פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה קורה כשדוחסים משהו גדול מדי למקום קטן מדי? ספר כמו "רשת שקרים"

      הסופרת מרדית ויילד ניסתה לתאר סיפור על שני אנשים יפים שעושים סקס, אבל כדי לשוות לו תחושה איכותית דחסה לסיפור המסגרת אלימות משפחתית, עסקי צמרת וסיפורי אונס שמותירים את הקורא עם תחושת עומס בלתי נסבלת

      מה קורה כשדוחסים משהו גדול מדי למקום קטן מדי? ספר כמו "רשת שקרים"

      "אין לי מושג מה הקטע שלו עם להצמיד אותי למשטחים יציבים, אבל אני מתה על זה".

      אריקה האת'וואי בת ה-21 היא יזמית אינטרנט שפתחה אתר שעוסק באופנה, על אף שאין לה מושג בנושא. בן זוגה בלייק לנדון השקיע בעסק שלה ארבעה מיליון דולר, ולכן הוא יכול להצמיד אותה למשטחים יציבים ולבצע בה את זממו. מובן שהאקטים מוצגים בצורה הרבה יותר רומנטית, אולם נוצרת תחושה שכל הספרים האירוטיים כולם מדיפים ניחוח קל של זנות. ממש כמו ב"50 גוונים של אפור", אנחנו נתקלים בגבר עשיר כקורח ואישה צעירה ממעמד הביניים שמקבלת צ'קים וספאנקים, לאו דווקא בסדר הזה. מתי יגיע ספר אירוטי פמיניסטי, כזה שמתאר מצב בו האישה שולטת בעניינים או לפחות נמצאת במעמד שווה לזה של הגבר? אריקה מתוארת כחזקה, עצמאית ודעתנית אבל התכונות האלה מושלות מעליה ברגע בו החוטיני שלה פוגש את הרצפה.

      "זה לא עניין של מצב רוח, בייבי. זה מי שאני וכדאי לך לזכור את זה".

      "רשת שקרים" של מרדית ווילד עוסק במערכת היחסים של אריקה ובלייק. מערכת יחסים אמרתי? התכוונתי לחיי מין. כמו כל גבר מסתורי ועשיר, גם בלייק אוהב את הסקס שלו קשוח. לאורך כל הספר אריקה מבקשת מבן זוגה שייקח אותה לצד האפל והוא מסרב כי היא לא תוכל לעמוד בזה. אחרי הכל, מדובר באישה צעירה שנאנסה בקולג' על ידי אחיה החורג. הניסיון הכמעט נואש לכפות על ספר אירוטי עלילה רצינית ונוגעת ללב הופך אותו לבדיחה של ממש, ואם סופרים מחליטים ללכת לכיוון הזה בכל זאת מוטב להם לעשות תחקיר. אני יכולה להמר על כך שמרדית ווילד לא מבינה דבר בהיי טק, האקרים או אתרי אינטרנט, והאזכורים של הנושאים הללו גורעים מספר עם נקודת פתיחה בינונית לחלוטין ואינם תורמים דבר לעלילה. בהמשך הספר מתברר שאחיה של אריקה נרצח על ידי אביה, פוליטיקאי מושחת שיעשה הכל כדי להיות מושל. סקס לא חייב להגיע עם סיפור מסגרת, הוא יכול להתקיים בפני עצמו. הוא קורה בכל מקום, לא רק במשרדים ממורקים על משטחים יציבים מפורמייקה. כולם עושים אותו, לא רק אנשים שחנוטים בחליפות יקרות ומכוניות מפוארות, וזה החטא הגדול של הז'אנר שמסרב להבין שסקס זה משהו שגם שכירים נהנים ממנו.

      הבילד אפ לסטיות של בלייק גדל עם כל עמוד. למה הוא מסרב לעשות עם אריקה סקס קשוח? מה גורם לו לחשוב שהיא לא תעמוד בזה? הלוא היא מתוארת לאורך כל הספר כאישה חזקה שיכולה לכבוש את העולם במחי קצוות שיער בלונדינית מפניה (ברור שהיא בלונדינית תכולת עיניים עם חזה גדול, בדיוק כפי שברור שבלייק הוא אל יווני. אנשים שחורים, אסייתים, בעלי עודף משקל, שעירים או נמוכים לא עושים סקס ואם כן, לא כזה ששווה לכתוב עליו).

      רשת שקרים, מרדית ויילד (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      "רטט קולו על הכוס שלי הביא אותי אל גבול קצה הפורקן"

      לא, בלייק לא הצמיד מגאפון לאזור החלציים של אהובתו. מדובר בעוד תיאור מוגזם ולא סביר של יחסי מין בדיוניים, ממש כמו אורגזמה לפי פקודה. ברצינות, מה הקטע הזה? האם קיימות בעולם נשים שמסוגלות לגמור ברגע שמצווים עליהן לעשות כן? אם כן – מה הסוד שלכן? מוזמנות לשלוח טיפים למערכת. כל הדיבור על סטיותיו של בלייק יצר רושם שהבחור אוהב לקיים יחסי מין בהם מעורבים כלבי תקיפה, כבלים חשופים וקקטוסים ננסיים. בפועל הוא מוריד את החגורה ומצליף בה מעט. כריסטיאן גריי משקיף מרחוק, מפטיר "ילד" וקושר עוד אישה לצלב עץ עצום שמשתלשל מהתקרה בעודו מטעין מצבר 400 וולט. לסופרת יש יכולת מופלאה: היא לוקחת יחסי מין סטנדרטיים לחלוטין, מוסיפה להם סופרלטיבים מוגזמים והופכת אותם לזוהרים. בפועל, מדובר בסקס בריא בין שני אנשים בוגרים שנמשכים זה לזו. האם שווה למתוח את זה על פני 280 עמודים? לא.

      המילים שהגיבורה אומרת על אביה ("לפעמים הוא נוראי") מתארות אדם אלים שרצח את בנו החורג, היכה את בתו הביולוגית ושלח רוצח שכיר שיעקוב אחריה לכל מקום. למה להתעסק בזוטות כמו אלה כשאפשר לתאר על פני שני עמודים סשן מזמוזים מאסיבי בגזיבו? זה החטא הגדול של הספר: סיפור המסגרת עמוס בפרטים, כל אחד מהם מחריד מהשני ויכול להחזיק ספר מתח שלם בפני עצמו. המעברים האגביים בין אונס אכזרי למין אוראלי על שידה מעניקים לקורא תחושה מזלזלת, כאילו הסופרת ניסתה לדחוס קווי עלילה גדולים מדי לספר קטן מדי, שמותיר את הקורא עם כלום ושום דבר.

      "רשת שקרים" / מרדית ויילד, 280 עמודים, הוצאת "מודן". מאנגלית: נעה שביט.