פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מייסד להקת "הקליק" אלי אברמוב הלך לעולמו בגיל 61

      אברמוב, שהקים את הלהקה פורצת הדרך ב-1980 עם דני דותן, חזר השנה לקדמת הבמה עם אלבום מוערך בשם "אני לא בפסקול" אחרי הפסקה של 30 שנים. הוא מת לאחר מאבק במחלה קשה

      הקליק, אני לא בפסקול (יח"צ , זיו רבינוביץ')
      להקת "הקליק". אלי אברמוב ראשון מימין (צילום: זיו רבינוביץ')

      המלחין והגיטריסט אלי אברמוב, מייסד להקת "הקליק", הלך היום (שלישי) לעולמו בגיל 61 אחרי מאבק במחלה קשה.

      אברמוב הקים את הלהקה המצליחה ב-1980 בצוותא עם דני דותן כחלק מ"הגל החדש" ברוק הישראלי. האלבום הראשון של הלהקה "אני לא רוצה להיגמל" לא הצליח מסחרית, אך המוזיקה שייצרו השניים פרצה דרך לז'אנר אלטרנטיבי חדש ומרענן ברוק הישראלי. אלבומה השני של הלהקה "עולם צפוף" הצליח להיכנס למיינסטרים בעיקר בזכות להיטים כמו "אל תדליקי לי נר", שהתכתב עם מלחמת לבנון, ו"היי ילדון" שהפך לשיר הראשון במוזיקה הישראלית שהתייחס להומוסקסואליות.

      "הקליק" הפסיקה מעשית לייצר אלבומים חדשים מאז 1983, אך דותן ואברמוב שבו והתאחדו מספר פעמים לאורך השנים לסיבובי הופעות נבחרים. ב-1 במרץ השנה הוציאה הלהקה סינגל חדש "אני לא בפסקול" מתוך אלבום בעל אותו שם, לראשונה אחרי 30 שנות הפסקה. האלבום התקבל בהתלהבות רבה על ידי מבקרי המוזיקה ואף נבחר לאחד האלבומים החשובים של מחצית העשר במצעד של וואלה תרבות.

      בתווך שבין ההופעות עם "הקליק" הוציא אברמוב אלבום סולו בשם "Back To Square One".

      דני דותן, חברו הקרוב של אברמוב, שוחח עם טלי קיים, כתבת וואלה! תרבות:

      "אלי חבר שלי מגיל 14. נפגשנו בירושלים בגימנסיה והלכנו ישר לפינת הילדם הרעים: אלה שאוהבים מוזיקה ולא ממש מתעניינים בלימודים ורוצים לעשות שטויות. זו היתה ירושלים של סוף סוף שנות ה-60 וזה אומר שהיא נהייתה פתאום עיר בינלאומית כי כבשנו את העיר העתיקה. אז עוד לא ידעו שזה כיבוש אז כל האמריקאים והנוער כולם היו מבסוטים מהסיטואציה. האמריקאים הגיעו עם המון אלבומים של הנדריקס וג'ניס ג'ופלין, היה אלבום של וודסטוק שהגיע לארץ.

      "כל הזמן היינו יושבים בעיר העתיקה עם גיטרה במקום בבית הספר ושרים כל מיני שירים שלמדנו מהאלבומים האמריקאיים וגם כותבים שירים. אני תמיד כתבתי מילים ואלי תמיד כתב את המוזיקה. ככה הכרתי את אלי הנורא נורא מוכשר ונורא ביישן. אני הייתי תמיד נורא מוחצן וזה היה מתאים שאכתוב את המילים והוא את המוזיקה. אני אהיה תמיד רעש והוא יהיה כזה עולם של קסמים שעוטף מילים. יש בשירים משהו שנולד כשכותבים את המוזיקה והיתה לו דרך מופלאה ליילד. אני חושב שאף אחד לא כתב כך מילים לשירים שלי.

      "אלי לא היה וירטואוז שוויצר שעומד באמצע הבמה וצורח. הוא נישק וליטף והתייחס אל הגיטרה כאילו היא האישה שלו. הוא היה גם קשוח מבחינה מוזיקלית. היה בו משהו קשוח ומינימליסטי, יותר נשמע כמו מלחמה. הוא היה מוזיקאי אנטי בכייני ויש לזה משמעות כי בארץ יש הרבה בכי. היה לו גם את העולם האלקטרוני שהיה בו אלמנט של מדען מוזיקלי. עצם המפגש עם בנאדם כזה מבחינתי זה נס".

      על "אני לא בפסקול".
      "זה אלבום לנצח אני שמח שעשינו אותו בלי פשרות. בלי לחשוב על תהילה. כמו אלי. האלבום הזה קשוח לפחות כמו אלי. זה שהוא נקרא 'אני לא בפסקול' מקבל עכשיו משמעות נוספת".

      מתי נפגשת איתו לאחרונה?
      "נפגשתי איתו לאחרונה לפני שלושה ימים ביום ראשון ונפרדנו. הוא לא רצה שאשב. זאת היתה פעם ראשונה שאלי אמר לי לא לשבת איתו. וזהו, יש לי צילום שלו מנפנף לי מאחור. הוא ישב אליי עם הגב. אמרתי ביי אלי. הוא עשה תנועת ביי עם היד מאוד יפה. עם האור מאחורה. אני ממש מאושר שעשיתי איתו את הדברים שעשיתי איתו".

      (עדכון אחרון: 25 בנובמבר, 9:45)