פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לגמרי נים: "הצורף" מנסה להיות מסתורית אבל יוצאת יומרנית ומשעממת

      סדרת המסתורין החדשה של HOT מאבדת את עצמה. היא מחזיקה המון קלפים קרוב לחזה, פורסת בהדרגה מתישה את הסיפור, שוזרת פלאשבקים שבורים והצצות אל עתיד אניגמטי, ובאופן כללי מערפלת את דרכה אל הפואנטה

      לגמרי נים: "הצורף" מנסה להיות מסתורית אבל יוצאת יומרנית ומשעממת

      "צרוף צורף הצורף, צרוף הצרופים. יצר וצרף והצריף הצופן, שזר אותיות במרכבות האופן. דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת. שם דבר אמת וסודו צרף משקר. מבור עמיקתא חד יעלה ויבוא נא אדון ויגלנו הרו. אב"א בא".
      ("הצורף" חופרת)

      לסדרה כמו "הצורף" יש סכנה גבוהה לדאחקה על חשבונה. היא מהלכת על קו עדין שמתבטא מיד במילים הראשונות שפותחות אותה, ציטוט מתוך מסכת תענית, "נים ולא נים, תיר ולא תיר" (ער ולא ער). מעבר לכך היא עוסקת בהפרעות שינה, ובאופן כללי נוהגת באיפוק, איטיות רבתי ומשיכת רגליים משרת נמנום. זו הרמה פשוטה מדי להנחתה, אבל גם כזו שאין מנוס אלא להגיב לה. לא שבאופן עקרוני יש משהו רע באיטיות, כמה מהסדרות הטובות ביותר הן כאלה, אלא שפעמים רבות הניסיון ליצור אווירה ועומק שואב לתוכו את העניין ומחליף אותו ביומרה ושעמום. "הצורף" ללא ספק בוחנת את הגבולות האלה, ולמרבה הצער מועדת בפרק הראשון שלה.

      דרמת המתח והמסתורין החדשה של HOT, שכתב וביים דרור סבו ("נבלות" המצוינת, שממש השבוע נרכשה לעיבוד ב-HBO), עוקבת אחר ארי מילוס (אדיר מילר בתפקיד מעורר פיהוק), פסיכיאטר מומחה להפרעות שינה שבעצמו סבל כילד מסהרוריות. עכשיו בגיל 40 הוא פתאום מוצא את עצמו מתעורר שוב הרחק ממיטתו, לא בטוח מה עשה בשעות שחלפו. העניינים מסתבכים עוד יותר, הרבה יותר, כשהוא הולך למומחה הירושלמי שטיפל בו בילדותו. מעל כל זה ישנו מוטיב חזק של תורת הנסתר - ארי גדל בקהילה קבליסטית שבראשה עמד מקובל שכונה "הצורף" (ליאור אשכנזי), וכיום מנהל אותה אביו (יהורם גאון, כריזמטי כמו שהוא יודע).

      הצורף (יח"צ)
      בין החלום לאמת, בין הטוב לסיטרא אחרא (צילום: ורד אדיר)

      יש כמה רגעים טובים בפרק הבכורה. אחד מהמרכיבים הבסיסיים של הסדרה הוא שאלה מצוינת שמגיעה בדקה העשירית בפרק: איזו מידת אחריות מוסרית יש לאדם על מה שהוא עושה מתוך שינה? הרי החלומות נובעים מתת המודע של האדם ומחשבותיו לאורך היום, וכך גם מן הסתם מעשיו של סהרורי - האם באמת אי אפשר לדון אותו לכף חובה? הצרה היא ש"הצורף" מאבדת את עצמה. היא מחזיקה המון קלפים קרוב לחזה, פורסת בהדרגה מתישה את הסיפור, שוזרת פלאשבקים שבורים והצצות אל עתיד אניגמטי, ובאופן כללי מערפלת את דרכה אל הפואנטה.

      יש בכך טעם כדי לשרת את התפר הזה בין החלום לאמת, בין המיסטיקה למציאות, בין הטוב לסיטרא אחרא. אפילו לדמויות יש בעקביות שני שמות - ארי זה אריה במקור, אביו מיכאל הוא גם מישל, יוספה נקראת היום סופי וכו' - כל דבר וכל אדם עם שני הפנים שלו. בדרך כלל זה מתכון לדרמה מורכבת ומשובחת, אך במקרה הזה מסכי העשן וההשתהות מאפילים גם על אלמנטים מעוררי סקרנות או סתם רגעים טובים. ההיבטים הקבליסטיים, כולל ניסוחים יהודיים עתיקי יומין סתומי פשר, יוצרים מטבעם תצרף מייגע.

      זו המטרה של "הצורף", ללא ספק, לחבר את החלקים. כלומר, זה ממש בשם הסדרה. ייתכן שמשהו מעניין יצמח מזה. העדות העיקרית לפוטנציאל היא תקציר הפרקים הבאים שבסוף הפרק, המזריק סוף סוף קצב - כל קצב - שהיה כה חסר עד לאותו רגע. רק שמטבע הדברים הוא לא באמת משקף משהו, ולמעשה נתפס קצת כלעג לרש. יש לכם את כל החומרים הטובים האלה ובכל זאת זה מה שקיבלנו בפרק הראשון? מבאסים אתם.

      "הצורף" משודרת ב-HOT3 בימי חמישי ב-22:15 וזמינה בחינם ב-VOD