאן גריי ב"חמישים גוונים של אפור".

כל זה רק מראה שגם בתחום הפרסום הלא-כל-כך סמוי, צריך לדעת לבחור נכון. אאודי אולי שולטת על שתי סדרות אקשן ואחת פורנו רך, ועדיין התדמית הקולנועית שלה לא מדגדגת את הטמבון של האסטון-מרטין של ג'יימס בונד. מה לעשות, בונד הוא בונד, והטרנספורטר הוא רק... אמ... איך שקוראים לו. איך קוראים לו, בעצם?

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה
לא בונד, לא ג'יימס (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)
בפוסטר של הסרט אפילו לא רואים את הטרנספורטר קופץ הצידה בעודו אוחז בשני אקדחים, מה שמעלה את השאלה הפילוסופית העתיקה: אם לסרט אין פוסטר שבו הטרנספורטר קופץ הצידה בעודו אוחז בשני אקדחים, האם זה באמת "טרנספורטר"?

כוכב הסדרה, למעשה, נקרא פרנק מרטין. בשלושת הסרטים הראשונים בסדרה שנקראה בעברית "המשלח", הוא גולם על ידי ג'ייסון סטיית'ם. בסרט החדש השחקן הוחלף לאד סקריין, ולמרבה הבלבול גם שם הסדרה הוחלף ל"טרנספורטר". החלפת השחקן (סטייל ג'יימס בונד, כבר אמרנו) וגם השם לא משנה הרבה, כי ממילא אין הרבה קשר בין הסרטים האלה. בונד נשאר בונד, ולא משנה מי מגלם אותו, כי יש לו את אותו הסטייל, ואנחנו יודעים מה המספר שלו ואיזה משקה הוא אוהב. במקרה הזה, המצב הפוך: אפשר להחליף את השחקן משום שאנחנו לא יודעים מה המשקה האהוב על פרנק "טרנספורטר" מרטין, או כל דבר אחר עליו. הדבר המשותף לטרנספורטר ולמשלח הוא שכל אחד מהם הוא נהג קשוח שיודע לעשות דברים מופרכים עם מכוניות וגם ללכת מכות. במילים אחרות, גיבור אקשן כללי. בפוסטר של הסרט אפילו לא רואים את הטרנספורטר קופץ הצידה בעודו אוחז בשני אקדחים, מה שמעלה את השאלה הפילוסופית העתיקה: אם לסרט אין פוסטר שבו הטרנספורטר קופץ הצידה בעודו אוחז בשני אקדחים, האם זה באמת "טרנספורטר"?

התשובה היא שזה לא משנה. המשלח והטרנספורטר, וגם הסוכן 47 וכמעט כל מקרה אחר של ג'ייסון סטיית'ם, ליאם ניסן או ברוס וויליס, הם כולם גיבור-האקשן הכללי וחסר האופי שמדבר בקול נמוך ומונוטוני. את השמות של רוב הסרטים האלה אפשר היה לשנות ל"אקשן גנרי" (ובתכלס, זה כמעט מה שקורה. מה זה "סכנה מיידית"? האם השם הזה נועד להבדיל בין הסרט הזה לבין סרטי אקשן שעוסקים בסכנות שאינן מיידיות, כמו ההתחממות הגלובלית או האיום הדמוגרפי?). נראה שכולם מגלמים את אותה דמות, ועוברים את אותן עלילות מטופשות ומלאות חורים, שממילא משמשות רק כקטעי קישור בין סצנות האקשן – וגם הן די דומות זו לזו.

כל כך הרבה אקשן (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)
"טרנספורטר: סכנה מיידית" נחמד. ובכל זאת, היה יכול להיות יותר נחמד אילו היה בו משהו שמבדיל בינו לבין כל היתר. למשל, אילו הגיבור היה מביע רגשות מדי פעם

במקרה הזה, את שירותיו של הנהג שוכרות קבוצה של עובדות בתעשיית הזנות של דרום צרפת, שמתכננות סדרה ארוכה של מעשי שוד כדי להתנקם בראשי הפשע שמנהלים את אותה תעשייה. הן גם חוטפות את אבא שלו, משום מה. התוכנית המורכבת להפליא שלהן מערבת את הטרנספורטר עצמו, שנאלץ להשתתף נגד רצונו ובכל זאת מבצע את חלקו כאילו הוא והבנות עשו על זה עשרות חזרות. וכרגיל, הוא גם רוצח המון אנשים בדרך. לא מדובר אפילו ברעים ועוזריהם, שלהם – על פי אמנת סרטי האקשן – מגיע למות. תריסרי שוטרים צרפתיים שכל פשעם היה שרדפו אחרי מר גיבור (ובצדק גמור, מבחינתם – הרי האיש אינו ממש מופת של ציות לחוקי התנועה) מתרסקים, מרוסקים, נמעכים ונשחקים לאבק בתוך מכוניותיהם. הסרט מצדיק את הקטל ההמוני הזה בשיטה הישנה והבדוקה: התעלמות מוחלטת מכך שזה קרה בכלל. הטרנספורטר ואביו האוהב יכולים להמשיך להעמיד פנים שהם אנשים מוסריים, כשאמנזיה סלקטיבית מונעת מהם לזכור את כל אנשי החוק שנקטלו באשמתם לפני כשבע דקות.

אם מתעלמים מהעובדה שהגיבור הוא רוצח סדרתי (ואם אתם רואים סרטי אקשן אתם צריכים כבר להתרגל להתעלם מזה), וגם מהחורים בעלילה (כנ"ל), ומהעובדה שאד סקריין, מי שזה לא יהיה, הוא בוודאי לא ג'ייסון סטיית'ם, אין סיבה שלא תפיקו הנאה מ"טרנספורטר: סכנה מיידית". יש בו פעלולי נהיגה נחמדים וכמה סצנות מכות יצירתיות, ואפילו עלילה שאמנם אין בה שמץ של הגיון, אבל היא לפחות לא זהה ל"הרגת לי אז אהרוג אותך" הרגיל. כלומר, בתחום סרטי האקשן הטפשיים, הוא נחמד. ובכל זאת, היה יכול להיות יותר נחמד אילו היה בו משהו שמבדיל בינו לבין כל היתר. למשל, אילו הגיבור היה מביע רגשות מדי פעם, אילו היו לו תכונות אופי מלבד קשיחות, אילו הוא היה הורג פחות אנשים חפים מפשע ואילו הסרט היה קצת פחות פרסומת למכוניות. אבל אלה רק הצעות צנועות.

ומה אתם חשבתם על "טרנספורטר: סכנה מיידית"? ספרו לנו בתגובות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully