חוקרת ומבקרת הקולנוע מרלין וניג התפטרה מתפקידה כחברת מועצת הקולנוע, לפני תום הקדנציה שלה. במכתב ששלחה וניג לשרת התרבות מירי רגב וליו"ר מועצת הקולנוע פרופ' דוד אלכסנדר, העבירה ביקורת נוקבת כנגד התנהלות המועצה. בין השאר כתבה: "האווירה בישיבות האחרונות היתה קשה בכל הנוגע לעוינות כלפי כל המשתמש בחופש הביטוי ודרכי הפעולה כנציג ציבור".
וניג בת ה-36 היתה חברת מועצה קרוב ל-4 שנים, ושימשה כחרדית היחידה במועצה. בנוסף להיותה חוקרת ומבקרת קולנוע, היא משמשת גם כחברה במועצת התרבות של ירושלים. היא פרסמה את הספר "הקולנוע החרדי", וגם משמשת כמרצה לקולנוע. לדבריה, היא עומדת לשמש בתפקיד ציבורי אחר.
כך כתבה וניג לשרת התרבות וליו"ר מועצת הקולנוע: "(...) אני פורשת טרם תום הקדנציה בתחושה אמביוולנטית. זאת בעיקר משום שבכל מה שנוגע לסדרים הפנימיים שלנו כמועצה לא הצלחתי להועיל ואולי אתחיל מכך שנדמה לי כי לגורמים מסוימים יוקל עם פרישתי. האווירה בישיבות האחרונות הייתה קשה בכל הנוגע לעוינות כלפי כל המשתמש בחופש הביטוי ודרכי הפעולה כנציג ציבור. עוינות זו התבטאה ב'התעלמות' גלויה ושליחת מבטים עוינים לאורך הדיונים. בנוסף, החשש המתמיד מלהביע דעת 'נגד' משום שלא ידונו בה ויעדיפו ל'מוססה' הלכה והתמקמה כמועקה. הצבעה על כשלים והטלת דופי בכל הנוגע להנהלת המועצה כפי שהובאו ליו"ר, הוצאו מהקשרם, לא נבדקו ולא טופלו. התקווה כי כוח ההשפעה של התפקיד יתורגם לשטח אבדה. כך למשל וועדת החינוך שהתכנסה לראשונה בתחילת שנת 2015 נשכחה מלב ולא התכנסה עוד ובמקביל המועצה קידמה תחומים כגון 'שיווק' עם חברי מועצה מסוימים שהובאו בסוד העניינים וזאת בלי לשתף או לדווח לכלל חברי המועצה על מהלכים והחלטות, כמתבקש מכללי האתיקה הציבורית. התקווה כי הקריטריונים החדשים, שבשטח יצרו לא מעט 'באגים' ובעיות בחלוקת התקציב, ייבדקו וייפתחו לדיון מחודש, גם היא נגוזה".
"ועם זאת", מוסיפה וניג במכתבה, "מתוך אופטימיות מעשית, בכל הנוגע לסדרי העדיפויות שלי, השטח היה תמיד לנגד עיני ולא הפוליטיקה ולכן גם בחרתי להיות חלק מ'הכלבים שנובחים כשהשיירה עוברת' ומאידך הפנס המהבהב בחשכה. צרם לי מאוד השימוש שעושים באוכלוסיות המוחלשות על מנת להגדיל תקציב שרובו ישמן גופים מסוימים בלי בדיקה אמתית מהם הצרכים של אוכלוסיות אלו. לימודים, למשל, אפשר להעניק למיעוטים בדרך המלך באמצעות בתי הספר הקיימים ולדאוג שבתי ספר לקולנוע יקלטו אוכלוסיות מוחלשות ויקימו שלוחות כך שגם אוכלוסיות אחרות יובלו להתהדר כ'בוגרי' מוסדות יוקרה. אבסורד בעיני שכלל היוצרים מהפריפריות שבידם עשייה מוכחת בשטח, שכבר יצרו בשפתם הייחודית, משוועים לכסף שיגיע למסך וזה ממאן לבוא כי הוא מוקדש ל'לימודים'. בנוסף, אין ספק שהסטראוטיפים 'חגגו' והונצחה ה'אפליה' על ידי מידורם של הקבוצות המוחלשות ולא מיזוגן. התעשייה החרדית, למשל, לא קיבלה את התקציבים הראויים לה למסך והחממות לא יצרו את ה'כוכבות' הבאות. מעולם לא הוזמנתי כחוקרת הקולנוע החרדי וכאדם שמהווה ציר מרכזי בתחום לייעץ או לחוות את דעתי באופן ענייני בתחום הבקיאות והשליטה שלי. תמיד הובטח שנדבר, הובטח שנטפל, הובטח והובטח וכך חלפו השנים".
"בכל פעם שהבעתי מורת רוח סומנתי כ'מורדת' ובהמשך כ'אויבת', ובכל פעם שדיברתי עם בכירי/ות תעשייה שאינם אהודים בלשון המעטה על הנהלת המועצה, נחשדתי כ'בוגדת' וסומנתי כ'מסוכנת' וגם אם הדברים לא נאמרו מפורשות - זו התחושה שניתנה לי. אני יכולה לומר עכשיו בכנות שמעולם לא העדפתי גופים אלו על פני אלו או אנשים כאלה על פני אלה ונתתי מתוקף תפקידי הזדמנות שווה לכל בעל עניין. גם ניסתי ליזום סיורים בקרנות הקולנוע על מנת לפרוש בפני חברי המועצה את כלל הפעילות הציבורית ובכך ליצור תחושת מעורבות ולהגדיל אצלם אובייקטביזם חיובי מה שלא התקבל בהתלהבות רבה וירד מהר מאוד מהפרק. ה'בעיה' שלי הייתה שהייתי 'פעילה' מידי, סקרנית מידי ושאלתי יותר מידי שאלות והבעיה הגדולה מכולן, שהיה באמת אכפת לי".
"העוינות שחשתי כאשר החלטתי לפעול באופן ציבורי למען תעשיית היוצרים ומתוך מחויבות מלאה לשקיפות ציבורית, הייתה מתחת לכל ביקורת", כותבת וניג. "כאשר בין השאר הואשמתי כ'רודפת פרסום'. אז אני כבר מדגישה שבכל הנוגע לתקשורת - חשיפה תקשורתית בעקבות עשייה מחקרית ויצירתית ב"ה יש לי וזה בפרוש לא היה תענוג גדול להתראיין על ענייני המועצה בייחוד כשהצ'ופר הוא עוינות גלויה ופומבית בישיבות אבל לא נותרה ברירה - בהימנע ממני להשמיע 'קול' במסגרת הישיבות והדיונים ועל מנת להשפיע בקבלת ההחלטות, היה עלי למצוא במה אחרת לשרת באמצעותה את האינטרס הציבורי כפי שאני מאמינה שזכותו לשקיפות מלאה כמשלם מיסים".
מרלין וניג אמרה לוואלה תרבות בתגובה: "במועצת הקולנוע קיימת עוינות כלפי כל המשתמש בחופש הביטוי. הרגשתי זאת במיוחד בחודשים האחרונים בהם נדרשתי להביע עמדה פומבית בנוגע למהלכים שקיימנו במועצה, בעוד בתוך הישיבות עצמן לא ניתן לנו להשמיע דעה עצמאית או קול 'אחר', התקשורת היוותה את כלב השמירה של הדמוקרטיה ושל האינטרס הציבורי. לא אהבו את זה שמצאתי דרך עקיפה לעורר עניין ציבורי במדיניות המועצה והחלטותיה, כמו בפרשה סביב הסרט על יגאל עמיר בפסטיבל ירושלים ובפרשות נוספות, ובאיזשהו מקום היתה תחושה שכל מי שחושב אחרת מתייחסים אליו בעוינות ומפלים את מעמדו ביחס לחברי המועצה שמיישרים קו. כתבתי את המכתב בגילוי לב, בלי להסתיר את מה שהרגשתי, אני מקווה מאוד שהדברים ייבדקו".
יו"ר מועצת הקולנוע דוד אלכסנדר מסר: "ההחלטה לפרוש ממועצת הקולנוע היא של הגברת וניג ושלה בלבד. באשר לטענותיה אין בהן כל ממש ולפיכך לא אגיב כלפיהן. אני מאחל לגב' וניג הצלחה. עמיתיי ואני נמשיך בשיגרת פעילויותינו לקידום הקולנוע הישראלי. חג שמח".
ממשרד התרבות נמסר בתגובה: "הגברת מרלין וניג אינה מוכרת לדרג המקצועי במשרד ומעולם לא נפגשה איתו. עם זאת, לאחר קריאת מכתבה, שנשלח למשרד בזמן שכל הצוות המקצועי בחופשת חג, המשרד מבקש להבהיר כי טענותיה הן לגבי הדיונים שמתנהלים במועצת הקולנוע. לאור כך, בכל הנוגע לטענותיה השונות על רקע פרישתה של וניג יש לפנות ליו"ר מועצת הקולנוע הפרופסור דוד אלכסנדר".
מלשכת שרת התרבות מירי רגב נמסר: "הגברת וניג פנתה לשרה רגב במהלך החג בבקשה ליידע את השרה ולקבל את התייחסותה. לאחר החג השרה תבחן את הנושא מול הגורמים הרלוונטיים".
(עדכון אחרון: 21:19)