גדול מהיפ הופ: עשר הפקות מופת שמבהירות למה קניה ווסט הוא גאון

מאחר שקניה ווסט הוא המפיק האחראי על חצי מהשירים שמרכיבים את "The Blueprint" של ג'יי-זי, זה אתגר לא פשוט לבחור משם שיר אחד בהפקתו שלו. כל מעריץ בכל דור, ולמעשה גם ג'יגה עצמו, מודה בגלוי שמעולם לא נשמע טוב כל כך על ביט כמו בצלילי מוזיקת הנשמה הקורעת לב של קניה כאן. "Heart of The City" הוא לא הלהיט הכי גדול שקניה הפיק לג'יי-זי באלבום הזה, הוא גם לא השיר הכי בולט ממנו בהכרח. אבל זה גם בדיוק סוד קסמו של "The Blueprint" הראשון, אלבום שלם הגדול מסך חלקיו. בכל דירוג אלבומי העשור הראשון לשנות האלפיים, למעשה בכל דירוג של מאה אלבומי המוזיקה הגדולים בכל הזמנים עד עכשיו, מובטח לו מקום קבוע. הוא כנראה גם ימשיך לצעוד, כי איכויות קלאסיות כמו אלה רק משתבחות עם הזמן.

סינגל הבכורה של קניה ווסט כמבצע ולא רק מפיק מוזיקלי, לנצח ייזכר כאחד מיצירות ההיפ הופ הכנות והמקסימות ביותר בהיסטוריה. מתוך לסת נעולה בתפרים, יורק ווסט הצעיר כאן את אחד משירי הסול-ראפ בעלי המבנה החריג ביותר. מה שבאופן מפתיע - והרבה בזכות המוטיבציה של ווסט עצמו והרצון לממן בעצמו את הקליפ והקרנתו הפומבית - הפך לאחד מלהיטיו הגדולים והאהובים ביותר. את ההצלחה המסחרית המפתיעה שזכה לו הסינגל, אפשר לזקוף רבות לדגימת קולה הקאנונית של צ'אקה קאן. אך מלבד זאת, למעשה הייחוד הוא בשימוש ב-"Speed Soul Sampling". היכן שדגימות מוזיקליות מתנגנות במהירות גבוהה בהרבה ממקורן - במכוון. עקרון אשר מעניק נופך עליז ומבודח ללחן אך גם גורם לסימפולי קול או נגינה שונים להישמע אקסטטיים ומרוממים הרבה יותר. רבים עוד יחקו את סגנון הסימפול שגורם לזמרי סול נשכחים להישמע כמו דמויות מסרט מצויר, אך קניה ווסט הוא מי שנחשב למי שהנחיל את הרעיון למיינסטרים. וללא ספק מי שעשה ברעיון הזה את השימוש האידיאלי ביותר ובמיוחד בשיר שכאן.

מה שמבוסס במקור על דגימת קולה של לורן היל, התחלף בשל עניינים משפטים מסורבלים בשחזור מלאכותי של הזמרת סיילינה ג'ונסון. אם תחפשו ביוטיוב תוכלו לשמוע כיום כיצד אמור היה להישמע הטראק המקורי עם מקור הסימפול של היל. אבל לעניות דעתי הלא קובעת, גרסתו הכשרה-משפטית הסופית באלבום מתעלה על המקור בהרבה. מלבד העובדה שמדובר באחד מפנינות החן המשובחות ביותר לירית מצידו של קניה אי פעם, "All Falls Down" גם הניח שלא בכוונה את היסוד לאחד מעקרונות ההפקה המזוהים ביותר איתו מאז ועד עכשיו. בכל אלבום שיגיע מרגע זה ואילך, קניה ייעזר בסוללת נגנים ומעבדים שייצרו מחדש עבורו מגוון לולאות מוזיקליות שונות, על פי שיגעונותיו האמנותיים של מסמפל הקוצץ כל דבר בעולם - מפסקולי סרטי אימה לשירה של נינה סימון.

הוא לא יצא כסינגל, אין לו לחן פומפוזי או פזמון-מחץ, אבל מדובר ללא ספק באחד השירים הפחות מוכרים אם כי היפים ביותר בדיסקוגרפיה העשירה של קניה ווסט כמפיק ומבצע. "Addiction", המבוסס על דגימת קולה של Etta James בביצוע המרהיב שלה ל-"My Funny Valentine", עושה גם הוא שימוש בסימפול עם שירה כשהוא נתפס על הפראזה, "You make me smile with my heart", וזה בדיוק מה שהלחן הזה גורם להרגיש. שיר נדיר על כאב חשוף ופחדים מצדו של אדם שעוד יהפוך לשם נרדף למגלומניה, רגע לפני שיהפוך למופע הפותח את סיבוב ההופעות של U2 והשתן יעלה לו לראש.

בשביל שוחרי היפ הופ, זו הנקודה בה קניה הפסיק להיות ראפר, לשונאי אוטו-טיון זה היום השחור בהיסטוריה. אבל עבור מעריצי קניה ווסט נאמנים, סינגל הבכורה שבישר על צאת "808 & Heartbreak" הוא היום שבו הבינו שמצאו את אהבתם הגדולה בעולם. בדיוק כפי שממשיך להתקיים לאורך אלבום המופת הזה כולו, "Love Lockdown" מבוסס כולו על צלילי הבאס של מכונת התופים המיתולוגית "Roland TR-808". קלידי פסנתר, הרכב כלי הקשה אפריקאי, סינתיסייזר וכמובן אפקט האוטו-טיון הידוע לשמצה. האמצעי הטכנולוגי שמאפשר ללא-זמרים לשיר, אך גם ובעיקר לטענתו של ווסט באלבום כאן, מעניק לקול השירה שלו צליל שברירי ומלנכולי המדמה בכי. "Love Lockdown" הוא מקרה נדיר של עיבוד עתידני נועז לשיר שגם בגרסת קאבר אקוסטית, מופשטת עד העצם, מרגש עד דמעות.

סימפולים של קינג קרימזון ומייק אודפילד, פוגשים בצרור סוגי דיסטורשן שונים על שירה וכלים המדמים גיטרות חשמליות. טראקים שנפרשים על פני 6 עד 9 דקות עם קרוב לעשרים קולות אורחים שונים לאורכו. "My Beautiful Dark Twisted Fantasy", הוא המקום בו זכה ווסט סופית לחיבוק ממסדי מהאוכלוסייה ה"לבנה" של ארה"ב, ולא במקרה. מדובר באלבום ראפ אמנם, אבל כזה שמסריח מרוק פסיכדלי מקולקל. הסינגל הראשון מתוכו, שיר שכעת שחוק כבר מרוב שימוש כהקדמה לסרטים הוליוודים, הוא ללא ספק אחת מפסגות היצירה שלו כמפיק. הצורה המבריקה שבה מבליח בפזמון השיר משפט משירם של קרימזון לראפ של ווסט, מופיעה כבר בספרי ההיסטוריה כאחד ההישגים הגדולים בתולדות ההיפ הופ.

צ'אנסי הוליס, המוכר יותר בתור "Hit-Boy"' הוא אחד המפיקים המוכשרים אם כי הפחות מוכרים מסוללת "Good Music" של קניה. הוא זה שאחראי במקור ללחן העליז על גבול אינפטילי של "נ. בפריז", אחד הביטים היצירתיים ביותר בתולדות ההיפ הופ עד כה. קניה הוסיף לטראק את חלקו השני בעיבוד, עת צונח הביט אל מחצית ממשקלו הריתמי המקורי, עמוק אל תוך מפל דיסטורשן שמעליו נובחים שני כוכבי-העל על טוהר שמירת כס המלכות שלהם. אין עוררין עליו, אחרי הסינגל הזה. אבל למי שאולי בטעות יש, הנה וידאו שכדאי לראות.

12 כותבים שונים ושבעה מפיקים מתחלקים בקרדיט של כמעט כל שיר באלבום התעשייתי ואקספרימנטלי להחריד שנקרא "Yeezus", האלבום השישי והאחרון של קניה ווסט עד כה. "New Slaves", שהודלף ראשון ממנו, הוא ללא ספק אחד השירים העוצמתיים בו, למרות או בזכות העובדה שאינו מכיל אף כלי הקשה בעיבוד שלו. מהלך של שלושה אקורדים דרמטי, כמו חידה לא פתורה שמתנגנת כלולאה נצחית, הוא כל מה שמלווה אותו. לחן שכתב ועיבד צלילית בחור צעיר בשם טרוויס סקוט. נער פלא מיוסטון טקסס החתום בצוות סוללת מפיקי "Good Music" וכעת גם אמן סולו עם אלבום בכורה מהמסקרנים ומדוברים בעולם ההיפ הופ השנה. רבים טוענים, ולא לחינם, שסקוט הצעיר הוא מעין יורש מתבקש לצד האקספרימנטלי-חדשני ביצירתו של קניה ווסט. אם עוד לא שמעתם את "Rodeo" שלו שיצא החודש, רוצו לעשות זאת עכשיו.

במקור הוא היה מיועד להיות השיר שפותח את "Yeezus". אבל בשל הצורך בהקדמה מיוחדת עבור אלבום שאפתני וקשה לעיכול שכזה, נכתב והוקלט בטייק אחד השיר "On SIght" בשיתוף דאפט פאנק, שהפך לפתיח פונקציונלי מושלם לאלבום. "Blood On The Leaves" הוא השיר האהוב ביותר מ-Yeezus ע"י מעריציו הכבדים של קניה ווסט. זו הרי נועזות על גבול החוצפה לעטר את קולה הקאנוני של נינה סימון באפקט האוטו-טיון. מעשה שרק אדם בשיעור קומתו של קניה ווסט יכול להעביר על סדר היום. מדובר כאן ביצירה ברוטאלית, רעשנית ומדוסטרשת עד כאב. אך בתוכה נחבאת גם רגישות פיוטית יפה שמתגלה למעטים. לא חומר קל, בכלל בכלל לא. פה זה שיר למעריצים כבדים במיוחד.

סנונית ראשונה מתוך "So Help Me God", שהתחלף ל-"Swish", כותרת אלבומו החדש של קניה וללא ספק מהאלבומים המסקרנים והמצופים ביותר בקריירה שלו. טרוויס סקוט עיבד, קנדריק לאמאר עזר בדיקציה, ולחן של אחד בשם פול מקרטני מרכיב את שיר הראפ הכי אסלי של ייזי מזה שנים. בחלקו השני והמפתיע של הטראק מקרטני אף מפציע בשירה, אך כל זאת תחת מפל אפקטים מחריש אוזניים כמובן. אם "All Day" מרמז ואפילו במעט אודות טיבו היצירתי של אלבומו הקרוב של ווסט, מדובר כנראה בעוד פסגה בהר ההישגים האומנותיים של קניה. כאן אפשר גם לגלות מניין הגיע הלחן של מקרטני.

מעבר להיותו אחד המעריצים הגדולים של קניה ווסט, יותם אבני הוא שם שרחוק מלהיות זר לסצנת חיי הלילה של ת"א. עד גיל 27 הוא הספיק לכתוב ולערוך עבור מדורי מוזיקה, להפיק מסיבות ולייבא ארצה כמה מהדיג'ייאים הגדולים בעולם, כשבמקביל הוא גם מטפח קריירה בינלאומית משלו כיוצר האוס וטכנו, עם תקליטים בהוצאת לייבלים אגדיים בעולם המוזיקה האלקטרונית כמו "Ovum" (ג'וש ווינק) או "Transmat" (דריק מיי).

כעת הוא מצטרף לסצנת ההיפ הופ העברית בפרויקט מסקרן בהפקת אורי שוחט מתוכו יצאו שני סינגלים (שאפשר להאזין להם כאן). השירים שלו מתרחקים טקסטואלית מכל קלישאה אמריקאית שחורה. אבני, שידוע בסצנה כאחד הדוברים הקולניים והביקורתיים שלה, בוחר לשיר בכנות ובאופן חושפני על הווי חיי הלילה התל-אביבים מהפן שאולי פחות נהוג לדבר עליו.