סיפורי אנדרדוג, יספר לכם כל חובב ספורט, הם היפים ביותר שאפשר לבקש בתחום האמוציונלי הזה. בעולם האמיתי הם כבר כמעט ולא קיימים. יש מעמדות, אזורי מגורים, מערכות שלטוניות ותשתיות, שבמידה רבה יקבעו מראש לאן יתפתח מסלול חיינו. בספורט האפשרות של דוד להפיל את גוליית עדיין ממשית. הרגעים האלה דורשים לא מעט מזל, הרבה עקשנות והתעלות בזמן הנכון, וכשהם מתרחשים הם תמיד ייחודיים, נטמעים בהיסטוריה והופכים למיתוס. הבעיה הגדולה עם אנדרדוגים היא בדיוק זו: החד פעמיות. כי ברגע שהוכחת שאפשר, הציפיות מיד עולות וסף הריגוש גובר. זה מה שקרה ל"גולסטאר" אחרי העונה הראשונה המצוינת שלה. עכשיו היא כבר הקבוצה שמסומנת מראש כפייבוריטית ולא ממש יודעת איך להתמודד עם אוויר הפסגות.
במסגרת העונה השלישית של הדוקו-ריאליטי מבית HOT לוקח המאמן שייע פייגנבוים את הנבחרת שלו לארגנטינה. אחרי האכזבות שנחל פייגנבוים בעונות הקודמות עם קבוצות הסלבס שאימן בישראל, הוא מקווה לעשות את הבלתי ייאמן ולזכות בגביע במהלך מסע משחקים בארגנטינה. עד כאן ההגדרה הרשמית מכיוון שהכדורגל היה תמיד רק התירוץ שיאפשר את קיומה של "גולסטאר". המהות היא לחבר בין חבורה אקלקטית וצבעונית של חצי מפורסמים וסלבריטאים בעיני עצמם, באמצעות הקולקטיב שנבנה בחדר ההלבשה של קבוצת ספורט. לפי הקריטריון הזה, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה הזאת צריך להתפטר לאלתר.
המכנה המשותף בין "גולסטאר", "הקודחים", "חי בלה לה לנד" ו"בוליווד" (מעבר לכך שנדמה כאילו מדובר בעונה אחת בלתי נגמרת של אותם פרצופים ושטיקים), הוא שבשלב מסוים החליטו ב-ADD ו-HOT להפסיק לאהוב את הגיבורים שלהם ולהסתפק בהשפלתם. ב"גולסטאר 3" הקורבנות הם דורון מירן וצחי אשכנזי, בוגרי "האח הגדול". השניים מוגדרים כמעט מהרגע הראשון כליצנים הפתאים והמאותגרים של החבורה, ומכאן ההתנהלות היא מעגל של בדיחות על חשבונם. גיא זו-ארץ מתעליין על השליטה שלהם באנגלית, הפרסומאי הדר גולדמן מזלזל בידע הכללי של השניים וג'ובאני רוסו מסתפק בתיוגם כמפגרים. מירן ואשכנזי הם ילדים גדולים, ברור שהסכימו מראש לתבנית הזאת וברור שהכל נועד כדי למתוח עוד את 15 דקות התהילה. אבל התחושה של הראנינג גג הזאת כל כך לא נעימה לצפייה. זה מרגיש כמו אמבוש עילאי ומתנשא של קריקטורות שמצאו מישהו מגוחך יותר מהן.
תחושת העליונות הזאת לא נגמרת רק במקרה של מירן ואשכנזי. "גולסטאר" על תדמית האנדרדוג שלה, היא המקום האחרון שמתאים למגלומן כמו גל אוחובסקי, שמתנדב כמובן להשיא את שני האנשים הראשונים שהוא מנהל איתם שיחה, רק מפני שישבו זה לצד זה. הטריו הזחוח הזה של אוחובסקי, זו-ארץ וגולדמן בשילוב עם תחושת המיצוי מהשפלת מירן ואשכנזי, לא מאפשר ליהנות מ"גולסטאר" אפילו כטראש כיפי ממוחזר. בצד החיובי של הליהוק עומדים זהר לייבה והסטנאדפיסט שאולי בדישי. יון תומרקין הביישן הוא ליהוק מצוין בפני עצמו, וככל הנראה הדמות היחידה שמתאימה באמת לניסוי האנדרדוג של "גולסטאר".
תוספת חשובה נוספת לעונה הנוכחית היא הכללתם של שני כוכבי העבר ג'ובאני רוסו ולירן שטראובר בסגל הקבוצה. רוסו, שהתחיל את הקריירה בישראל עם הבטחה לרוץ בחוטיני אם יזכה באליפות, הוא אוצר לכל מלהק ריאליטי. קשה למצוא טיפוסים צבעוניים ויצירתיים יותר בביצה הקטנה של ישראל. שטראובר, לעומת זאת, מעולם לא נהנה מהיכולות האלה. וכשבעיתוי אומלל טרח לפוצץ משחק לזכרו של ניצן שירזי רק לפני מספר שבועות (ולהיזרק עקב כך מעבודתו בערוץ הספורט), רק הדגיש עד כמה הניסיון לצייר אותו כאן כאוטוריטה מקצוענית, כוכב נבחרת מעונב ומחויט ומי ששיחק בליגת האלופות, היא מגוחכת. כאילו הקוסמוס עצמו פשוט לא יכול היה להתאפק מלהעניש את "גולסטאר" על ההיבריס של עצמה.
כמו במקרה של אחיותיה לז'אנר הדוקו-שכונה שהוזכרו קודם לכן, "גולסטאר" יוצרת "משברים" פיקטיביים ולא אמינים שנפתרים במהירות שיא. גיא זו-ארץ עובר תוך 2 דקות מאיום בפירוק הקבוצה לטיפוח תקוות על זכייה. ג'ובאני רוסו לא מוכן לישון עם גל אוחובסקי בחדר ומאיים בעזיבה, אבל מצליח להגיע רק עד המגרש בחוץ לפני שהוא "מתרצה לחזור". משהו בהתנהלות הכללית של "גולסטאר" משדר חוסר מאמץ, חוסר אומץ להעז ולהתעלות מעל הקל והצפוי. ככה לא בונים אנדרדוג ובטח שלא רצים לאליפות.
קטנה
"תחלק פליירים לכוסיות, אתה מביא רק כונפות", "תרקוד איתה ככה עד שתגיע לחדר", "היא נראית כמו ציידת תנינים, מפחידה כזאת". תזכרו את הציטוטים האלה בפעם הבאה שמספרים לכם ש"גולסטאר" פונה גם למי שלא בהכרח אוהבות כדורגל.