פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ננעל אמש (ראשון), בתום עשרה ימים סוערים של סרטים מדוברים, כוכבים לוהטים ובעיקר עיניים אדומות מעייפות של כל הנוכחים. 298 סרטים באורך מלא הוקרנו השנה בעיר הקנדית, כאשר אף אחד מהם לא מסתמן כמתמודד החזק של עונת הפרסים הקרובה. אך גם בהיעדר מועמד בודד, ובניכוי כמה מהאכזבות שנרשמו מהסרטים המדוברים ביותר, הצליחה המהדורה הנוכחית של הפסטיבל לכלול כמה מהסרטים בהם עוד ידובר בעונת הפרסים ובשנה הקרובה.
למרות שאיננו תחרותי כמו המקבילים שלו בקאן, ברלין או ונציה, לפסטיבל טורונטו כמה מסגרות המעניקות פרסים ועיטורים שונים, ופרס חביב הקהל הוא החשוב ביניהם. בין זוכיו בשנים האחרונות ניתן למנות את "12 שנים של עבדות", "נאום המלך" ו"נער החידות ממומביי", אשר המשיכו מהזכייה בפרס זה לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר.
השנה הוכתר כחביב הקהל הסרט "חדר" (Room), אשר במרכזו אם ובנה בן החמש, החיים בשבי בתוך חדר הנמצא בצריף קטן. הסרט, בבימויו של האירי לני אברהמסון ("פרנק"), מבוסס על הרומן המצליח בן אותו השם מאת הסופרת אמה דונהיו, שגם כתבה את התסריט. בתפקיד הראשי מככבת ברי לרסון, ששמה כבר מדורג גבוה בכל תחזיות האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
מי שנמצאת לצידה ברשימת התחזיות ההולכת ומתעבה היא השוודית אליסיה ויקנדר, שאחרי "אקס מכינה" ו"שם קוד: מ.ל.א.ך" ממשיכה את השנה המעולה שלה עם "הנערה הדנית". הסרט המדובר של הבמאי טום הופר ("נאום המלך", "עלובי החיים") משך אליו תשומת לב בעקבות ליהוקו של זוכה האוסקר מהשנה שעברה, אדי רדמיין, לתפקיד האישה הטרנסג'נדרית הראשונה. ולמרות שהופעתו בסרט ראויה לשבח ותנפק עבורו גם כמה מועמדויות ופרסים, זו דווקא ויקנדר שמותירה את החותם המשמעותי ביותר.
סרט נוסף שמשך אליו את אור הזרקורים הוא Spotlight, דרמה על צוות עיתונאים ב"בוסטון גלוב" הנאבקים בטיוחה של הכנסייה הקתולית וחושפים פרשיית התעללות מינית של כמרים בילדים. בבימויו של טום מקרת'י ("אנשי התחנה" עם קאסט רחב הכולל את מייקל קיטון, רייצ'ל מקאדמס, מארק רפאלו, ליב שרייבר וג'ון סלאטרי, קשה להישאר אדישים ל-Spotlight, אבל בסופו של דבר היא דרמה קונבנציונלית למדי. קונבנציונלית אך כתובה ועשויה היטב, בדיוק כמו שבאקדמיה אוהבים לאהוב.
גם הסרט Truth מעמיד במרכזו עיתונאים ואת עבודתם. הפעם אלו רוברט רדפורד, בתפקיד העיתונאי ומגיש הטלוויזיה הוותיק דן ראת'ר, וקייט בלנשט, המגלמת את המפיקה מרי מייפס, אשר הסתבכו כאשר תחקיר בעריכתם, אודות שירותו הצבאי של הנשיא דאז ג'ורג' וו. בוש, התגלה כמבוסס על מסמכים מזויפים. ה"הוליווד ריפורטר" דירג אותו במקום הראשון של רשימת הסרטים הטובים ביותר בטורונטו, הישג לא-מבוטל עבור הבמאי ג'יימס ונדרבילט, שזהו סרט הביכורים שלו, והיא עשויה לעזור לו להתברג גם ברשימות המועדמים של עונת הפרסים.
"להציל את מארק וואטני" המדובר של הבמאי רידלי סקוט מככב אף הוא ברשימות הסרטים הטובים ביותר בפסטיבל, כשבועיים בלבד לפני יציאותו לאקרנים (בארצות הברית. לארץ יגיע בחודש נובמבר). זהו עיבוד לספר המד"ב "לבד על מאדים", או "להציל את טוראי ריאן" בחלל, אם לקחת את גישת המפיצים הישראלים, וגם הוא מתהדר בצוות שחקנים משובח הכולל את מאט דיימון, ג'סיקה צ'סטיין, קריסטן וויג, קייט מארה, ועוד. גם אם לא בטוח שיצליח להצליח לאת סקוט לימי התהילה של "בלייד ראנר" ו"הנוסע השמיני", "להציל את מארק ווטני" כבר זכה לתואר "כל מה ש'בין כוכבים' לא היה", כך שאולי מסתתר פה סרט זוכה פרסים.
כל סרט בו מעורב צ'רלי קאופמן זוכה למעמד של אירוע קולנועי וכזה הוא גם "אנומליסה", שמגיע לטורונטו אחרי שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה. זהו סרט באנימצית סטופ-מושן שביים קאופמן ביחד עם דיוק ג'ונסון, המביא יומיים בחייו של מייקל סטון, אדם שכולם נשמעים לו אותו דבר. "אנומליסה" היא מעשיה מופלאה שדמויותיה המסורבלות מצליחות ללמד אותנו, אנשי הבשר והדם, כמה דברים על אהבה על אהבה ועל בדידות. את "אנומליסה" פחות מעניין לסחוף את עונת הפרסים, אבל מקום בלב הביקורת וכחביב האינדי הוא כבר תפס.
בין הסרטים הנוספים שזכו לתשומת לב הביקורת ניתן למנות גם את Eye In The Sky, דרמת אקשן סוחפת בכיכובה של הלן מירן המתמודדת עם המורכבויות הגלומות בלחימה באמצעות כלי טייס בלתי מאוישים; הסרט העצמאי Maggie's Plan בכיכובם של איתן הוק וגרטה גרוויג ועם ג'וליאן מור בתפקיד משנה בלתי נשכח; או "טרמבו" עם בריאן קרנסטון בתפקיד התסריטאי דלטון טרמבו אשר הואשם בפעילות קומוניסטית בהוליווד של שנות הארבעים.
קשה לסכם מהדורה בינונית של פסטיבל כה עצום בגודלו ולא-אחיד בהיצעו. הוא נפתח השנה עם משיכת השתתפותו של הסרט "חסד מופלא", והמשיך עם סרט נוסף שביטל את ההשתתפותו: London Fields, עם אמבר הרד ובילי בוב ת'ורנטון, בעקבות מאבק משפטי בין הבמאי מת'יו קולן למפיקים. מעל כל אלה מרחף מותו הפתאומי של במאי הסרט "הדיבוק" מרסין ורונה, שנכח בפסטיבל ומצא את מותו בבית מלון בפולין ימים ספורים לאחר מכן. כשהסרטים לא מציעים מפלט הולם, זו המציאות הלא-נעימה שכנראה תיזכר משנתו ה-40 של פסטיבל טורונטו.