"אם אתם לא זוכרים את 'קיץ האהבה' של 1967 - כש-'Sgt. Pepper' היה בכל מקום, או את קיץ 1977, כשהתורים מחוץ לאולמות 'מלחמת הכוכבים' נראו כאילו הם נמשכים חודשים - קשה מאוד להסביר את התחושה. פשוט מפני שזה לעולם לא יקרה שוב".
(רוג'ר איברט)
ג'ורג' לוקאס הרגיש שהוא לא יכול לשאת זאת יותר. האתגר היה פשוט גדול עליו. הוא ניסה, הוא נלחם, אבל בסופו של דבר נאלץ להודות: ההרפתקה הזאת היתה הרבה מעבר ליכולות שלו. אביב 1977 מצא את הבמאי בן ה-33 במצב של ריקנות מוחלטת, זמן קצר לאחר שסיים לערוך את פרויקט חייו ורגע לפני שהחזון שחי במוחו במשך עשור משוחרר לקהל הרחב. האימה הציפה אותו. "מלחמת הכוכבים" שלו הפך למה שנראה לו כסרט ילדותי ומטופש, רחוק כל כך מהיצירה המרשימה ופורצת הדרך עליה חלם.
עם התחושות האלה פנה לוקאס אל חברו הטוב סטיבן ספילברג. זה היה בדיוק הזמן שבו ספילברג, אז הכוח העולה החדש בהוליווד בעקבות ההצלחה העצומה של "מלתעות" ב-1975, צילם את סרטו החדש "מפגשים מהסוג השלישי". ספילברג שוחח עם חברו השבור בטלפון ושכנע אותו להגיע ולבלות איתו על הסט, הרחק מהלחץ והמחשבות. אלא שבמקום לעודד את לוקאס, הביקור הזה רק העצים את תחושת הכישלון שלו. "הוא הבין פתאום ש'מפגשים' עומד להיות סרט מצליח הרבה יותר מאשר 'מלחמת הכוכבים'", סיפר ספילברג בריאיון ב-2012. "ג'ורג' אמר לי: 'זה עומד להיות הסרט המצליח ביותר בעולם. רק תסתכל על הסטים האלה. אני לא מאמין שהצלחת לעשות את כל זה'".
זה היה גם הרגע שבו לוקאס החליט להוכיח עד כמה הוא רציני בדבריו. "הוא אמר לי 'בוא נעשה עסקת חליפין. אני אתן לך 2.5 אחוזים מהרווחים של 'מלחמת הכוכבים', אם תיתן לי 2.5 אחוזים מהרווחים של 'מפגשים מהסוג השלישי'. אז אמרתי, 'בטח! אני אתערב איתך על זה'".
"מפגשים מהסוג השלישי" היה סרט מוצלח מכל בחינה. במובנים של היום מדובר ברווחים של 441 מיליון דולר. לוקאס שלשל לכיסו 10 מיליון דולר כתוצאה מההתערבות הזו, הישג שגם טובי המהמרים יתקנאו בו. ובכל זאת דווקא הוא היה המפסיד הגדול כאן. אחרי הכל, "מלחמת הכוכבים" הוא הסרט השני הרווחי ביותר בהיסטוריה (אחרי "חלף עם הרוח") ובמובנים של היום רווחיו עומדים על 1.48 מיליארד דולר. יש לא מעט אנשים שהיו מוכנים להרוג כדי להחזיק בעשירית האחוז מהמותג "מלחמת הכוכבים", ספילברג קיבל 2.5 כאלה בלי להתאמץ. ב-38 השנים שחלפו מאז העסקה הזו הוא הרוויח 40 מיליון דולר וממשיך לספור את הכסף עם כל הקרנה חדשה של הטרילוגיה המקורית.
הסיפור הזה היה יכול להפוך בקלות למעשייה קלאסית על רואי שחורות ואופטימיים לא תקנה, אלו שרואים את הנולד ואלו שלא, אבל הסוף הרי ידוע. סטיבן ספילברג בורך במגע זהב, זכה בשלושה פרסי אוסקר והפך לבמאי המשפיע בהוליווד. ג'ורג' לוקאס לא היה זקוק לכל אלה. הוא פשוט הקים את מותג הבידור המצליח בהיסטוריה.
שנות השבעים היו עשור מורכב בארה"ב. זו היתה התקופה שבה האמון בממשל, במוסדות ובאתוס האמריקאי הלכה והתרופפה. הדשדוש בווייטנאם, ההלם של פרשת ווטרגייט, התמשכות המלחמה הקרה ותחילתו של המיתון הכלכלי שחנק את הארנקים. גם הקולנוע האמריקאי של אותן שנים אימץ טון אפל וקודר יותר. סרטים שעסקו בשחיתויות ואנשי צללים, מסתורין וקונספירציות. ג'ורג' לוקאס לא ראה את העולם בדרך הזאת. הילד המופנם שגדל על חוברות קומיקס כמו "פלאש גורדון" נשא את עיניו אל אופרות החלל והמערבונים הישנים, ומהם בנה פנטזיה על קרב אולטימטיבי בחלל בין האימפריה הגלקטית המרשעת לבין ברית המורדים. אבל עוד לפני שיכול היה להגשים את חלומו היה על לוקאס להוכיח שהוא מסוגל לשחק את משחק האולפנים. הבמאי הצעיר, שהיה קנאי ליצירותיו וסלד מהתערבות חיצונית בתסריטים ובליהוק, החליט לעשות את הכל בעצמו.
בעידודו של חברו הטוב פרנסיס פורד קופולה, החליט לוקאס ליצור קומדיה. כך נולד "אמריקן גרפיטי" - דרמה קומית נוסטלגית המבוססת על שנות התבגרותו כנער חולה הגה. הסרט תיאר שורה של סיפורים קצרים על בני נוער שמתקבצים יחד להרפתקה גדולה בערב גורלי אחד. לוקאס הפיק את הסרט והשקיע בו את כל כספו. אחרי מסע שכנועים ארוך, משפיל ומייגע בין שורה של אולפנים שדחו את הסרט, הסכימו אולפני יוניברסל להשקיע 770 אלף דולר בפרויקט. הכסף הגיע במחיר הקשה ביותר עבור לוקאס: ויתור על אפשרות העריכה האחרונה.
בתסכול רב וכשמצבו הכלכלי מוביל אותו לפת לחם ולסף ייאוש, הגיע לוקאס לאולפני פוקס המאה ה-20, שם מצא אוזן קשבת אצל מנהל צעיר, אלן לאד ג'וניור. לאד ג'וניור צפה ב"אמריקן גרפיטי" חודשים לפני הקרנת הבכורה ואהב את מה שראה. הוא הבטיח ללוקאס מימון של 25 אלף דולר כדי להשלים את התסריט של "מלחמת הכוכבים", השקעה שמנעה ממנו לזנוח את קריירת הקולנוע ולחפש עבודה כדי שלא לגווע ברעב. שניהם ידעו שהכסף הזה לא ישנה דבר אם "אמריקן גרפיטי" יתברר ככישלון.
חצי שנה לאחר הפגישה של לוקאס ולאד ג'וניור, שוחרר "אמריקן גרפיטי" לאקרנים ב-1 באוגוסט, 1973. את מה שקרה לאחר מכן אפשר להגדיר כאנומליה, נס, כוח עליון. שנים לאחר מכן ימשיכו אנליסטים לנתח את הסרט כדי להבין מה היה בו שגרם לו להפוך להצלחה גדולה שכזו. 55 מיליון הדולרים שגרף בקופות הפכו את "אמריקן גרפיטי" לסרט עם יחס ההשקעה-רווחים הטוב ביותר בהיסטוריה של הקולנוע (מאז הספיקו כבר "פרויקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית", "רוקי" ומספר סרטים נוספים לעקוף אותו). בנוסף היה הסרט מועמד לחמישה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר. למעשה, מדובר היה בלהיט כל כך גדול עד שב-1978 שוחרר הסרט בשנית לקולנוע ואסף 63 מיליון דולר נוספים (118 מיליון בסך הכל בארה"ב בלבד).
ההצלחה הכלכלית העצומה של "אמריקן גרפיטי" לא חלחלה עד לוקאס, אבל לפחות העניקה לו את ההזדמנות לה חיכה. הוא חתם על חוזה עם אולפני פוקס וזכה למימון של 8 מיליון דולר עבור "מלחמת הכוכבים", אבל ידע שאף אחד מבכירי פוקס, מלבד לאד ג'וניור, לא האמין באמת בחזון החלל השאפתני שלו. סרטי המד"ב והפנטזיה של אותן שנים נחשבו להצלחה עצומה אם הגיעו להכנסות של 20 מיליון דולר, וגם הצלחות כאלה היו שייכות לשמות כמו סטנלי קובריק. האולפנים לא התכוונו להשקיע כסף, זמן או מחשבה בקידום הסרט לקהל הרחב. עם זאת, גם לאנשי פוקס היה קשה להתעלם מההצלחה הגדולה של "אמריקן גרפיטי".
בעקבות ההצלחה הפך לוקאס לשם החם בתעשייה ובכירי פוקס ציפו שיבקש שדרוג משמעותי בשכרו. כדי להקדים תרופה למכה הם החליטו לזמן את הבמאי לפגישה, שם קיבל הצעה לבונוסים כספים ואחוזים גדולים יותר מהכנסות סרטו העתידי. לוקאס סירב. במקום זאת העלה הבמאי הצעיר שתי הצעות חלופיות בפני מנהלי האולפנים. חזון "מלחמת הכוכבים" היה כה מורכב עד שלוקאס נאלץ לחלקו מראש לשלושה חלקים, אבל הוא היה נחוש להביא את הסיפור במלואו אל המסך הגדול. הבקשה הראשונה היתה התחייבות מצד אולפני פוקס לייצר את שני החלקים הנוספים של "מלחמת הכוכבים" במידה והסרט הראשון יצליח. הבקשה השנייה היתה מהפכנית הרבה יותר: לוקאס ביקש לקבל זיכיון למכור מוצרים בהשראת הסרט.
קשה להסביר עד כמה ההצעה של לוקאס נשמעה מטורפת במונחים של 1974. מושג המרצ'נדייז כפי שהוא מוכר כיום לא היה קיים מעשית באותה תקופה בהוליווד, ובאולפני פוקס שמחו מאוד לחסוך את הבונוסים השמנים ולהעניק ללוקאס מימון שולי ליצירת פריטים ברוח הסרט. למעשה, מנהלי פוקס הרגישו כל כך בטוחים בעצמם עד שהסכימו לאפשר ללוקאס לשמור לעצמו 40 אחוז מהרווחים של כל מוצר שימכור. וכך, חודשים ארוכים לפני שהפריים הראשון מתוך "מלחמת הכוכבים" הוצג, הציף לוקאס את השוק בכובעים, חולצות, מגבות, פוסטרים וכל פריט אפשרי אחר עליו ניתן היה להדפיס את שם הסרט. בנוסף, חתם עם חברת מארוול על עסקה ליצירת סדרת חוברות קומיקס חדשה המתרחשות בעולם של הסרט. הראשונה שבהן היתה למעשה עיבוד גרפי לתסריט של לוקאס, שיצא לחנויות חצי שנה לפני הסרט. עד ליום הבכורה נמכרו חצי מיליון עותקים מהחוברת הזו בלבד.
צילומי "מלחמת הכוכבים" היו אסון של ממש. לוקאס, שליהק לסרט חבורה של כוכבים צעירים ואלמוניים לחלוטין בהוליווד, לקח את הצוות לתוניסיה ששימשה כמודל לטטואין (הכוכב המדברי בו התגורר לוק סקייווקר), שם נתקלו בחום של 50 מעלות. מודלים התפרקו בתנאים הקשים, ציוד אלקטרוני ומצלמות נהרסו ולוח הזמנים שובש לחלוטין. בשיאו של המשבר איימו השחקנים הממורמרים לנטוש ולשוב לארה"ב. סר אלק גינס (זוכה פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר עבור "הגשר על נהר קוואי"), הכוכב המוכר היחיד בצוות של לוקאס ומי שגילם את דמותו של אובי וואן קנובי, היה מי שמנע את המרד. הוא שכנע את חבריו לשאת את התנאים הקשים ולהשלים את מכסת הצילומים בתוניסיה. האירוניה היא שזה היה החלק הכי קל בדרכו של לוקאס. הצרות האמיתיות התרחשו בחברת ILM.
חומרים גנוזים מאחורי הקלעים של צילומי "מלחמת הכוכבים" בתוניסיה
התיאור של "מלחמת הכוכבים" נשמע כל כך ביזארי עד שלא היה סיכוי שמישהו יממן את הסרט. כדי לשכנע את ראשי פוקס הבטיח לוקאס לייצר חזון ויזואלי שכמוהו לא נראה על המסכים. לא עוד מודלים מקרטון ועצמים חסרי פרופורציות שנעים במרחב, אלא תחושה אמיתית של קרבות ענק שלא נראתה מעולם. היתה רק בעיה אחת עם החזון הזה: אף אחד לא ידע איך להוציא אותו לפועל. לוקאס החליט להמציא את הגלגל והקים את חברת האפקטים Industrial Light & Magic. העובדים שגייס היו אנשי אפקטים צעירים וחסרי ניסיון, צלמים ואנשי תאורה. מטה החברה מוקם במחסן תעשייתי ליד נמל התעופה של ואן נייס בלוס אנג'לס. רוח היזמות והיצירתיות שרתה בכל מקום, אבל חוסר הניסיון עלה ביוקר. יותר ממחצית תקציב הסרט הושקע ב-ILM, אך הרצון הטוב הסתכם באפס תוצאות.
כשלוקאס שב מתוניסיה הוא גילה שהחלק העיקרי עליו התבסס חזונו לא קיים מעשית ושבמשך חודשים של עבודה הצליחו אנשי החברה לייצר פריים שימושי אחד בלבד. הזמן והכספים שבוזבזו הפכו את מנהלי פוקס לחסרי סבלנות והם איימו בהשבתת ההפקה תוך חצי שנה. הצוות של ILM כונס למשימה בלתי אפשרית: סיום עבודה טכנית של שנתיים בשישה חודשים. עיקר התקוות התמקדו בפיתוח של איש האפקטים ג'ון דייקסטרה, אותו הגה במהלך לימודיו בפקולטה לעיצוב תעשייתי. דייקסטרה הציב מצלמה זעירה בקצה זרוע נעה שתנועותיה נשלטות על ידי מחשב. תוכנת השליטה אפשרה להניע את הזרוע בכל דרך אפשרית: בסיבוב, בהיפוך, בתנועות טלטול, במעוף מלמעלה ועוד. כך ניתן היה לטייל בתוך המודלים הענקיים שנבנו באולפן ולדמות תנועה אמיתית של צלם המתעד את הקרב מנקודת מבטו. בנוסף, אפשרה המצלמה של דייקסטרה לצאת ולהיכנס מפוקוס לפי בחירה, ובכך לרמות את העין שהצלם אכן "רועד", מתנדנד ומושפע מהפיצוצים והסיבובים החדים של החללית.
החלק החסר של אנשי ILM היה מקור השוואה, דוגמה שעליה ניתן להתבסס כדי לגרום לטכנולוגיה לשרת את מטרתם. לוקאס הקרין לעובדיו סרטי מלחמה דוקומנטריים וחומרי ארכיון של קרבות אוויר, שעל פיהם תכננו את תנועת המודלים על פני המצלמה של דייקסטרה. הקסם החל לקרות. צילומים הצטרפו לצילומים, ובתום חצי שנה השלימה ILM את משימתה. לוקאס שב לאולפנים בלונדון, שם הושלמו הצילומים וגילה קטסטרופה חדשה. כשצפה בגרסה הסופית של הסרט הבין שמדובר במוצר שאינו ראוי לצפייה. הסיפור נראה טיפשי, ארוך והאפקטים נראו מודבקים על המסך באופן חסר כל היגיון. כשחודשים ספורים בלבד עומדים בינו ובין תאריך ההפצה, לוקאס התחיל שוב מאפס. הוא העלה את חומרי הצילום המקוריים וערך את הסרט מחדש, חתך סצנות עד לקצה גבול היכולת, הדביק שוטים זה לזה ושתל מחדש את האפקטים המיוחדים. ביום שבו מסר את הסרט לאולפנים הוא היה בטוח שנכשל במשימתו.
תיעוד של התור הארוך מחוץ ל"Chinese Theatre" בהוליווד, מאי 1977
החשש הכבד מקרב ראש בראש מול סרטי קיץ עתירי תקציב, גרם לראשי פוקס להקדים את יציאת הסרט ל-25 במאי 1977. על מידת האמון של האולפנים בסרט ניתן ללמוד מכמות בתי הקולנוע אליהם הופץ בסופ"ש הבכורה שלו: 43 בלבד.
התדהמה בעקבות "אמריקן גרפיטי" נראתה כמו בדיחה לעומת מה שהתרחש באותו סוף שבוע. תורות ענק אינסופיים השתרכו לאורך הרחובות המובילים לבתי הקולנוע, כשמהדורות החדשות מדווחות על התופעה הבלתי מוסברת של סרט לא מוכר שמושך אליו כמויות עצומות של אנשים. חלק מהצופים סיימו את ההקרנה הראשונה ומיד חזרו לסיום התור כדי לצפות בו שוב. לוקאס עצמו יצא לחופשה בהוואי ולא היה מודע לטירוף המתחולל בארה"ב עד שבוע לאחר מכן. כשחזר "מלחמת הכוכבים" הציג כבר ב-360 אולמות והרוויח 75 אחוז יותר מאשר בסופ"ש הבכורה. רק אז הבין לוקאס שיצר משהו גדול הרבה יותר ממה ששיער.
רגע לפני שאופרת החלל התפוצצה ברעש עצום על גבי מסכי הקולנוע, חתם לוקאס על הסכם בלעדי עם חברת צעצועים קטנה בשם "קנר" ("Kenner") שקיבלה זיכיון לייצר מוצרים ברוח הסרט. גם מנהלי החנות, כמו בכירי האולפנים, לא האמינו בחזון החללי של לוקאס, אבל הרעיון של סדרת צעצועים המבוססת על הרפתקה בחלל קסם להם. ביום הבכורה של "מלחמת הכוכבים" נהרו אלפי צופים נלהבים מהאולמות אל החנויות בחיפוש אובססיבי אחר כל פרט שנקשר בסרט. הביקוש עלה עשרות מונים על ההיצע. אחרי שההלם שקע פצחה החנות בקמפיין מהפכני: "רכשו קופסאות ריקות עם קופונים של צעצועים היום ותקבלו את הדבר האמיתי עד חג המולד". בפועל רשימת ההמתנה היתה כל כך ארוכה עד שחלק מהרוכשים קיבלו את הצעצועים שרכשו רק בחג המולד של 1978. בסיומו של הקמפיין ספרה קנר ארבעים מיליון יחידות שהוזמנו ו-100 מיליון דולר של רווחים.
הפרסומת המקורית של "Kenner": קנו קופסה היום, צעצוע בעתיד
אימפריית המרצ'נדייז של "מלחמת הכוכבים" שינתה את האופן שבו התייחסו האולפנים אל קהל צופי הקולנוע. בעקבות הסרט נוצרה תעשייה עצומה של פריטים נלווים שסובבת את המוצר הקולנועי, מערכת שבמקרים לא מעטים מצליחה להניב רווחים גדולים יותר מאשר הסרט עצמו. חוסר היכולת להבין את האמת הפשוטה הזאת עלתה לאולפני פוקס במיליארדים של דולרים שזרמו לכיסו של לוקאס והגשימו את חלומו לעצמאות כלכלית, אבל זה לא שמישהו צריך לרחם עליהם כמובן. לפני "מלחמת הכוכבים" עמדו אולפני פוקס בפני סכנה ממשית של פשיטת רגל אחרי שורה של הימורים על סרטים כושלים. הבום הכלכלי של "מלחמת הכוכבים" הפכה את האולפן לקונגלומרט הוליוודי עצום שמגלגל עסקים בשווי 40 מיליארד דולר בשנה.
בזמן שבקומות העליונות של האולפנים רקדו המנהלים שמיררו ללוקאס את חייו לאורך הצילומים, המשיכה הקופה הרושמת בחשבון הבנק שלו לתקתק במרץ. תקתוק שנמשך עד עצם היום הזה. ב-2012 העריך מגזין פורבס את היקף המכירות של מוצרי "מלחמת הכוכבים" הנלווים בלבד מאז ועד היום (לא כולל סרטים, השכרות DVD ומשחקי וידאו) ב-20 מיליארד דולר. שווי סך מוצרי המותג "מלחמת הכוכבים" הוערך ב-30.5 מיליארד דולר. וכל המספרים האלה לא כוללים את ההון העצמי של לוקאס, שמוערך ב-4 עד 5 מיליארד דולר.
"מלחמת הכוכבים" החזיר את הכיף לקולנוע אחרי שנים ארוכות שבהן נראה היה שהאסקפיזם פינה את דרכו לריאליזם עגמומי וקודר. זה לא היה עוד סיפור מוסר על החברה האמריקנית המתפוררת ולא עוד ביקורת על הממשל, החיים עצמם נשארו מחוץ לאולמות ההקרנה. החוויה של "מלחמת הכוכבים" יצרה לראשונה את מושג "הסרט הגדול מהחיים", כזה שאי אפשר לחוות בשום דרך אחרת מלבד באולם הקולנוע. הקרבות שנוצרו מול המסך הכחול, צילומי החלליות האימתניות מזווית נמוכה, הפיצוצים הקרובים כל כך למצלמה - כל אלה הפכו את החוויה של הצפייה ב"מלחמת הכוכבים" לכזו שלא משתווה לשום דבר שנראה בקולנוע לפני כן. המצלמה של דייקסטרה (שזכה באוסקר על עבודתו) הפכה לפריט חובה בכל סרט הוליוודי גדול, מ"מסע בין כוכבים" ועד "כוח משיכה", ומשמשת את תעשיית שוברי הקופות עד עצם היום הזה.
החדשנות של ILM המשיכה לחולל מהפכות עצומות בתעשייה והובילה את המהפכה הדיגיטלית של הוליווד. החברה יצרה את הדמות החצי ממוחשבת הראשונה (ה-T-1000 ב"שליחות קטלנית 2"), בראה את בעלי החיים הממוחשבים הראשונים ("פארק היורה"), יצרה את מחשב "פיקסאר" (מחשבים בעלי יכולת לייצר תמונות ברזולוציה גבוהה מכל מה שנראה בעבר) שהפך לכלי המרכזי בחברת האנימציה שנשאה את שמו ושאותה כולנו מכירים כיום. ILM פיתחה את תוכנות עריכת הווידאו המתקדמות שמשמשות כיום את התעשייה כולה וממשיכה לשנות את הקולנוע עם פיתוחים חדשים. עד היום זכו הסרטים בהם השתתפה החברה ב-15 פרסי אוסקר על אפקטים וב-24 מועמדויות נוספות.
לצד המהפכה של ILM והאפקטים המיוחדים הנחילה "מלחמת הכוכבים" גם מהפכת סאונד. ג'ון וויליאמס, שיצר את המוזיקה לסרט, עשה זאת תוך בחירה לא שגרתית בתזמורת סימפונית במקום במוזיקת אולפן. השילוב הזה העניק אפקט של עוצמה לסרט כבר מנעימת הפתיחה על רקע הכתוביות הנגללות, דרך העצמת דמויות מרכזיות (ה-"Imperial March" שליווה את דארת ויידר) ועד לשדרוג סצנות הקרב. בשני הסרטים הבאים בטרילוגיה שולבה לראשונה THX, מערכת השמע החדשה מבית היוצר של "לוקאס פילם" (חברת ההפקות שהקים בעקבות הצלחת הסרט). אולמות שהצטיידו במערכת הבטיחו לצופים סאונד ייחודי וקרוב ככל האפשר לחוויה האמיתית. כעבור מספר שנים הפכה המערכת הזאת לסטנדרט בכל בתי הקולנוע, וממנה התפתחו גם מערכות הקולנוע הביתיות.
בניגוד לתובנה המקובלת באותה תקופה לפיה סרטים צריכים להיות משוחררים בהדרגה במשך חודשים ארוכים, הגיע "מלחמת הכוכבים" והציג מודל חדש: סרטי ענק שיוצאים בבת אחת למספר גדול מאוד של אולמות, מייצרים הכנסה מהירה ונעלמים לפני שהסרט מספיק לדעוך - וכל זאת רק כדי לחזור בגדול שלושה חודשים לאחר מכן עם קלטות הוידאו שיציפו מחדש את העניין. האולפנים החלו לחשוב במונחים של אירועי קולנוע ענקיים שמייצרים הכנסות גדולות, במקום בכמויות גדולות של סרטים שמייצרים כל אחד הכנסה מצומצמת.
הלב של "מלחמת הכוכבים" הוא סיפור בנאלי אבל קסום על נער עני שמקבל את ההזדמנות להפוך למושיע של הגלקסיה. לא מעט ביקורת הושמעה לאורך השנים על העובדה שרמת התסריט של לוקאס התאימה לילדים, אבל בפועל הסיפור הצליח לגעת בחלק הילדותי בלבו של כל צופה קולנוע. בני נוער מצאו בו תקווה לכך, שכמו לוק סקיווקר, גם הם יכולים להפוך מיוחדים ומשפיעים בעתיד. מבוגרים מצאו בסיפור תחושת נוסטלגיה לתקופות נאיביות שכאלה ונהנו להיטמע בהן. את הדמויות שלו עטף לוקאס בתסריט קליל והומור מבריק שלא היו מקובלים בז'אנר לפני כן. "מלחמת הכוכבים" היה מצד אחד סיפור רציני להחריד ובאותה מידה גם כזה שאליו הגיעו אנשים כדי לצחוק. זאת היתה קומדיה משולבת במלחמה, משולבת בפנטזיה ובמדע בדיוני, תבשיל שהיה בו קצת מהכל.
כבר ארבעה עשורים ש"מלחמת הכוכבים" מגדלת דורות חדשים של מעריצים. אין סרט בהיסטוריה שזכה לכל כך הרבה אזכורים ומחוות בתרבות הפופולרית (כולל פרויקט החלל שהכריע את המלחמה הקרה לטובת גוש המערב). לא מדובר רק בעוצמה הכלכלית של המותג, אלא בעוצמת התופעה התרבותית. העולם של "מלחמת הכוכבים" חי בכל תוכנית טלוויזיה מצליחה, בסרטים, בכותרות החדשות. העולם מדבר "מלחמת הכוכבימית" באופן כל כך טבעי עד שאין צורך לצפות בסרטים כדי להכיר אותו. דת אמיתית לחלוטין בשם ג'דיזם (Jeddism) מקיפה מאות אלפי מאמינים ברחבי העולם, אבל "הדת החילונית" של הסרט חזקה ומשמעותית לאין ערוך יותר.
בשבועות הקרובים נציג כאן שורה של כתבות, ספיישלים וסיקורים חגיגיים בפרויקט מיוחד של וואלה תרבות עד ל-17 בדצמבר, היום בו טרילוגיה חדשה מגלקסיה רחוקה רחוקה תצא לדרך.