הגונב מגנב פטור

תמו הימים בהם אפשר היה לזהות את עיר מוצאה ושנת פועלה של להקה רק מלשמוע שיר שלה (אח, איפה הימים שהיה מספיק להסתכל על השיער של המתופף כדי לדעת בת כמה סבתא של הבסיסט?). לפעמים ניו-יורק 2002 נשמעת כמו מנצ'סטר 81', ולפעמים – כמו במקרה של אינטרפול למשל - היא אפילו עושה את זה בצורה כל כך יפה שאי אפשר לכעוס עליה.

אחרי הייפ ממוקד ואפקטיבי מוציאה הרביעייה הניו-יורקית אינטרפול (שמתגאה בשורשים בריטיים לא רק מבחינה מוזיקלית, אלא גם בביוגרפיה האישית של חלק מחבריה) את אלבום הבכורה שלה, “Turn on the Bright Lights”, והוא שקוף לחלוטין. דרכו ניתן לראות רשימה מפורטת של כל הלהקות שהסולן פול בנקס והגיטריסט דניאל קסלר (בן-דוד שלי מאמריקה) אוהבים. התקליט מהדהד בין היתר את ה-Psychedelic Furs, אקו והבנימן, הסמית'ס (השיר “Say Hello to the Angels” מחייה את “This Charming Man” בצורה עדינה ובוטה בעת ובעונה אחת), ה-Chameleons, ווייר, רייד (בייחוד בקטע הפותח, “Untitled”) וטלוויז'ן (קחו את הגיטרה של “Obstacle 1” לדוגמה). ולמרות שמוסיקלית הדמיון לג'וי דיוויז'ן הוא פחות בולט ממה שהזהירו אותנו או הבטיחו לנו (הם דווקא מזכירים יותר את המקבילה האמריקאית של ג'וי דיויז'ן, Mission of Burma), אין ספק שפול בנקס למד פיתוח קול באסכולת איאן קרטיס.

התוצאה היא אלבום אפל ורציני עם טקסטים מוצלחים (גם אם קשה להבין אותם במלואם ללא עזרה מודפסת, קשה שלא להתפעל מיופיים של המשפטים שכן מבינים), שמתחיל באווירה החלומית והעוטפת של רייד או ג'יזס אנד מארי צ'יין ונע לעבר הקטעים בעלי הדריכות, המתיחות והבהילות שמאפיינת את הפוסט-פאנק הבריטי שממנו אינטרפול שואבים את מרבית הצליל שלהם. נשאלת השאלה - האם אינטרפול הם יותר מאשר סכום ההשפעות שלהם? לא בטוח, אבל עם כאלה השפעות, איך אפשר להתלונן?

*Interpol - Turn on the Bright Lights, הליקון