שתי מחשבות לשני עמים: "קו אדום" מנפץ כל תקווה לעתיד טוב

יכול להיות שהגיע הזמן להכיר בכך שהימים הנוראים הפכו להיות אירוע חודשי. החודש למשל, יוקדשו השבועיים הקרובים לציון עשרים השנים להירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל. ערב השידורים בטלוויזיה המסחרית אמש (ראשון) התכתב עם האווירה הציבורית העגומה והציג לצופיו סרט על רצח רבין, סרט על חטיפת מטוס סבנה ואת "קו אדום", הסרט בו עמית סגל ואמנון אברמוביץ' מנסים להבין למה הערבים והיהודים הורגים אחד את השני בלי הפסקה. בסך הכל, ערב קליל מול המסך.

כשהם מצוידים בלבוש הולם (סגל הימני בחולצה בהירה שלעתים אף נראית לבנה, אברמוביץ' השמאלני בחולצה שחורה), יצאו השניים לסיור בן כמה ימים בירושלים. למרות מה שאפשר לחשוב, האקספוזיציה לא ממש מיותרת. ליהודים מותר לנסוע לירושלים. לעיתונאים שעושים סרט על המתיחות הנוכחית בישראל אסור לנסוע לירושלים בלי שיסבירו לצופים מה לכל הרוחות הם מנסים להראות בסרט. רק לאחר כמה דקות ארוכות לתוך "קו אדום" מבין הצופה התבוני מה השניים רוצים. עד אז "קו אדום" נראה כמו עוד תוכנית בערוץ הטיולים. פה סגל מסביר לאברמוביץ' על הרכבת הקלה, שם אברמוביץ' מתבדח עם ילידה מקומית שמתלוננת על מה שקורה אצל השכנים.

החלק השני של החלק הראשון של "קו אדום" דווקא חשוב. ככלות הכל, בשבועות האחרונים תושבי ישראל היהודים נתונים תחת מתקפת טרור. שווה לדעת על מה כל המהומה ולמה ערביי ישראל/הרשות הפלסטינית/עזה לא מפסיקים לדקור עוברי אורח. שיאו של הסרט גם מגיע אז. בסצנה מדכאת במיוחד, מסביר פעיל חברתי בשם פואד אבו חאמד שהר הבית חשוב לו הרבה יותר מתנאי מחייה בסיסיים ומנפץ בקלילות את בועת השמאל משל היתה מנת סטייק לחם טבעוני.

שנים של "אם לערבים יהיו ביוב/מדרכות/מערכת חינוך/חשמל הכל יהיה טוב ונוכל לנגב חומוס בדמשק, כלומר, ממה שיישאר מדמשק אחרי שדאע"ש יגמרו איתה" ירדו לפח הזבל הלא מרוקן. את הערבים, מתברר, מעניין הר שעליו יש בית והם די בטוחים שהיהודים רוצים להרוס את הבית הזה מתישהו. כך נראית תחילתה של נבואה שמגשימה את עצמה כנראה. ובדיוק כשנראה שסגל ואברמוביץ' מצאו את הגביע הקדוש והצמידו את הצופה ההמום למסך, הם נסוגים לאחור ומתחילים לשוחח עם כל מיני מפורסמי ימין כמו יהודה גליק ואריה אלדד שגם מתעניינים בהר עם הבית אבל למען האמת, הם לא באמת רלוונטיים ל"קו אדום" במועד שידורו הנוכחי.

כאן סגל ואברמוביץ' הולכים לאיבוד ונכנסים, אם תרצו, לג'בל מוכבר במקום לארמון הנציב. הרי את מה שאלדד וגליק חושבים על הר הבית יודע כל ילד לדקלם ואילו בימי עימות ולחימה קשה למצוא על המסך את הצד השני. מה האויב, אם הוא בכלל אויב, חושב? זה לא באמת משהו שמשדרים. לכמה רגעים טהורים, המסכה ירדה והאיזון הזה הופר.

וכך, בערב אחד בהיר בואכה מעונן חלקית בערוץ 2, מת מחנה השמאל. זמן קצר לאחר שראש עיריית נצרת תקף את חבר הכנסת איימן עודה במהדורת החדשות וסיפק למחנה הימין חומר למחשבה, סגל ואברמוביץ' נעצו בארון הקבורה של השמאל את המסמר האחרון עם "קו אדום" עם וידויו של אבו חאמד. אין פרטנר, לא יהיה שלום, תדפיסו חמסה למען הזדהות עם כוחות הבטחון.

את "קו אדום" מלווה הנעימה העצובה של "הנותרים", סדרת דרמה מופתית. ב"הנותרים" נעלמו שני אחוזים מהאוכלוסייה. "קו אדום" מוכיח שבארץ ישראל השלמה נעלמו ההיגיון והתקווה.