אוי ואבוי

לתקליט החדש של סווייד, החמישי במספר, קוראים "בוקר חדש". עם כזה בוקר עדיף כבר לבלוע ציאניד לפני עלות השחר. התקליט החדש של סווייד, אם להיות עדינים, מרגיש כמו לפגוש את אהבת נעוריך בתחנה המרכזית של טבריה אחרי ארבעים שנה ולגלות שהיא נראית כמו איציק כהן מ"בנות פסיה".

עכשיו, כשהוא סוף-סוף נגמל מקראק וקוקאין וכל השאר, הסתכל על עצמו ברט אנדרסון במראה וגילה שהוא מזדקן. ואיך הוא מתמודד עם זה? בדרך הכי טובה שהוא מכיר: להיות דייויד בואי. לא שזה לא מה שהוא רצה תמיד, אבל עכשיו גם יש לו סיבה טובה. ובאמת, כשפרצוף המשושה של אנדרסון מתרכז נורא-נורא חזק, הוא מצליח להעלות באוב את רוחו של בואי, אבל רק לשנייה או שתיים. ברגעים מסוימים בתקליט הקול שלו נשמע קצת כמו בואי, ברגעים אחרים יש איזו גיטרה שמעלה נשכחות. אבל אם אנדרסון חושב שהוא יכול לכתוב טקסטים מטומטמים כמו "אסטרוגירל" ולשכנע מישהו שמדובר בימי הסקסי-מד"ב של אתם יודעים מי, אז כנראה שג'ודי ניר מוזס יודעת על מה היא מדברת.

גם שני האלבומים האחרונים של סווייד היו מחורבנים, כך שאין מה להתפלא על האלבום המחורבן החדש. זה כמובן לא ממעיט את העצב המתגבר ככל שמתרחקים מברט אנדרסון של המחצית הראשונה של הניינטיז, כשהנצנוץ הגלאמי בעיניו היה האמת הצרופה, ומאלבום הבכורה של להקתו שעד היום קשה לי להסביר איך ייתכן שהוא היה אפילו עוד יותר טוב ממה שההייפ סביבו הבטיח. נראה שאין דבר שאנדרסון רוצה יותר מאשר לחזור לרגע המזוקק ההוא של התקליט הראשון. הוא חשב שאם הוא רק יתנקה מהסמים, הצלילות המופלאה ההיא תחזור אליו, אך האמת העגומה היא שהיום הוא לא יותר מאשר צל של עצמו בצעירותו, והנסיונות הפתטיים שלו לחזור לכתוב על הדקדנס האורבני ("סטריטלייף") או על הטראגיות שבחיים המודרניים (“Lonely Girls”) לא מובילים אותו לשום מקום. פעם הוא עשה את זה כמו שצריך כי הוא האמין לזה, היום הוא בקושי מצליח להאמין לאופטימיות החדשה שהוא מנסה לכפות על עצמו.

קל מאוד (האמת שיותר מדי קל) לדמיין את החיוביות הכובשת שהוא קיווה שהסינגל הראשון והשיר הפותח את הדיסק, "פוזיטיביטי", יעורר. התוצאה, כמו כל שאר האלבום, היא כל כך מאומצת, משתדלת ולא אמינה, שבא לי לצרוח. ואם מישהו ישיג לי את הטלפון של סטיבן סטריט (המפיק האגדי של הסמיתס ובלר שהוזמן להציל את השירים שסווייד הקליטו עם המפיק של בק, טוני הופר, וגנזו), אני אצרח גם עליו. ואם לא הבנתם עד עכשיו למה כוכבי פופ צריכים למות צעירים, אנא האזינו לתקליט החדש של סווייד בחנות. אחר כך רכשו לעצמכם את תקליטם הראשון (עוד פעם אם צריך) ותדמיינו שכל זה היה רק חלום רע.


* סווייד, “A New Morning”, אן.אם.סי