בגיל המתאים לצפות בסרטון?
הצפייה בסרטון זה מיועדת למי שמלאו לו 18 שנים
"את עוד אישה שחושבת שהיא יכולה לתפוס את העולם בביצים רק בגלל שיש לך כמויות בלתי נגמרות של כסף. העולם לא צבוע רק בצבע ירוק עם תמונות של אברהם לינקולן"
לפעמים חלומות מתגשמים. רק לפני שבועיים פיללתי לספר אירוטי פמיניסטי, כזה שבו האישה אוחזת בשוט ופיסת העור החשובה ביותר היא זו שממנה עשוי הארנק שלה, והנה אחד כזה נחת על שולחני - "פוקר פייס", ספרה השני של מיכל אדלר. ג'וליה פיין היא מפיקת אירועים מצליחה בלאס וגאס שמבלה בנעימים עם סטינג, בון ג'ובי ושאר שועי עולם. חייה כוללים סוויטות נשיאותיות, נעלי מעצבים ונהימות רנדומליות שמכוונות לנהג שלה. ניק פרייס הוא עיתונאי צעיר שמסקר את תחום התרבות במערכת עיתון גדול. ניק שונא את ג'וליה. למה? כי יש לה כסף וזו סיבה מספיק טובה לשנוא אישה. תראו אותה, המצליחנית הזאת עם התיקים היקרים והקריירה המשגשגת שבנתה במו ידיה. איך היא מעזה להסתובב עם ואגינה ופנקס צ'קים בו זמנית? חוצפה. מה הדבר הבא שתרצה, זכות בחירה?
אחרי שניק מפרסם כתבה משמיצה על אודותיה, מזמינה אותו ג'וליה להתלוות אליה במשך שלושה שבועות ולבחון את עבודתה מקרוב. כשאני אומרת עבודתה אני מתכוונת כמובן לפות שלה, אבל נגיע לזה בקרוב. המפיקה הנמרצת מסדרת לניק כרטיסים למושבי ה-VIP של כל ההופעות, מה שמוביל לסיטואציות מופרכות במיוחד. ההזויה ביותר היא זו שבה הגיבור מריץ צחוקים וצ'ייסרים עם ג'ון בון ג'ובי, כשברגע השיא שניהם מגלים כי יש להם את אותה כתובת קעקע. מצד שני, מושבי ה-VIP בפארק הירקון הם לא המושבים של וגאס ואולי דברים כאלה אכן מתרחשים שם.
"'תפשטי את השמלה' אני אומר ופותח את השקית, מוציא ממנה את הפנקייק ומכל אחד של סירופ שוקולד"
כמו כל סיפורי האהבה הגדולים, גם זה מתחיל בשנאה יוקדת שמלווה במשיכה אדירה. המפגש המיני הראשון בין שני הגיבורים מתרחש רק אחרי 158 עמודים של תחרויות שירה, משיכה בצמות והתפרצות זו לחדרו של זה. ניק וג'וליה הולכים לאכול בדיינר שמנוני וחוזרים ממנו היישר לחדר המיטות שעבר הסבה והפך לבית הפנקייק. האם בעולם האמיתי קיימים בני אדם שמפגישים קולינריה וסקס בפעם הראשונה שהם שוכבים? האם בגרסה מזרח תיכונית מכל השוקולד יומר במכל קטן של עמבה? מדוע סופרים ישראליים מתעקשים לכתוב ספרים שמגוללים עלילה המתרחשת מעבר לים? ים המלח והגנים הבהאיים הם לא רק קדימונים יפים בקדם האירוויזיון, הם יכולים להיות סט נהדר לספר אירוטי לא פחות.
אחרי תקרית הפנקייק אין דרך חזרה והגיבורים מתאהבים נואשות זו בזה. מובן שחוקי הז'אנר חלים על הגיבור, שחייב להיות מסתורי בעל סוד אפל מעברו. הסוד שלו מצריך ממנו להיעדר ערב אחד בשבוע, אולם ג'וליה משלימה עם רוע הגזירה וממתינה בסבלנות שבן זוגה המסתורי יספר לה מה הוא מסתיר ממנה. גם לה יש סוד (זהירות, ספוילר), אבל התאכזבתי כשגיליתי שהיא רק מאומצת. לא כי ממעיטה בערכה ובמטען שילדים מאומצים והורים מאמצים נושאים עמם, אלא כי הבילדאפ היה ענק. חשבתי שמפיקת העל מחביאה ילדות קטנות במרתף שבנתה במיוחד, ומתברר שהיא סתם מאומצת. איזה פספוס.
"בחוץ את אולי שולטת בעולם ובכול, אומרת להם מה לעשות ומתי. חשבון הבנק שלך לא נמצא כאן במיטה הזו. כאן את לא שולטת בכלום, הבנת?"
אחת לכמה עמודים טורחת הסופרת להזכיר לנו שניק אמנם מאוהב בג'וליה עד עמקי נשמתו, אבל היא עדיין יותר עשירה ממנו וזו סיבה לגיטימית לסלוד ממנה. הקומוניקט של הספר הבטיח חוויה שונה, אירוטיקה פמיניסטית עם אישה חזקה ושולטת. בספרים אחרים מהז'אנר התוודענו לגבר עשיר שמפתח מערכת יחסים עם אישה ממעמד הביניים ו"קנה" אותה, או לפחות קנה לה. הנשים תמיד מקבלות זאת בכניעה, אבל בפעם הראשונה שאנו נתקלים באישה מצליחה הגבר מביע תיעוב וגועל ומזהיר אותה לא פעם שלא תשתמש בכסף הזה כדי לגלות עליו פרטים. פמיניזם? הוא טוב רק לקומוניקטים. אם יש לך כסף מוטב שתסתירי אותו היטב בחשבון באיי קיימן ותקני בגדים במתחם העודפים בצומת סגולה. גיבורה שמחליטה לנהוג אחרת וליהנות מכספה מקוטלגת מיד כמתנשאת, מפונקת, אגואיסטית ושאר תארים שבינם ובין פמיניזם אין כלום ושום דבר. אולי רק מכל קטן של עמבה.
"מיד אחרי מה שאמרתי לא ראיתי ולא שמעתי ממנו. אני חוששת שהמילים האלה היו יותר מדי בשבילו ואני לא מאשימה אותו"
מערכת היחסים של הגיבורים מתהדקת. מעבר לסקס בלוקיישנים אקזוטיים (שולחן פוקר בבית מלון נטוש הוא רק אחד מהם), סיפור האהבה אמיתי עד כדי קלישאה. היא חזקה מהרוח, הוא הצוק האיתן שלה, יחד הם יכבשו את העולם. כל מי שהתאהב אי פעם יוכל להזדהות עם התחושות שהסופרת מנסה להעביר: הפרפרים בבטן, הכמיהה, המחשבות שלא נותנות מנוח והחיוכים המטופשים. אהבה זה יפה, אז למה להוציא את האישה היסטרית? למה היא צריכה להלקות את עצמה בכל פעם שבן זוגה נעלם ולחשוב שזה בגלל משהו שהיא אמרה? הוא עושה זאת אחת לשבוע כבר 300 עמודים, לא ייתכן שהיא עדיין מופתעת.
כשאקסית נבזית של ניק מגיעה ומפרה את האידיליה של השניים, ג'וליה מחליטה לערוך בדיקת רקע קצרה ונוסעת לביתו של ניק, שם היא מוצאת את סודו האפל. אותה אקסית ממשיכה לשפוך שמן למדורה ומציינת בפני ניק כי אהובתו הנמרצת עשתה בדיוק את מה שאסור לה - השתמשה בכספה כדי לגלות מה הסתיר ממנה. האם השניים ישרדו את התלאות ויישארו יחד? ניאלץ לחכות לספר ההמשך כיוון שהסוף נשאר פתוח.
עד אז מדובר בספר זורם וכיפי שלא מנסה לצקת עלילה עמוקה וכבדה מדי ומשלב בתוכו קריצות לעולם הפופ והרוק. האווירה קלילה ולא מחייבת ומדובר בספר טיסה נחמד אך מתיש. כמו אופרות סבון שנמתחות על פני שני עשורים, גם כאן אפשר לדלג על פרקים שלמים מבלי להחמיץ אף פרט מהותי בעלילה. כנראה שזאת סיבה מספיק טובה לא לפרוש שקי שינה מחוץ לחנויות הספרים ביום שבו ההמשך יצא לאור.
פוקר פייס / מיכל אדלר, 373 עמודים, הוצאת ספר לכל