יס ווי קניה: כך תיראה הכהונה של הנשיא הראפר הראשון

לפני זמן קצר, פתחנו כולנו את אתרי החדשות וגילינו שקניה ווסט הטיל פצצה. זה משהו שהוא אוהב לעשות, ייזי. לתבל לנו את הפיד בקצת שערוריות קניה. בכל פעם שאנחנו חושבים שכבר אין מה להמציא יותר, שהכל כבר נאמר, הוא מצליח להמציא את עצמו מחדש. לא תמיד חייבים להתחבר, לא תמיד חייבים לאהוב, אבל השערוריות של קניה אף פעם לא משעממות או צפויות. הן חדשניות ומקוריות, וישפיעו על דור שלם של יוצרים. שערוריות שהשורשים שלהן טמונים בביטלס כפי שהם טמונים בהיפ-הופ, ואם מקשיבים טוב, אפשר בקלות לזהות השפעות מעולמות המוזיקה האלקטרונית ובתקופות מסוימות אפילו ממדונה.

הפצצה האחרונה שהטיל קניה היא ללא ספק, בעיניי, המגנום אופוס שלו. לפני כמה שבועות בטקס ה-vma, בתום נאום מרגש שבו הוא מתפייס עם טיילור סוויפט (כן, זו שערוריה כזו שנשמעת יותר טוב אם מכירים את השערוריות הראשונות של קניה), הכריז קניה שהוא רץ לנשיאות ארצות הברית ב-2020. בום. בני אדם פותחים את הפיד, רואים בדיחות על אובך ופתאום הם צריכים לדמיין את קניה בחדר הסגלגל. וזה מסתדר. כי קניה כבר הספיק להיות אלוהים, וישו, ומלך, וזה היה רק עניין של זמן עד שהוא חוצב את הראש שלו בעצמו בהר ראשמור. ובזמן שכולם מדברים על זה ש"קניה ווסט לנשיאות" זו ההתפתחות של "דונלד טראמפ לנשיאות", כולם טועים. כי "קניה ווסט לנשיאות" זו התפתחות של "קניה ווסט". תסלחו לי על הפרפרזה, אבל הזמר האמריקאי קניה ווסט עבר ניתוח נוסף, וכעת הוא נראה כך.

ואיפה קניה בחר להתחיל את הקמפיין שלו אם לא בישראל? כן כן ערבים. 1-0 לנו. רואה את האובמה שלכם ומעלה בשחור עוד יותר מגניב. קניה יהיה נשיא טוב לישראל, זה ברור. עכשיו רק צריך לברר איזה נשיא הוא הולך להיות לאמריקאים. ומכיוון שהוא עוד לא התחיל את הקמפיין (וגם מכיוון שהוא ישתעמם מהרעיון הזה בקרוב ויחליט שהוא מכריז על עצמו כשליט היקום) - אין ברירה אלא להסתכל במצע שלו: השירים שמלווים אותו כבר 11 שנים. ומכיוון שקניה הוא אמן טוטלי ומחושב, אין לי ספק שהם מלאים ברמזים לגבי המדיניות שהוא יוציא לפועל כמנהיג העולם החופשי.

"No one man should have all that power"

ווסט הוא מאמין גדול בצמצום סמכויותיו של הנשיא. בפוליטיקה האמריקאית הנשיא מוגבל בנושאי מדיניות פנים ע"י הקונגרס, אך מחזיק בחופש יחסי בנושא מדיניות חוץ. ווסט מאמין כי יש לצמצם את כוחו של הנשיא גם בנושא זה, מכיוון שבית הנבחרים מייצג את העם בצורה יותר מדויקת ונאמנה. הוכחות לזה אפשר למצוא במסמך הנוגע לכוח, אשר נקרא בפשטות "Power", מתוך קובץ הכתבים "My Beautiful Dark Twisted Fantasy". שם כותב קניה "No one man should have all that power, The clock's ticking I just count the hours". השורה הראשונה מתייחסת בבירור לצמצום הסמכויות, בעוד השורה השנייה מרמזת על יחסי החוץ. השעון המתקתק, או הפצצה המתקתקת, הוא סמל ליכולות הגרעיניות של ארצות הברית כסימן לשליטה וההשפעה העצומה על העולם. לא ייתכן, אליבא דקניה, שאדם אחד יחזיק בהשפעה הזאת.

"I'm spaced out Dog"

מאז המלחמה הקרה, ממשלת ארצות הברית השקיעה סכומים אדירים, דרך סוכנות החלל שלה, בתוכנית החלל הלאומית. אולם לאחר התפוררות הגוש הסובייטי וסיום המלחמה הקרה, התנהל ויכוח ער בנושא בקרב הציבור האמריקאי. ויכוח אשר הגיע לשיא כשבוטלה תוכנית הירח המאויישת. התומכים טענו כי מדובר בבזבוז כספי מיסים על מטרה בלתי רלוונטית שהיא שריד לתחרות סמויה בין מעצמות במאה הקודמת, ומנגד יש המאמינים כי פיתוחי הלוואי הטכנולוגיים שנגזרים מתוכנית החלל הם חלק ממה שהופך את האומה למעצמה עולמית שלטת. הנשיא קניה ווסט מתכוון להמשיך לצמצם את ההשקעה, אך הוא מבהיר כי הוא פתוח לשיח ער בנושא (קצת בדומה למדיניות של הנשיא אובמה כלפי מריחואנה), כפי שאפשר ללמוד בשירו "G.O.O.D. Music Cypher" - "I'm spaced out Dog, I be on that Moon talk". השורה הראשונה מביעה בבירור את המיאוס של ווסט בחלל. הוא לא יכול להכיל עוד מהחלל, כלב. אבל השורה השנייה מבהירה כי הוא פתוח לשכנוע ושינוי מדיניות באם יידרש לכך.

"We outta here baby"

נושא חוקיות ההפלות, כידוע, חותך את החברה האמריקאית כל מערכת בחירות מחדש. אלה שטוענים כי זכות האישה לגופה ואל למדינה להתערב בהחלטותיה, מול אלה הטוענים כי הפלה היא רצח שאין לאפשר בשום פנים ואופן.

הנשיא ווסט, הוא Pro-life קלאסי. האמונה הנוצרית שלו לא מאפשרת לו לאשר הפלה בשום מחיר, כפי שהוא רומז לנו בשיר "Barry Bonds": "yeah, yeah, yeah, yeah We outta here baby! We outta here baby! We outta here baby!"

עם כל הכבוד לזכות הבחירה של האשה, לקניה חשוב יותר שהתינוק ייצא החוצה, בריא ושלם, כן כן כן כן. אין ספק שיהיה לו קשה להעביר את זה דרך בסיס המצביעים הדמוקרטי שלו, אבל קשה לדמיין אותו מתפשר על הנקודה הזו שהיא בבירור בדמו.

"She ain't messing with no broke niggers"

אם לחלק את הפוליטיקה הכלכלית האמריקאית בחלוקה גסה מאוד, יש את הגישה הניאו-ליברלית השמרנית, שמזוהה בעיקר עם המפלגה הרפובליקנית, שמאמינה בצמצום הגירעון הממשלתי וההוצאות הלאומיות, בהורדת מיסים וברגולציה מצומצמת ככל האפשר. ממול יש את הגישה הסוציאליסטית, אם אפשר לקרוא לה ככה, שמאמינה בתפקידה המכריע של הממשלה בחיי האזרחים ובאחריות שהיא נושאת כלפיהם ובמיסוי גבוה שיוכל לעזור לצמצום הפערים בחברה.

ווסט, בניגוד למצופה, הוא ניאו-ליברל קלאסי. הוא מאמין שהממשלה חונקת את האזרחים העשירים במיסים הגבוהים שהיא מטילה עליהם, בעוד שהיא נותנת לעניים לעשות ככל העולה על רוחם: "Now I ain't saying she a gold digger, but she ain't messing with no broke niggers. get down girl, gone head, get down". (מתוך המאמר הפוליטי, "Gold Digger", המבוסס על נאום "יש לי אשה" המפורסם של ריי צ'ארלס). ווסט ראשית מבכה על כך שארצות הברית פסקה בהדרגה להיות כוח יצרני אדיר ומכניס, והתחילה לייצא את העבודות שלה לחו"ל. הוא לא אומר שהיא חוצבת זהב. ובאותה הנשימה הוא קובל על כך שהיא מפלה במדיניות המיסים שלה כאשר היא לא מתעסקת, כלשונו, עם כושים עניים. ווסט פונה למדינה בקריאה חד משמעית להוריד מיסים, ילדה, לכי ראש, הורידי מיסים. ווסט מאמין שזו הדרך לשחרר את הכלכלה האמריקאית מאחיזת החנק הכבדה שאופפת אותה.

קניה ווסט הנשיא, בניגוד גמור לקניה ווסט הזמר, הוא מנהיג שמרן ברוב הנושאים המהותיים. מי שציפה לנשיא מעורב, ליברלי, שמעודד קידמה, שוויון וחופש - צפוי להתאכזב. אבל זו בדיוק הנקודה, הנקודה אליה יידרש בעתיד כותב הזכרונות של הנשיא ווסט - ביום שבו קניה ווסט יענה על הציפיות ממנו ולא יברח מהן, הוא יחדול מלהיות קניה ווסט. בואו נתפלל שהיום הזה לא יגיע.