ומה בדבר ספר בישול?

אפשר לכתוב שהוא באמת, אבל באמת מוכשר. ושהוא המציא פה איזה דבר או שניים. שחוץ מזה שהוא הפך בדורו לקאנון ספרותי בזכות השפה ההיפר-ריאליסטית שהחדיר לספרות היפה, הוא גם משתייך לאותה חבורה שהמציאה מחדש את הסאטירה בעברית בתחילת שנות התשעים. ושהוא גם מצא נישה בקולנוע הישראלי לאחרונה, לא טמן ידו בצלחת בתחום הקומיקס המתוחכם, ושאפילו הנה הנה הוא גם נכנס לעולם ספרות הזאטוטים. כן, אפשר לכתוב שהוא רב תחומי בצורה מפחידה. פנומן טקסטואלי, אולי.

אבל כל זה לא ישרת את המטרה ולא יפיג את תחושת האכזבה שמתעוררת עת עיון בספר הילדים שכתב לאחרונה אתגר קרת, "אבא בורח עם הקרקס" (הוצאת זמורה-ביתן). כי עם כל הכבוד לרותו מודן ולאיורים המעוותים-מתוקים שתופסים את רובו של נפח הספר, לא בכדי מופיע שמו של אתגר קרת לפני שמה על גבי עטיפת הספר.

בטקסט שמופיע בספר אין אפילו קמצוץ מעולמו הוורבאלי הייחודי, הוא נטול כל דמיון לשוני, שוחה בלאקוניות מעצבנת. אין בו משקל שווה למילה ולביטוי הציורי, מכיוון שהמלל מחוויר לנגד פאלטת הצבעים באיורים של מודן. בשורה התחתונה, קרת יכול היה להתאמץ יותר גם בתת-ז'אנר הכאילו שולי הזה.

הבעיה היא שהיום קרת הוא מותג. אמנם מוצלח ביותר, אבל עדיין מותג. כלומר, מנוכס לצרכים שאינם רק על טהרת האמנות. אין לי בעיה עם חלטורות של יוצרים. שמעתי שגם הם צריכים להכניס לפה משהו מדי פעם. יש לי בעיה עם חלטורות עטופות בנייר של יצירה.