כותרות "סיגריה אחרונה עם רבין" מספרות את כל הסיפור. "סיגריות גורמות למוות בטרם עת" נכתב מתחת לשם הסרט. לכאורה, מדובר באזהרה הקבועה שמופיעה בסמוך לכל תוכן שעלול לעודד עישון. בפועל, הכיתוב גורם לתהיות בלתי פוסקות. מוות בטרם עת של מי? של יצחק רבין? של מדינת ישראל ששינתה פניה מאז הרצח? של הצופה עצמו?
סרטם הדוקומנטרי של עדו צוקרמן ועדו בהט ששודר במסגרת הרצועה הדוקומנטרית "הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון נראה לעתים כמו סרט מדע בדיוני. על רקע פסקול ונופים של ארץ ישראל הישנה והטובה, מציג "סיגריה אחרונה עם רבין" מונולוגים ושיחות עם אנשים שהיו חלק מהפסקות העישון של ראש הממשלה המנוח. השיחות מספקות הצצה לראש ממשלה אנושי ורגיש. כזה שמדבר עם אנשים ולא, נניח, מתעלם מעיתונאים רק כדי לפצוח בבליץ תקשורתי ימים ספורים לפני בחירות. ומילא שיחות עם אנשים, מה לגבי לקיחת אחריות? הסרט והאנשים בו מציגים את רבין כמנהיג שלוקח אחריות על כל פעולה. גם על אלה שכשלו כמו המבצע לחילוץ החייל החטוף נחשון וקסמן. קשה לחשוב על צופה שלא דמע כשראה את מסיבת העיתונאים בה רבין, בקול רועד, התנצל על החילוץ הכושל. מתי בפעם האחרונה ראיתם בישראל מנהיג שלוקח אחריות על משהו ולא מפנה אצבע מאשימה כלפי גורם חיצוני? כאמור, מדע בדיוני.
באופן אירוני, דווקא בעידן הרשתות והחברתיות אזרחי ישראל לא מכירים באמת את נבחרי העם אלא רק את הדימוי הציבורי שלהם. אחד הוא ביטחוניסט, אחר הוא חברתי וההיא בכלל סתם צעקנית. "סיגריה אחרונה עם רבין" מקלף את השכבה החיצונית ומאפשר לצופים להבין כיצד רמטכ"ל מלחמת ששת הימים מצא שפה משותפת עם המלך חוסיין מירדן בדרך להסכם שלום היסטורי: עישון סיגריה. הסיגריה היא כלי לחיבור בין עמים, בין אנשים. השיריון, המעטה החיצוני והזהות נעלמים ובסוף נותרים רק שרירים, גידים, עצמות והתמכרות לניקוטין.
עם זאת, הבחירה של צוקרמן ובהט בסיגריה היא סתמית במקרה הטוב ומטרידה במקרה הרע. בכל זאת, עישון הוא לא הדבר הכי בריא שאפשר לעשות. בסופו של יום מדובר במונולוגים ובשיחות עם אנשים שהיו חלק מחייו של רבין. באותה המידה היה אפשר לבחור באנשים שחלקו עמו כוס מים. או נסיעה במכונית. הבחירה בסיגריה כגורם המאחד נראית רנדומלית ומאולצת בצפייה ראשונה. רבין אולי היה מזוהה עם עישון סיגריות אבל כל קשר בין משמעות המונולוגים לתמת העישון הוא קלוש ברוב המקרים. הסרט מאניש את רבין והופך אותו ממנהיג לאדם ככל האחרים. קשה שלא לחשוב שצוקרמן ובהט היו משיגים את אותה תוצאה עם תמה אחרת.