(בוידאו: הטריילר של "Blindspot"
"The Muppets"
מה: 24 שנים אחרי שהבובות האגדיות של ג'ים הנסון עזבו את המסך הקטן לטובת הרפתקאות קולנועיות, הן חוזרות לסוג של מסע דוקומנטרי. "The Muppets" של ABC עוקבת אחרי המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית האירוח שמנחה מיס פיגי. אינטריגות, רומנים ומאבקים בחדר הכותבים - הכל מול המצלמות ובלי צנזורה.
למה כן: קשה להאמין אבל כבר עברו שנתיים וחצי מאז ש"רוק 30" עזבה את העולם. לכן טוב שהחבובות חזרו לחיינו בצורה מוקומנטרית. כולם ידעו שלחבובות יש צד אפל ציני ושנון. התוכנית החדשה שלהן מבליטה את הצד הזה ולא מתביישת לדהור עליו בפראות. קרמיט ופיגי נפרדו, פוזי הדב מחפש אהבה וכולם, אבל כולם, לא מתביישים ללעוג לפוליטיקלי קורקט.
למה לא: כי למען האמת, קשה לראות איך הדבר הזה מחזיק יותר מעונה אחת.
"Minority Report"
מה: ספין אוף של רשת FOX ל"דו"ח מיוחד", אקשן המד"ב המצליח של סטיבן שפילברג (שמתפקד גם כמפיק בפועל בסדרה) מ-2002, שמבוסס בעצמו על סיפור קצר מאת פיליפ ק. דיק. הסרט עסק במחלקה משטרתית עתידנית המתמחה ביכולת לסכל פשעים עוד לפני שהתרחשו. עלילת הסדרה מתרחשת 11 שנים אחרי סגירתה של המחלקה, כשאחד משני התאומים שעמדו במרכזה מנסה להתחיל את חייו מחדש אך ממשיך לסבול מחזיונות על פשעים עתידיים. דרכו מצטלבת עם בלשית רדופת טראומה, שכישרונו הייחודי עשוי להוביל לגאולה.
למה כן: כמו בסרט גם בסדרה העתיד נראה נהדר, חכם, מעוצב כדבעי. אבל הדבר העיקרי שעומד לטובתה של "דו"ח מיוחד" הוא חנם של שתי הדמויות הראשיות. לא עניין של מה בכך בהתחשב בעובדה שאת הקונספט המקורי והמסעיר של הסרט - שבמסגרתו טום קרוז היה שוטר שפתאום מצא את עצמו מואשם ברצח שעדיין לא בוצע - רידדו לכדי דרמה משטרתית פרוצדורלית שכל סיפור בה מתחיל ונגמר באותו פרק.
למה לא: ובכן, הקונספט המקורי והמסעיר של הסרט רודד לכדי דרמה משטרתית פרוצדורלית שכל סיפור בה מתחיל ונגמר באותו פרק. ואמנם ניכרים זרעים של קשת עלילתית הטמונים ביחסי האחים, אבל קשה לומר שזה מעניין במיוחד. מעבר לכך, בהתחשב בעובדה שלאורך כל חייהם הם עדים בעיני רוחם למעשי זוועה בלי הרף, ניתן היה לצפות שלפחות לאחד מהאחים תיוותר טראומה עמוקה וניכרת. יחד עם נתוני הרייטינג הגרועים של פרק הבכורה, המוכיחים שוב שהסתמכות על מותג קיים לא מבטיחה דבר, נראה שאין סיבה לדבוק ב"דו"ח מיוחד".
"Life In Pieces"
מה: דיאן וויסט, זוכת שני פרסי אוסקר לשחקנית משנה (ומועמדת לאחד נוסף), ג'יימס ברולין, קולין הנקס, בטסי ברנדט (מארי מ"שובר שורות"), דן בקדאל ("Veep", "מינדי"), זואי ליסטר-ג'ונס (חברתו הפוליטיקאית של שמידט ב"בחורה חדשה") ותומאס סדוסקי ("חדר החדשות") מככבים בקומדיה של CBS המתארת את קורותיה של משפחה רב-דורית. הטוויסט הוא שהעלילה לא מתוארת בצורה לינארית, אלא בפורמט של סיפורים קצרים המוצגים מנקודת מבטם של כל אחד מבני המשפחה בתורו.
למה כן: למרות הקונספט הנדוש, קומדיה משפחתית, "Life In Pieces" מפגינה מעט, טיפה, טיפ-טיפה רעננות ואדג'יות, פשוט כי היא מעט גסה. חרף קאדר השחקנים המרשים, בפרק הראשון מי שבולטת לטובה היא בעיקר ליסטר-ג'ונס החמודה.
למה לא: השטאנץ הזה של מספר סיפורים מקבילים במשפחה רב-דורית הוא חיקוי מעט-מביך ל"משפחה מודרנית", לא בדיוק אילן גבוה להיתלות עליו. ומאחר ש"משפחה מודרנית" היא בסך הכל אריזה חדשה לאותם תכנים לעוסים, גם "Life In Pieces" נראית כמו משהו שראינו מיליון פעמים בעבר.
"Blindspot"
מה: ג'יימי אלכסנדר ("ת'ור") מככבת בדרמת המסתורין החדשה של רשת NBC המתמקדת באישה אלמונית שנמצאת עירומה ומכוסה בקעקועים בכיכר טיימס בניו יורק, מבלי שהיא זוכרת דבר מעברה או מהנסיבות שהובילו אותה לנקודה הזו. צוות של חוקרי FBI מגלים כי הקעקועים על גופה מתארים שורה של פשעים עתידיים, כאשר פתרון כל אחד מהם מקרב אותם אל פתרון חידת עברה של המקועקעת המסתורית.
למה כן: כי על אף המחסור במקוריות, לפחות נכון לפרק הפיילוט, נראה ש"Blindspot" יודעת לנהל נכון את הקצב. קטעי האקשן מצולמים וערוכים ברמה גבוהה וג'יימי אלכסנדר מצליחה לייצר גיבורה שמייצרת הזדהות.
למה לא: "Blindspot" היא חיבור בין ג'ייסון בורן לעניים ל"דו"ח מיוחד" בלי המקוריות. הסיפור שואב השראה משני הסרטים עד כדי העתקות בוטות של קווי עלילה, דמויות המשנה נוסחתיות להחריד ונמצאות על המסך בעיקר כדי למלא את הפריים בעוד פרצופים. אבל החלק הבאמת בעייתי ב"Blindspot" הוא שההבטחה שלה היא להיות עוד סדרת פשע גנרית כמו "הרשימה השחורה", שבה כל פרק הוא מעגל של פושע שצריך לתפוס הסגנון הטלוויזיוני העצלני הזה מיושן, לא מאתגר ולא מתאים לסטנדרטים שאליהם אנחנו שואפים ב-2015. אה כן, ועוד דבר קטן. זה שהקונספט הוא שהקעקועים על גופה של ג'יימי אלכסנדר הם רמזים לפשעים עתידיים, לא אומר שכל סצנה שנייה שלה צריכה להיות בעירום מלא מול המראה, גם אם אין לכך כל הצדקה.
"מלכות הצעקה" ("Scream Queens")
מה: ראיין מרפי משדך בין שתי אהבותיו הטלוויזיוניות - דרמות נעורים (דוגמת "גלי" ו"פופיולר" שלו) ואימה (כמו "אימה אמריקאית" שיצר). כמו ב"אימה אמריקאית" גם הפעם מדובר באנתולוגיה. עונתה הראשונה מתרחשת באחוות בנות באוניברסיטה אמריקאית, המזועזעת על ידי שורה של מעשי רצח מסתוריים. הקאסט עמוס הכוכבים כולל את אמה רוברטס ("צעקה 4"), ג'יימי לי קרטיס, ליה מישל, אביגייל ברסלין ("מיס סאנשיין הקטנה") ואפילו אריאנה גרנדה.
למה כן: שני פרקי הפתיחה שלה, ששודרו בארה"ב ברצף, היו מטופשים, לא סבירים, נטולי כל אמינות, גונבים מכל הבא ליד בז'אנר האימה וסרטי הנעורים, אבל עשו את כל זה עם קריצה המבהירה שהם מודעים לכך לחלוטין. לא תמיד זו ערובה למשהו, אבל במקרה של "מלכות הצעקה" זה עובד. פשוט להתרווח, להתענג ולקוות שהדמויות השנואות עלינו ימותו מוות מזוויע.
למה לא: גם "גלי" התחילה בדיוק באותו אופן אבל התרסקה אל הקרקע תוך עשרה פרקים (ובכל זאת המשיכה שנים נוספות אחרי כן). זה ראיין מרפי, הוא לא יכול להימנע מזה.