(בסרטון: דודו אהרון מתארח באולפן השקוף של וואלה! NEWS במסגרת המצעד השנתי של גלגלצ)
במקום "Shake It Off" של טיילור סוויפט - "שיר המענטזת" של ג'קי מקייטן
זוכרים שסיפרו לכם שצריך לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אתכם? אז זהו, שזה לא אומר שלא מסתכלים. ההייטרים אולי ישנאו, אבל לג'קי לא אכפת, הענטוזים שיגעו אותו והוא לא יכול שלא לגעת. גם החולצה שקופה והשמלה נועזת, איך אפשר שלא להידלק? מומלץ להשמיע בערב לח ב"אלנבי 40", תוך כדי קריאות קצובות "מי גבר? מי גבר פה באולם?".
במקום "First We Take Manhatten" של לאונרד כהן - "דרך השלום" של פאר טסי
למי יש כוח לשירים פילוסופיים על טרור עם החום הזה בחוץ. איזה חום. הכל אצל לאונרד כהן זה תהליך: קודם מנהטן רק אחר כך ברלין, ממילא כולם אנטישמיים. בינינו גם בתל אביב הרוב אנטישמיים, אבל אולי הוא צודק הכהן הזה: אי אפשר הכל ביחד. קודם ניקח להם את הלעז, אחר כך נתגמל כותבים שמאזכרים את הפריפריה. בינתיים, רק תנו להדליק מזגן בגלל החום. הלילה לא עושים חשבון.
במקום "Hello" של אדל - "הלו הלו" של ג'ורג' בר
ההתנהלות של אדל ב"Hello" מאוד מתסכלת. במקום לשוחח עם הבחור, הבחורה מרוכזת רק בעצמה. ולא רק שהיא מרוכזת רק בעצמה, היא גם מודה בזה במשפט "זה כל כך טיפוסי מצידי לדבר על עצמי". לכן שירו של ג'ורג' בר טוב יותר. "את המספר שלי נתתי באותו רגע לא ישנתי", מסלסל בר ובעצם רוצה לומר שהוא מציב את צורכי האדם האחר בראש סדר העדיפויות. הוא אפילו לא הולך לישון כי הוא מעדיף לשוחח. כל ישראל אחים, כל ישראל משוחחים. זהו המסר המתאים.
במקום "Perfect Day" של לו ריד - "את מושלמת" של ליאור נרקיס
"לך יש יופי לי יש פרח. תני לי הזדמנות אותו לתת לך", שר ליאור נרקיס. היכן נרקיס השיג את הפרח? האם הוא רכש אותו בחנות פרחים או שמא קטף אותו בטבע? ובאיזה סוג פרח מדובר? האם מדובר בפרח עם גבעול שכולל גם קוצים? מה יעשה נרקיס אם הבחורה תידקר מהקוצים? "אם תלכי לי תעלמי לי. איך אמצא אותך", מתייסר נרקיס כשהוא מבין שהבחורה, רחמנא ליצלן, אלרגית לפרחים. הו אהבת אמת, את כה מופלאה.
במקום "בואי" של הפרויקט של עידן רייכל "שיר לבוא שבת" של יהודה אליאס
עכשיו, כשמחאת יוצאי אתיופיה הסתיימה, אפשר לחזור להתעסק בדברים החשובים באמת: יום שבת. יודע כל ישראלי כי יום השבת הוא היום הטוב ביותר של השבוע. אין בוסים, אין דגים מחוממים במיקרוגל המשרדי, כשלא יוצאים מהבית אין סכנה להיתקל בערבים שרצים ברחובות עם סכינים. שבת, למה אתה בא רק פעם בשבוע?
במקום "Back to Black" של איימי ווינהאוס "שחור לבן" של נאוה מדינה
וואו, איזה שיר מדכא איימי ווינהאוס הביאה. לא פלא שכל המדינה פקוקה. נאוה מדינה יודעת כיצד לטפל במצב. " שיסתכלו על החיים: שחור בלי הלבן, קודר ומעונן והלבן בלי השחור זה כפור!". שימו לב לדרך בה מדינה מתעלמת מכך שאור לבן ללא שחור מסמל, ברוב התרבויות, מוות. בכל זאת, זה מה שרואים לפני שעולים לגן עדן. מדינה מזהירה את ווינהאוס: אל תחזרי לשחור, אך במקביל גם מכריזה: "אני כך מיוחדת בין שכני". אכן, תושבי מדינות ערב לבנבנים כמו נערה פולנייה דשנה.
במקום "Please Forgive Me" של בראיין אדאמס - "זה הזמן לסלוח" של יואב יצחק
כל הנימוס האירופאי הזה שהגיע לפה בשנות החמישים מעכב אותנו כבר שנים. במזרח התיכון מי שמדבר חלש סופו להיכחד ומי שלא הופך שולחן, יראה מישהו אחר הולך עם אהובתו על השקיעה. אז מספיק עם ה"בבקשה", בראיין אדאמס, אנחנו יודעים שאין באמת על מה להצטער. לא צריך לברוח, את האמת למרוח. מה שהיה, היה. הגיע הזמן לסלוח. חבל שנצטרך להוציא את זה ממך בכוח.
במקום "Going to a Town" של רופוס ויינרייט - "הולך לי מיואש" של עופר לוי
עופר לוי רק הולך. לא נוסע בתחבורה הציבורית. לא מעז אפילו לרכוש רכב, המחירים בכבישי האגרה מאוד יקרים. מה הפלא שהוא מיואש. ניסיתם אתם פעם רק ללכת? "הלילה כואב לי מלא מחשבות ובלבולים", מזמרר לוי. רק תחשבו מה היה קורה אם ו' סוררת אחת היתה מצטרפת לבלבולים. פתאום השיר היה מקבל משמעות חדשה לגמרי. חומר סיכה, תמיד שימושי.
במקום "Umbrella" של ריהאנה - "בוכה בגשם" של אבי ביטר
מי קבע שחורף זה שמח? זה מריח משמאלנים. חורף זה דיכאון, חורף זה כאב, חורף זה הזמן שבו אי אפשר להילחם כי אין ראות למזל"טים. לחלוק איתך במטרייה שלי? מאיפה אני יודע שאתה לא ממרצ? בלי הצהרת נאמנות ותעודת זהות, אל תבואו. תנו לבכות בשקט, רק עוד ארבעה חודשים למבצע הצבאי הבא.