היינץ קונטרול

אני חושב שעוד לא הספקנו לתפוס את מימדיו האמיתיים של “Asereje”, או "שיר הקטשופ", כפי שחנן דרוב המדרוב אוהב לכנות אותו. מלוא האימפקט של הלהיט הבאמת כביר הזה יתברר, כמו בכל יצירה פופולרית בעת החדשה, רק בעתיד הנראה לעין. אבל אין סיבה שלא למחוא לו כפיים כבר עכשיו: "שיר הקטשופ", ואת זה ניתן היה להריח ברגע ששלישיית הבנות הספרדיות לאס קטשופ פתחה את הפה, הוא יצירה קאנונית שהגיעה לעולם בכדי להטביע את חותמה על דורות של מדריכות אירובי ומש"קיות ת"ש.

למעשה, "שיר הקטשופ" הוא קטע הדאנס המשמעותי של תקופתנו – הוא קליט עד כדי כך שהוא מכריח אותך להתגבר על האנטגוניזם שיוצר הפזמון המעצבן ("דה היפ, דה היפ, דה היפ היפי היפי", העתק ברור של “Rapper`s Delight” של השוגרהיל גאנג); מתלוות אליו מחוות פיזיות שמעלות אותו מדרגה של שיר לרמה של סוג של תרבות פנאי; מבחינה טקסטואלית, "שיר הקטשופ" מעורר סימפטיה. הוא מספר את סיפורו של דיאגו הקלאבר הלטיני, כפי שניתן להבין מהבית הראשון בשיר: "יום שישי בערב וזה זמן למסיבה\ מרגיש מוכן ונראה עשר\ דיאגו, עם קסם בעיניים\ בודק כל בחורה באזור\ מתקרחן כאילו שהוא רוקד את הממבו"; תוחלת החיים של "שיר הקטשופ" היא במובהק הרבה יותר ממה שמגיע לו, אבל ברור שהשיר הזה יחרוך את הקלאב-מד ורחוב אלנבי של חיינו בעשורים הקרובים ובכך יצליח אפילו להאפיל על ה"מקרנה" כאחת מאותן יצירות חד פעמיות שקובעות בצורה הנוכחת ביותר את הפסקול של מרחב חיינו, אפילו שאף אחד לא התייעץ איתנו לפני כן.

ובעקבות ההצלחה הגדולה מגיע דיסק הבכורה של לאס קטשופ, “Hijas Del Tomate” ("בנות העגבניה"). הדיסק כולל: ארבע גרסאות של "שיר הקטשופ" (גרסת קריוקי מרתיעה ואת הגרסה הספרדית המלאה), ועוד שבעה שירים זניחים שאין להם ולו צ'אנס מזערי לשחזר את הישגי הלהיט, כך שאין בהם עניין. את הלאטינו-שיק שלי אני אוהב עם קצת יותר בשר על המותניים. דרך אגב, שלושת הבנות של לאס קטשופ הן אחיות וכל אחת מהן דומה, בדרכה המיוחדת, לבחורה מאוד מכוערת שלמדה איתי בתיכון.