וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לרמיט הצפרדע: ריאיון עם הכוכב הצרפתי תיירי לרמיט על הסדרה "העדים"

אבנר שביט, פריז

1.12.2015 / 9:23

גם הצרפתים נכנסו חזק לתחום הטלוויזיה, כפי שמוכיחה סדרת המתח הטרייה והמצליחה "העדים". הכוכב שלה, תיירי לרמיט, מתגעגע לתחושת הביטחון בתל אביב ומזהיר הורים לא לשלוח ילדים לאודישנים

יח"צ - חד פעמי

עצה לחיים: אף פעם אל תקבעו ריאיון עם אדם שזה עתה חזר מטיסה טרנס-אטלנטית. גם אם מדובר בג'נטלמן, הג'ט-לג יכריע אותו, והוא יגיב לשאלותיכם במלמול מנומנם, ויביט בכם במבט חסר ישע, כאילו מתחנן בפניכם שתניחו כרית על השולחן המפריד ביניכם בבית הקפה, רק שיוכל לחזור לישון.

זה השיעור שאני לומד בעת המפגש עם תיירי לרמיט, המגלם את תפקיד הבלש ב"העדים", סדרת המתח המצליחה והמשובחת שעלתה לאחרונה ל-HOT VOD. בשל לוח הזמנים העמוס של הצרפתי, מן הכוכבים הגדולים והאהובים במולדתו, המועד היחידי שמסתייע הוא כמה שעות בלבד לאחר שובו מקנדה. וכך, אף שהשחקן מתגלה כאלגנטי ושרמנטי לא פחות מאשר בהופעותיו על המסכים, הוא אינו מסוגל להעמיד פנים שיש לו כוח לדבר.

אולי בתזמון אחר ואנושי יותר, עיניו של השחקן היו נוצצות לאור שאלות על הקריירה העשירה שלו, בה כיכב בסרטי פולחן רבים שגם הופצו בישראל – למשל "אידיוט מושלם", "אינדיאני בעיר", "השוטר מגנב פטור", "לצאת מהארון" ואחרים, וגם כאלה שהם להיטי ענק רק במולדתו, כמו "השזופים" ו"סנטה קלאוס הוא מסריחול". ייתכן ובתום שנת ישרים, הוא היה מפטפט בהתלהבות על "העדים", על נתוני הצפייה הגבוהים שלה בצרפת, על התהודה הבינלאומית לה זכתה וכמובן על התפקיד שהוא עושה בה – שוטר בגימלאות הנאלץ לחזור מפנסיה כדי לעזור בפענוח תעלומה אפלה ורצחנית בעיר חוף שקטה לכאורה.

תיירי לרמיט.
עוד כוכב קולנוע שעבר למסך הקטן. תיירי לרמיט ב"העדים"
"אני יודע שהרבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן האוכל, אבל אסור לאכול מול הסדרה הזו! חייבים לשמור על ריכוז מלא"

מצד אחר, יכול להיות שגם אם היינו נפגשים באמצע חופשת הקיץ שלו, לאחר 12 שעות שינה ביום ועם כוס מוחיטו ביד, לרמיט היה נותר תמציתי ומהוסס. הוא פשוט מאותם שחקנים שלא לוקחים לעצמם יותר מדי קרדיט. "אם אנגן לך עכשיו מוזיקה יפה, אתה תתן את המחמאות למוצרט, לא לי", הוא מסביר. "זה תקף גם לסדרות ולסרטים. אם 'העדים' טובה, זה רק בזכות הבמאי, בדיוק כפי שאם היתה גרועה, זה היה רק באשמתו. אני בסך הכל נגן בתזמורת – עושה את מה שכתוב בתסריט, בלי לשנות מילה, ואת כל מה שהבמאי אומר לי, בלי לחלוק עליו ולא לשנייה".

ובכל זאת, יש דבר אחד שהוא לגמרי בידיים שלך ואם זה בכלל לקבל את התפקיד או לא. מה משך אותך ל"עדים"? הדמות עצמה? רצון להיות חלק מתור הזהב של הטלוויזיה?

"לא, לא, אני בכלל לא חושב במושגים כאלה ואני גם לא מסכים עקרונית עם מה שאמרת, כי לדעתי עדיין יש יותר תסריטים מעניינים בקולנוע מאשר בטלוויזיה. אני לא יודע איך זה באמריקה, אבל כך זה לפחות בצרפת, אז ממש לא בער לי לעשות סדרה או משהו כזה. פשוט אהבתי את התסריט של 'העדים' - קראתי אותו בנשימה עצורה, כאילו היה רומן מתח טוב. אהבתי את זה שבדמות אין קלישאות, אבל יש הרבה עומק וצדדים אפלים. נוסף לכך, התסריט היה מדוקדק, מורכב ועתיר פיתולים ותפניות. אני יודע שהרבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן האוכל, אבל אסור לאכול מול הסדרה הזו! חייבים לשמור על ריכוז מלא".

לרמיט, בן 62, תמיר, רזה ושמור היטב, נמנע גם הוא מאכילה בזמן המפגש ומסתפק במשקה שטוב לגזרה – מיץ אשכוליות. יומיים לאחר המפגש שלנו, יסתערו מחבלים על אחד מבתי הקפה הסמוכים לרחוב בו אנו מתראים. אך בערב הריאיון, פריז שקטה ואין שום סכנה באופק, כך שהפוליטיקה עולה אצלנו רק בהקשר הישראלי.

"לפני שנתיים הגעתי לישראל והייתי בהלם", מספר לרמיט, שמצטיין גם כשחקן תיאטרון וביקר בארץ בזמנו כדי להעלות את "מען לא ידוע" בכיכובו – פעם בתיאטרון גשר ביפו ופעם במרכז ז'ראר בכר בירושלים. "ההצגה היתה בצרפתית אז כל הקהל היה צרפתי ולצערי לא פגשנו ישראלים רגילים, אבל הסתובבתי ברחובות ויכולתי להתרשם מן המדינה, והרושם שלי היה אחר לגמרי ממה שרואים אצלנו בחדשות".

באיזה מובן?

"דבר אחד הכה אותי בתל אביב – גם אחרי כמה שעות בעיר, לא יכולתי להגיד לך איזה צבע מדים יש לחיילים או לשוטרים, פשוט כי לא ראיתי כאלה. זה מדהים: אחרי הכל, המדינה במצב של מלחמה תמידית, ובכל זאת אתה לא מרגיש את חוסר הביטחון ברחובות. אין נוכחות צבאית, אין פחד, יש רק תרבות תוססת, והכל חי ובועט עד השעות הקטנות של הלילה. התפלאתי, נהניתי ואשמח לשוב".

sheen-shitof

וזה כחול לבן

המכשיר שמשנה את כל מה שידעתן על רענון ומיצוק עור הפנים

בשיתוף פרמייר
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אחד הסרטים המצחיקים אי פעם. תיירי לרמיט/מערכת וואלה!, צילום מסך

בוא נדבר בקצרה על סרט שלך שהיה בזמנו הצלחה גדולה גם בישראל – "אינדיאני בעיר". תמיד חששתי לגורלו של לודוויג בריאנד, שכיכב בקומדיה כילדון מן האמזונס המגיע לפריז. אחרי הכל, להרבה ילדי פלא קורים דברים לא נעימים כשהם מתבגרים.

"זה נכון, אבל לודוויג תמיד היה עם הראש על הכתפיים. הוא אהב לשחק, אבל לא הסתנוור מעולם הזוהר, וזה איפשר לו לצאת מזה בשלום. היום הוא עובד כעורך דין, מנהל חיים נורמליים לגמרי ואין לו שום תסביכים. אבל הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. ילדי פלא זו תופעה מסוכנת. פעמים רבות זה מסובב להם את הראש וכשהם מתבגרים ונוחתים מהשמיים למציאות, הנחיתה קשה להם מדי, והם עלולים אף להתרסק. בקיצור, לא הייתי בהכרח ממליץ להורים לשלוח את הילדים שלהם לאודישנים".

לפני כמה ימים פגשתי את הבמאי פטריס לקונט, שעבד איתך בכמה מן הקומדיות המצליחות שלך, והוא אמר לי – תבקש מתיירי סיפורים מצחיקים מאחורי הקלעים, יש לו אינספור כאלה.

"הממ...אני מצטער, אבל דווקא אין לי כל כך. אני יכול להגיד רק דבר אחד – זה שאתה עושה סרט מצחיק, לא אומר שהצילומים עצמם מצחיקים, או מהנים. גם ההפך נכון: אני זוכר צילומים למותחנים אפלים, בהם צחקתי כל יום, כל היום".

בגלל שהשתתפת בקומדיות פולחן רבות, אתה מרגיש לפעמים שאנשים מצפים ממך להיות מצחיק גם בחיים? מזמינים אותך לארוחת ערב ומחכים שתבדר אותם סביב השולחן?

"בהחלט ייתכן שכן. אבל אבנר, בגילי – באמת שכבר לא מזיז לי מה מצפים ממני".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully