Suicide - Half Alive
Suicide נותרה אחת מלהקות הבולטות עבורי. האוסף הזה של הקלטות מוקדמות זוהר ורוטט עם האנרגיה המוקדמת שהלהקה תיקח, בשלבים מאוחרים יותר, לרמות חדשות באלבומי האולפן שלהם. ההרכב שלהם עם אלן וגה ומארטי רב היה לנוסחה מיוחדת למדי, והמינימליזם המכוון שלהם היה השפעה גדולה מאד על מחשבותי בזמן שכתבתי שירים.
The Who - Meaty Beaty Big & Bouncy
The Who תמיד היו להקה מיוחדת במינה עבורי. אהבתי את הסינגלים המוקדמים שנמצאים באלבום הזה. הם עשו אלבומים כל כך עוצמתיים שממש הדהדו בי כילד. אני עדיין חושב שג'ון אנטוויסטל, קית' מון ופיט טאונסנד ביססו את רף הנגינה לדורות, כל אחד בכליו, ולמעט מאד אנשים היתה את היכולת להיות מהודקים יחד ולכתוב ולנגן ברמה הזאת.
Panda Bear - Tomboy
פאנדה בר הוא אחד מקבוצת אנשים שאני מרגיש שממש שוברים את המוזיקה בימינו. לאורך חמשת אלבומי הסולו שלו, הוא באמת חיפש לעשות דברים מעניינים ומרגשים עם כתיבת שירים ויצירת נוף קולי שאני לא שומע כמעט בימינו. האלבום הזה יפהפה באופן מכאיב. היתה לי את הזכות לעבוד על האלבום הזה, וביליתי שעות רק בלהאזין לו
משהו שלא עשיתי כבר זמן רב.
השכבות שמהן הורכבו הקטעים היו פשוט מהממות וזה הרגיש כאילו ניסיתי לעשות מיקס בזמן היפנוזה. זה אפקט שחשתי רק בעבודה על חומרים שלי וזאת הייתה חוויה מיוחדת להיות סגור באולפן, שבוע אחר שבוע, מוקף רק בחברים קרובים והמוזיקה הזאת.
Les Troubadours Du Roi Baudouin - Missa Luba
לראשונה שמעתי את האלבום הזה כפסקול לסרט " .If", עם מלקולם מקדואל. האלבום הוא בעיקרו מיסה לטינית, אבל שמבוצעת על ידי אנשי שבטים קונגולזיים. אני מוצא את המוזיקה ואת הקצבים מעוררי זכרונות. נראה שלמוזיקה של קונגו יש עירוב מיוחד של וייבים, ואני אוהב את זה מאד. "Konoko #1" ואחרים לוקחים את זה למקומות היפים האלה, אבל יש משהו מאד יוצא דופן וטהור בקריאת של הליטורגיות העתיקות האלה.
The Electric Prunes - I Had Too Much to Dream Last Night
בהחלט חלמתי יותר מדי, וזה היה אחד מהפסקולים שלי
ה-Electric Prunes הם סוד שמור בהחלט, אבל הם הוציאו שתי יצירות מופת מושחזות כהלכה בשני אלבומיהם הראשונים ועוד אלבום מופלא שלישי. אהבנו את ההפקה של דייב האסינגר, כל כך אהבנו אותה שחיפשנו אותו כדי שיבוא להפיק את האלבום "The Perfect Prescription" של Spacemen 3. לצערנו הרב לא עלינו על עקבותיו, למרות שאני יודע שהוא מת מתישהו ב-2007. זאת קפסולת זמן מרגע מאד מדויק בהיסטוריית הפופ, ולעיני רוחי הוא עדיין אחד מיצירות המופת של סצינות הרוק/גראז' הפסיכדלי.
סוניק בום יופיע במסגרת פסטיבל הפסנתר, ביום שישי, 23 באוקטובר בשעה 21:00, באולם אסיא - מוזיאון תל אביב.