פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 59: מי שיורה עלינו בן זונה. ומי ששר שירים גרועים?

      המצב הבטחוני משפיע גם על הז'אנר הים-תיכוני עם שלל שירי מולדת ועימותים. וגם: שיר חפלות ממוקסס יענה לכם את האוזניים. הטור הים-תיכוני של רועי בהריר פרל

      טעון קיפוח 59: מי שיורה עלינו בן זונה. ומי ששר שירים גרועים?

      חזי להב פיצ'רינג הצל - "מי שיורה עלינו בן זונה" (3:03)

      צחקנו, לעגנו וגם התבדחנו בימי "צוק איתן" על חשבון הלהיט הקצבי של החמאס, "קום, תעשה פיגועים" - מלהיטי הזמר הים-תיכוני הבולטים של 2014, והנה, בעקבות גל הטרור הנוכחי, מפציע כעת ה"קום, תעשה פיגועים" של האויב היהודי. קוראים לו "מי שיורה עלינו בן זונה", שר אותו ברנש בשם חזי להב בשיתוף עם הראפר החינני הצל, והוא אלים, עילג, פיסח, גידע, קיטע ומשעשע לא פחות מאחיו החמאסניקי, אם לא הרבה יותר.

      נוכח העובדה שכך, כפי שתואר בקטע הראשון, נראית ה"מולדת", ושזוהי, כפי שתואר בקטע השני, "תמונת המצב", לא ממש מפתיע שהדבר המביך הזה משוגר לעברנו עכשיו הישר מבסיס ההתארגנות של "שוברים שתיקה". השימוש שהם עושים בגוף ראשון רבים ("עלינו") קצת מרגיז, כי בכל זאת, לא כולנו חמומי מוח, ששים אלי קרב ונהנים לנבל את הפה כמו חזי להב, הצל ודומיהם, אבל גם הוא לא מפתיע, בהתחשב במנטליות הכללית של הצל ובעובדה שהוא מלך ישראל.

      על פי הלך הרוח שעולה מהשיר, ציוני אמיתי לא נדרש רק להגן על מולדתו ולשנוא ערבים, אלא גם לאחוז בנטיות ברבריות, לדעת רק עברית בסיסית במיוחד, לקלל כברירת מחדל, לא להעז לרדת לעומק המציאות המורכבת כדי להבינה באמת, לאמץ דרכי פעולה של ארגוני טרור ולהלל את הצל מבוקר ועד ליל.

      הבעיה, אגב, לא נמצאת בעצם העניין הזה, אלא בעובדה שהלחן והעיבוד של "מי שיורה עלינו בן זונה" טובים למדי, כך שבהחלט קיים סיכוי שהוא יהפוך ללהיט בחוגים מסוימים, יסחוף אחריו "אריות" חדשים ובשלב מסוים אולי אף יצליח לחדור, בקטע של הפוך על הפוך, למסיבות סלון של בני זונות שמאלנים. אם וכאשר זה יקרה, אוי ואבוי יהיה לו, ליורה.

      (שלושה כוכבים)

      איציק קלה - "מולדת" (4:15)

      שקט מתוח אוחז באוויר טרם הכניסה ל"מולדת". זה נשמע כמו שיר שמדבר על המצב - והמצב, כידוע, לא זהב. במעבר הגבול (בית א') מקדמים את אוזני המאזין צלילים רכים וכואבים של גיטרה אקוסטית, פסנתר, אפקט שמדמה רוח מדברית ויללת כאב צלולה, פרי סרעפתו הגדולה של איציק קלה.

      את הפזמון שממתין בהמשך הדרך קשה עד מאוד לפספס. הפזמון מוצק וחמור סבר, בעל חזות מבהילה ודרמתית. כשהוא נכנס, התופים עוברים למארש מיליטנטי, הטקסט (של אופיר כהן) הופך להמנון של האצ"ל ("ישראל שנים אלפיים / לא תספוג עוד אדמתך דמעות ודם / את מולדת לי, את בית לעולם"), הכינורות מנגנים סטקטו מלחיץ - וכל זה ביחד לא מותיר מקום לספק: זה אמור להיות שיר חשוב.

      מדוע, שאלו חכמים, שורבבה המילה "אמור" למשפט הקודם? כלומר, מדוע זה רק אמור להיות שיר חשוב? זאת, השיבו חכמים לעצמם, משום שבבואנו לבחון את השיר הלכה למעשה, אנו מגלים שהוא אינו חשוב כלל. נכון, קלה מנסה לשכנענו בכל מאודו (ובעזרת מיטב הטכניקות העיבודיות וההפקתיות של שנות השמונים) שמדובר בשיר חשוב, אבל כשהלחן כה מתאמץ, המסר כה שגוי (הפטריוטיזם המופרז הזה פחות דחוף עכשיו מהצורך להרגיע ולהירגע), העיבוד כה ארכאי והשגיאות הלשוניות כה זועקות מתוך עמוד הלינקטון ("בשערייך לא אנום ולא יישן" ; "אל מול הרי גולן אתהלך בחורף, ובקיץ בכינרת השתכשך"), די ברור שלא יכול לקרות פה, ב"מולדת", שום דבר חשוב. חבל. היינו עם סגולה.

      (שני כוכבים).

      איב אנד ליר - "תמונת מצב" (3:21)

      איב אנד ליר הוא שם הבמה של האחים האשקלונים, בעלי החליפות והליפות התואמות, צחי ולירון בוזגלו. לא לגמרי ברור מאיפה הם צצו ומניין הקריצו את השם המטרו-שייקספירי שלהם, אבל שירם הראשון בהיסטוריה (כתוב לי פה שעד כה הם עשו רמיקסים ללהיטים) , "תמונת מצב", מהווה תמונת מצב עדכנית ומדויקת של ה"מולדת" שאיציק קלה שר לה קודם.

      מתברר שבלילה, כשקלה ישן, הצעירים של היום פחות "מתהלכים אל מול הרי גולן" ויותר דופקים את הראש עם וודקה וערק, מחפצנים נשים, ממציאים מנגינות איומות, כותבים בלי מוח ומעבדים ברמה של מסיבת חניון בחדרה.

      תמונת המצב של איב אנד ליר לא קלה לצפייה (הקליפ יגיע ממש בעוד כמה שורות) וקשה אף יותר להאזנה. בנוסף לכך שהשיר מענה אזרחים שומרי חוק, ללא כל עבר פלילי, במשפטים מפגרים עד כדי "אצלי הויסקי של אתמול לי בראש עוד מסתחרר (כך במקור) / מתלבש דופק חיוך היום חוזרים בסטלה", אי אפשר להחמיץ את העובדה שהאחים האשקלונים האלה גם לא כל כך יודעים לשיר. בכלל, עושה רושם שסך היכולות הקוגניטיביות, הרגשיות והמוזיקליות שלהם מתמצה בסלפי על החוף.

      עומר אדם וליאור נרקיס היו ודאי טוענים כנגד זה שתמונת המצב של איב אנד ליר היא חלק מ"מהפכה של שמחה" ושבמקום להתלונן כל הזמן על טיב המוזיקה, עדיף לשמוח כמו אהבל. אולי הם צודקים. צריך לשמוח בזמן מהפכה של שמחה. הרי לא מדובר פה, חלילה, ב"מהפכה של מבוכה".

      (מינוס טריליון כוכבים)

      נסרין קדרי - "קצת שונה" (3:33)

      הרעיון היה להביא פה משהו מהצד השני של המפה הפוליטית כקונטרה להתלהמות הימנית של "שוברי שתיקה", אבל נסרין קדרי היא לא בהכרח המשהו הנכון לזה. קדרי היא זמרת מצוינת, מסלסלת טבעית ובעלת מנעד צלילי רחב ביותר, אבל בתקופה האחרונה נדמה שמשבר הזהות שבו היא חיה (כערבייה מקומית שכמעט התגירה לפני כמה שנים לטובת בחור יהודי) חודר לעומק הקריירה שלה.

      בעבר הלא רחוק היא ביקשה להבהיר בראיונות, חזור והבהר, שהיא "שרה על אהבה", "לא לוקחת צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני" ו"לא מוכנה שיגררו אותה לזה", אבל כעת, בצל אירועי הפח"ע בארץ, היא פתאום הופכת לסמל של שלום, הבנה הדדית ודו-קיום, וכחלק מזה היא אף עתידה לבצע בפסטיבל הפסנתר הקרוב את "ירושלים של זהב". זה אולי נשמע כמו צעד אמיץ ומרשים, אבל בפועל הצעד הזה לא לגמרי ברור ואף יותר מכך לא אמין.

      העובדה שקדרי בוחרת לבצע דווקא את "ירושלים של זהב" - שיר שמזוהה עם שמחת הניצחון במלחמת ששת הימים, מתעלם לחלוטים מהכאב של הצד השני וכולל משפטים מגמתיים כמו "איכה יבשו בורות המים /
      כיכר השוק ריקה / ואין פוקד את הר הבית / בעיר העתיקה" (כלומר, העיר שנכבשה היתה, כביכול, שוממה ולא מלאה בתושבים שגורשו). לא בטוח שקדרי מודעת לרגישות המיוחסת לשיר הזה, אבל גם אם כן וגם אם לא, התוצאה של ביצועו לא תציג אותה, כמובן, כגשר בין העמים, אלא כמתגייסת לטובת העם היהודי. אם הייתי ערבי - נאמר, בן משפחתה של קדרי - יכול להיות שהייתי נעלב מזה.

      "קצת שונה", הסינגל החדש, בו מתייחסת קדרי למשבר הזהות שלה ("תבינו, נשבר לי מדעות קדומות / בים של מסכות לא יכולה לחיות"), הוא שיר קצת פחות בעייתי מהבחינה הזאת. קדרי חושפת בו את חיבורה האינסטינקטיבי לישראליות כללית - לא יהודית ולא ערבית, או שאולי נכון יותר לומר, יהודית וערבית כאחד. זה שיר קטן ונחמד עם לחן סביר (של אבי אוחיון ואסף צרויה) ועיבוד חם ומהנה שמיטיב להעביר את הבלבול התמידי שמלווה את קדרי ומגביר את תחושת ההזדהות עמה. האם זה פותח צוהר לאופטימיות בנוגע למה שקורה פה ברחבובות? ברור שלא, אף אחד לא יכול לפתוח צוהר לאופטימיות בנוגע למה שקורה פה ברחובות. די, זהו, הלך עלינו, ביי.

      (שלושה כוכבים וחצי)