פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האמנות תנצח: הבמאי הערבי שמבקש מגולשים ישראלים לממן את סרטו

      בימים שבהם הטרור מכה בכל פינה וגם מחרב אירועי תרבות מבקש היוצר הפלסטיני הצעיר נאייף חמוד לעשות סרט קצר במימון המונים. האם יצליח?

      נאייף חמוד (צילום מסך)
      רוצה לעסוק באסקפיזם (צילום: באדיבות נאייף חמוד)

      "אני רוצה לעשות סרט!" צוהל נאייף חמוד במאי פלסטיני צעיר בסרטון גיוס ההמונים שהפיץ בהדסטראט לפני שבועיים. "בואו להיות שותפים בקומדיה הערבית החברתית הראשונה, שחושפת למסך מיעוט של חברה שמעולם לא קיבלה מקום בקולנוע המקומי!", הוא קורא לגולשים.

      חמוד, סטודנט לקולנוע בסם שפיגל (שנה ה), יליד חיפה, במקור מכפר כאבול, מנסה לגייס כ-35,000 שקלים לטובת סרט קצר בשם "ביום שאבי ימות". הסרט יעסוק בסלאח, שחקן בינוני שחוזר מפריז לעיר מולדתו חיפה כדי לכתוב הצגה על מותו של אביו עאמר. אלא שאביו חי, ולמרבה ההפתעה מאוד מרוצה מהרעיון שבנו יספיד אותו מול כולם. עאמר, גיבור ההצגה העתידית של בנו משתלט על הפרויקט המשונה בזמן שבנו יוצא לטייל ברחובותיה של חיפה, שם הוא מגלה שלכתוב הספד מרשים לאביו, במצבו הכלכלי והנפשי הקשה, היא לא באמת הסיבה לשמה חזר.

      אך עד כמה פתוח הקהל היהודי דובר העברית לתרום כסף לסרט שעוסק במשפחה ערבית ישראלית ונעשה בידי במאי שמגדיר עצמו כפלסטיני בימי גל הטרור הנוכחי? "רוב התורמים הם ערבים", מודה חמוד שכעת הצליח לגייס כמעט שליש מהסכום הדרוש. "זה גם לא כל כך נהוג שאנשים יתרמו דרך האינטרנט, גם מדובר פה באנשים שהם די מבוגרים ולא רגילים לזה. עשינו טלפונים יותר עבדנו על אנשים שהם מעגל חיפאי כזה שמכירים אותי ואת חיפה ואת הסיפור והם אלה שתרמו"

      מה הסבירות, אם להיות לא פוליטקלי קורקט ששני קולנוענים ערביים צעירים יצליחו לגייס כסף בתקופה כזאת מכלל המדינה?

      "אנחנו עוסקים במקצוע של אסקפיזם. תמיד יש סיכוי שזה הדבר שימשוך אנשים. הסרט שלי הוא לא פוליטי. הוא סרט חברתי שיכול לקרות בכל מקום בעולם. הדבר האסקפיסטי הזה הוא הסיכוי היחיד שיש לי אנשים שיעריכו קולנוע ותרבות ולא רק את הפוליטיקה שמאחורי הדברים".

      גם סרטיו הקודמים של חמוד לא אופיינו בגוון פוליטי מובהק. "זוכרת שהתנשקנו" אשר זכה בסרט המצטיין של המחזור, זכה בצל"ש בפסטיבל חיפה, הסרט המצטיין של קרן ירושלים וכמו כן נבחר להשתתף בפסטיבל Montefelto באיטליה. הסרט השני שביים "עדנאן ולינה" שעסק בזוג אוהבים ובאתגרים שהקשר שלהם חווה בין רמאללה, המחסום וירושלים.

      השתדלת להימנע מהפוליטי? זאת הדרך להצליח?

      זה לא מכוון, אלה הסרטים שאני מתחבר אליהם. ב"ביום שאבי ימות" יש משהו לא פוליטי שמדבר על זהות אבל לא מבחינה פוליטית, הוא מדבר על זהות מבחינת חברה פלסטינית שמיטשטשת לאורך הדורות.

      האם תגדיר את הסרט הזה כפלסטיני או ישראלי?

      אני לא חושב על השאלה הזאת הרבה. אני במאי פלסטיני אבל הסרט ישראלי כי הוא מקבל מימון ישראלי נקודה. זה תלוי כסף. אם פולנסקי עושה סרט במימון צרפתי הסרט הוא צרפתי ועכשיו צרפת שולחת סרט טורקי לאוסקר. זו השפה של התעשייה הזאת. אבל אני כבמאי מגדיר את עצמי כפלסטיני.

      נאייף חמוד (באדיבות המצולמים)
      אני במאי פלסטיני אבל הסרט ישראלי (צילום: באדיבות נאייף חמוד)