מופע החמידות: כל שירי החמאס

בזמן שברחתם ממחבלים, הממשלה אישרה לעצמה הקמת מעון ראש ממשלה חדש ב-650 מיליון שקל על 33 דונם, שזה תכלס ממש כלום אם משווים את הנכס לבית הלבן או לארמון יהלומי הבדולח שליט הבין-גלקטי זולטאר. לפי הדיווח בידיעות, התכנון הארכיטקטוני המקורי (הידוע יותר בכינויו "הוואגינה העליזה") הוחלף בתכנית חדשה, אבל היא עדיין לא נחשפה. מה שמשאיר את העניין לדמיוננו המופרע בלבד.

אז מבנה ממלכתי ב-650 מיליון דולר? האתגר התקבל. ביבי, הפעם זה בחינם:

כולם היו מאושרים מאוד לגלות ששוחרר להיט חמאס חדש, "חייליו של אלוהים". בתקופות קשות כאלה, נדמה שהדבר היחיד שעשוי לעודד אותנו זה פזמון קליט עם ליריקס דבילי בואכה ג'יבריש וחמאסניקים שמנסים בכל כוחם להגיד "פיגועים" עם פ'. במלחמבצע האחרון כולנו ענטזנו בחתונות את "מדינת חולשה ותעתועים", ובאירועים משפחתיים פיזמנו באחווה "וולקנים, וולקניייייים". החיבה להמנוני חמאס חצתה מגזרים ואיחדה ימנים ושמאלנים גם יחד. עוף לנו מהמקלט דיוויד ברוזה, זמרי המלחמות החדשים שלנו הם מקהלת אפרוחי עזה. אילליכא לוזר!

והנה, שוב הגיחה המוזה מתוך מפקדות החמאס, ושיר חדש איים להרקיד אותנו קלולסים ברחובות. אלא שהפעם החינגה נקטעה באיבה: השיר מבוסס על "מי שמאמין לא מפחד" של אייל גולן (כולל הביט החסידי "מצווה גדוילה לטהר את האדמה מציונים"), והיוצרים יוסי גיספן ועדי ליאון הזדרזו להלשין ליוטיוב בענייני זכויות והקליפ הוסר. " אייל גולן לא יסכים בשום אופן שהחמאס ישיר את זה", נימק גיספן, וליאון הודיע ש"בשיר הזה יש מלים של מטומטמים ברמות שאין דברים כאלה", מרים לי להנחתה באופן מביך כמעט (עמדתי בזה). וכך נקבר הסיכוי שלנו להתאחד שוב כעם בתקופת הדמים הזאת, ולפזז בצוותא לצלילי להיט אהוב ומלכד. מה נעשה עכשיו?

אל חשש, משוררי החמאס פוריים מתמיד והם שוקדים כבר עכשיו על המנון ביגועים חדש, ומכיוון שהם ככל הנראה מעריצי אייל גולן לא מוצהרים, גם השיר הבא יולבש על לחן מוכר של הכוכב – מה שיאפשר לנו לרקוד אותו כהרגלנו בחתונות ובמסיבות כיתה, צורחים בהתלהבות משפטי מוות עילגים במבטא ערבי. הנה, נסו לרקוד את השירים האלה ותראו איזה כיף:

מחאות פייסבוק זה תחביב זול ובלתי מזיק, שלעתים אף מזכה אתכם במסירת ד"ש לאימא במהדורת "הצינור" המזדמנת, ועל כן רבים עוסקים בו. אין נושא פעוט מדי בשביל מחאת פייסבוק, אבל יש כאלה פופולריים יותר או פחות – תינוקות וזכויותיהם, למשל, זה נושא מסעיר מאוד. לכן כשהאימא תהילה גרטי מחתה פייסבוקית על כך שנאלצה לשלם על תינוקה בן החודשיים בכניסה לקולנוע, זכה הפוסט לאלפי שיתופים נרגשים. לא נתנו לתינוק להיכנס לקולנוע! לתינוק שמנמן עסיסי וחמוד! רק הביטו בעיניים הלחות והמתוקות האלה! איך אתם מסוגלים לומר להם לא! מי יעז לחסום בגופו כניסה של תינוק זך וצמרירי, פיו ענוג כדובדבן, אפו מחציף כנגד טל הבוקר, בלוריתו הזהובה מתנופפת ברוח הערב! תינוקקקקקק!!!

כן, אנשים אוהבים תינוקות, קשה שלא לסמפט יצור שעדיין לא הספיק להיות חרא של בנאדם, ואם עוד אפשר לשים עליו כובע חמוד אז בכלל נסגוד לו. אלא שמרוב תשוקה לגופם השמנמן אנחנו שוכחים דברים פשוטים, כמו למשל שמוסד הקולנוע אינו בייביסיטר. גם לא ג'ימבורי. הוא אינו מיועד לאכסון תינוקות, אלא כדי לספק ללקוחותיו חוויית צפייה מבודדת ואופטימלית. השאלה לא צריכה להיות למה גבו ממך תשלום על הכנסת תינוק לאולם, אלא למה מרשים לך להכניס אותו מלכתחילה. גם 39 שקלים הם קנס פעוט על הסבל שיגרום הנודניק הצרחן שלך לשאר הצופים באולם, אז עלייך להיות מאושרת שהסדרנים הסתפקו בגבייתו ולא ציוו עלייך להשאיר את התינוק בשקית בכניסה לאולם. אולי מספיק לחפש זכויות אדם בכוח בכל סיטואציה? למי אכפת מזכותו החוקתית של עולל חסר בינה וחצי עיוור לראות המיניונים? זו המשמעות של צדק, לתת לכל אחד להיכנס לכל מקום ורצוי בחינם? מה הלאה, נילחם על זכותו של סוס להיכנס לספא ושל תזמורת משטרתית להיכנס לספרייה ושל יהודים להיכנס להר הבית? פליז.

אבל הציבור הישראלי הצביע ברגליים, והתעקש שנזר הבריאה המרייר של גרטי צריך להתקבל לתוך האולם ללא תשלום כי נורא דחוף לו להרחיב את השכלתו הקולנועית בגילו המופלג. ואם הרך הנולד הוא חובב קולנוע כה מושבע עד ששאר צופי האולם נדרשים לוותר על חוויית הצפייה למענו, אולי כדאי לשקול להעסיק את כמבקר בוואלה! תרבות. זה יהיה להיט, ואפילו לא נצטרך לשלם לו על זה, כי אתם יודעים, זה רחוב דו סטרי.