פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהדורת אספנים: הצצה לתחביבים התרבותיים של יצחק רבין

      ספרי ביוגרפיות, אופרה, בלט ושירי ארץ ישראל היפה. אלו הם רק חלק מנכסי התרבות שליוו את חייו הסוערים של יצחק רבין. חבריו ומכריו חושפים צדדים שלא הכרתם בחייו של ראש הממשלה המנוח

      יצחק רבין אוחז מצלמה (לשכת העיתונות הממשלתית)
      עוד אחד מתחביביו. יצחק רבין והמצלמה (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

      רמטכ"ל, ראש ממשלה ובעיקר - מנהיג שהותיר חלל גדול לאחר הירצחו. יצחק רבין זכור בתודעה הציבורית בעיקר כמדינאי בטחוניסט. יצאנו לבדוק כיצד נראה עולמו התרבותי של האיש המופנם שכתלמיד בבית הספר החקלאי בכדורי רצה להיות מהנדס מים לכשיהיה גדול.

      רחל, אחותו הצעירה של רבין, זוכרת שנהגה ללכת איתו לקולנוע כשהיו ילדים, וזוכרת את היום המפורש שבו הודיע לה שלא יילכו יחד יותר. "ראינו את הסרט 'טרגדיה במכרות' שם היתה מפולת ואסון. ואני תמיד נורא לקחתי ללב את הדברים", היא מספרת. לאחר ההקרנה אמר לה אחיה הגדול שהוא לא יכול לשאת את זה שהיא בוכה בסרטים והבהיר שלא יילך איתה יותר לקולנוע.

      "יצחק התחיל לקרוא מאוחר וקרא המון", חולקת רחל רבין תחביב תרבותי נוסף של אחיה. "הוא אהב לקרוא ספרי היסטוריה וביוגרפיות. היה לו זיכרון פנומנלי לאנשים, תעודות, אירועים. הוא קרא במהירות והיה פשוט מצלם דפים. שאלתי אותו איך אתה עוד מספיק לקרוא?".

      ניבה לניר, ששימשה כיועצת ודוברת של רבין בשנותיו כשר ביטחון ולאחר מכן בכהונתו השנייה כראש ממשלה, זוכרת שרבין קרא בשקיקה את כל החומר שהיה בהישג ידו על מלחמת העולם השנייה וחיבב ביוגרפיות של מדינאים דוגמת בן גוריון, סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל, כל זאת לצד ספרות עברית מודרנית פרי יצירתם של עמוס עוז, יהושע קנז וא.ב יהושע. "היה חשוב לו לדעת מכיוון שהסופרים היו נקודת התייחסות. היו לו פגישות עם סופרים כקבוצה וכיחידים. רבין אפילו חיבב את השירה העברית מהצד של חיים גורי ויהודה עמיחי שהיו ידידים שלו".

      "הוא אהב סדרות מתח", ממשיכה לניר, "זו היתה המנוחה שלו בלילה אחרי יום עבודה. פעם ישבתי אצלו והוא שאל "מי זה ז'וז'ו חלסטרה? כולם מדברים על זה", אז לאה אמרה לו "אתה לא רואה את זה כי זה בזמן ארוחת הערב".

      רבין לא התחבר לתוכניות הסאטירה וההומור בטלוויזיה למין ההתחלה. "הוא כעס והיה קשה לו עם 'ניקוי ראש'. כראש ממשלה הוא התקשה לעמוד בזה אם כי לקראת הקדנציה השניה הוא נהיה יותר פתוח גם בעניינים אלה.

      "אני זוכרת כשמצנע השתחרר, שזה היה לפי דעתי ב-94' והיתה מסיבה בגלילות. רבין נסע לחו"ל אבל בא לאירוע וטוביה צפיר חיקה במסיבה למצנע את רבין. אני ישבתי שורה אחריו והוא התפקע מצחוק, הוא השתולל. הוא כל כך צחק, נהנה ונכנס לזה שכשהיה צריך כבר לצאת (לכיוון השדה), המאבטחים ועשו לו סימנים והוא החזיר להם סימן של "תירגעו, נשארים עד שזה ייגמר". זאת אינדיקציה לזה שהוא למד הרבה יותר ליהנות. לא היו לו שום טענות. הוא אמר לי 'זה היה גדול. תגידי לטוביה אני כבר לא אראה אותו'".

      לניר גם זוכרת את חיבתו של רבין לקולנוע: "לכבוד יום הולדת 60 קניתי לו את מארז הסרט "קזבלנקה" והוא היה מאושר. ניסיתי לחשוב על משהו לא צפוי".

      כ-5 ימים לפני הרצח נכח רבין בטקס פרסי אופיר וחלק את הרשמים מן הטקס עם לניר. "הוא אמר שזה היה הערב הכי טוב שהיה לו אחרי הרבה זמן, כי האמנים יצאו מגדרם וקיבלו אותו. הוא נכנס לאולם והיתה התרגשות גדולה. התקשורת יצאה מגדרה כדי לעודד אותו. דווקא בשבוע האחרון של חייו היתה לו נחת מאמני ישראל".

      "לגבי שירים, הוא אהב את שירי ארץ ישראל היפה. שירים ששרו בפלמ"ח", אומרת רחל רבין. "הוא עצמו לא היה שר כי היה מזייף". היא מזכירה את שיר הרעות שהיה אהוב על רבין במיוחד ומרבים לנגן בבתי הספר בימי הזיכרון לאורך השנים.

      "לדברים אלה מצטרף גם רונן הופמן, חבר כנסת לשעבר (יש עתיד) שהיה עוזרו האישי של רבין בזמן כהונתו השנייה כראש ממשלה. "הוא אהב מאוד זמר עברי, שירים ישראליים. היו אצלו בבית ערבי שירה שאני הייתי מוביל. הוא היה ביישן ולא השתתף בשירה עצמה. באחד מערבי השירה הוא אמר באמצע תוך כדי, שהוא אוהב מאוד להשמיע את השירים של דור המייסדים אבל גם את השירים של דור הביניים, ובעיקר את נעמי שמר, וציין שני שירים שלה : 'על כל אלה' ו-'לו יהי'".

      "הוא אהב מאוד את מקהלת הצבא האדום ואני זוכר שהוא הלך להופעה שלהם כשהיו בארץ", מספר הופמן, "כשהיינו נוסעים לכל מיני מקומות בארץ אז בדרך היינו שומעים הרבה מוזיקה כזאת בהוויית העמק".

      רבין היה גם חובב צילום והרבה לתעד נופים מסביב לעולם ובני משפחה. "את כל התמונות הראשונות של הילדים שלי הוא צילם", מספרת רחל. "הוא התחיל עם הצילום כשזה עוד לא היה דבר שהתעסקו בו הרבה". הצלם זיו קורן זוכר את רבין מפגין את ידיעותיו בתחום כשהיה שואל צלמים שעקבו אחריו, "למה אתה מתקרב? אין לך טלה?" (עדשת הטלפוטו, עדשה בעלת שדה ראייה צר המציגה אלמנטים רחוקים. ט.ק).

      לאחר מותו אף הוצגה תערוכה מצילומיו של רבין במוזיאון הצילום בתל חי. בטקסט שליווה את התערוכה מצוטט בנו יובל מספר: "בימי שישי בצהריים הייתי מצטרף לאבא כשהיה נוסע לאסוף את סבא לביקור השבת בביתנו. בדרך חזרה הוא היה עוצר בחנות צילום ברחוב אלנבי ליד בית הכנסת הגדול וקונה סרטי שקופיות או ציוד צילום. בבית יש לנו מחסניות רבות של שקופיות שאבא הקפיד על סידורן".

      ראש הממשלה יצחק רבין עם שגריר ארה"ב בביתו בירושלים, 1976 (לשכת העיתונות הממשלתית)
      שוחחו גם על ספרים? רבין בפגישה עם שגריר ארה"ב בישראל ב-1976 (לשכת העיתונות הממשלתית)

      באותו טקסט מוזכר גם סיפור מפורסם מפיו של חתן פרס ישראל לתקשורת, הצלם דוד רובינגר. "ישבנו בהליקופטר בדרך לעזה, דיין, רבין ואני; צילמתי את רבין בשעה שנמנם במהלך הטיסה; לפתע פקח את עיניו, חייך ואמר: 'תן לי בבקשה את המצלמה, מתחשק לי להתנקם בך.' הוא תפס את הפנטקס שבה השתמשתי והחל לצלם אותי. עם המצלמה השנייה ניהלתי אתו דו-קרב צילומי…".

      רבין במילותיו שלו (מערכת וואלה! NEWS , ארז לאופר)
      תמונות מתוך האלבום המשפחתי (צילום: באדיבות yes)

      רמז לתחביביו התרבותיים מתגלה דווקא בין שורות מכתב ששלח רבין לאביו בעת ששהה בקורס מטה ופיקוד בעיר קימברלי שבמרכז אנגליה. "רבין במילותיו שלו", סרטו הדוקמנטרי של ארז לאופר, שביקש להנפיש מכתבים שכתב רבין לחברים ומשפחה, חושף את המכתב אותו כתב רבין ביום הולדתו ה-31, המוזר ביותר מכל ימי ההולדת שחגג עד לאותו מועד, לדבריו, כיוון שחגג אותו בחו"ל. רבין מציין שביקר בנשיונל גלרי ובכיכר טרפלגר ושהה במוזיאון 3 שעות. עוד מוסיף רבין לספר שצפה באופרה "פורגי בס" מאת ג'ורג' גרשווין שבוצעה על ידי להקה כושית, ושלמחרת היום צפה ב"רויאל פסטיבל בלט" וזו היתה הפעם הראשונה שראה בלט.

      לניר מעידה שרבין היה מבקר בתיאטרון ופוקד את אולמות הקונצרטים מעת לעת . היא זוכרת שבכל פעם שביקר בניו יורק , הקפיד להגיע להופעות של להקת הבלט של הארלם. "הוא היה מדבר על זה בהתרגשות גדולה מאוד. ביקש ודאג שיהיו כרטיסים בכל פעם".