החור של הפיפי

"ברמלה הם קרעו במועדונים, ואני...'מה הלכת בין עצי התפוח'? איפה עצי התפוח?" (אריק אינשטיין בתוכנית "סוף עונת התפוזים", על הצעדים הראשונים בקריירת הסולו שלו, מתייחס ללהיטו "איילת החן", שזכה במקום הראשון במצעד הפזמון והזמר של 1966).

אלבום הבכורה של אריק אינשטיין תם וזך כמו הפנים המרהיבות על העטיפה, "עם איפור כמו עבדל חאלים אל חאפז" (אותה התוכנית - אריק אינשטיין מתבונן בעטיפת אלבום הבכורה שלו ומתחלחל). הנה קיבלנו בהוצאה מחודשת ובעריכה דיגיטלית את מי השפיר החמים שבהם נולד האיש הזה, הצנוע, העניו, שרק אחרי גיל 60 מתחיל לבדוק, בביישנות מה, את חשבון הבנק שלו. כמה חם וטוב הרחם הזה וכמה נעים להשתכשך בו, גם אם רובו עשוי טלאים-טלאים של שירים גרועים למדי. כמו לראות תמונות ילדות, להתבונן בעצמך כשעוד היה מותר לצלם אותך עם הטוסיק בחוץ באמצע הפיפי, משהו שובב ונטול הקשרים. פכפוך מי מעיין, פיורדים, פלגים? הייתי אומרת, פכפוך מי שפיר. ובאמת כך נשמע האלבום הזה, שמורכב כמעט כולו משירים זניחים אך מקסימים להפליא של דפנה אילת. הקסם טמון בהתפעלות מתעלוליו של העובר ברחם, הריון שעתיד להוליד לנו את גדול המבצעים בעברית. התקליט הזה הוא רק בדיקת אולטרסאונד קטנה, שאינה מצליחה אפילו לנבא את מין הילוד.

היהלום בנזר הזהב הוא כמובן "אל תבכי ילדה, אל תבכי", שמטבע הדברים מעורר בי רצון עז להתייפח. ואחריו ממלכת הסתיו, עם "הגשם מטפטף/ נעשה לי חם בלב/ כשהגשם מטפטף", ומשם אפשר להמשיך הלאה, לאורך כל עונות השנה. בכולן אינשטיין הוא אביר מנחם, שמלטף את סוסו בחיבה ואת זנב הסוס של נסיכתו הבוכיה.

למרות המבוכה של "אופס, כאן ראו לי את החור של הפיפי, בגיל שנתיים בערך", האלבום הזה הוא אבן יסוד בהיכל התהילה של הפופ העברי. הזוי ותמוה ורחוק ככל שיהיה מאריק אינשטיין שלמדנו להכיר, הוא באמת מצליח לשחרר שדים מבקבוקים שנעולים כבר שנים בגלל החשש לכיסופי-יתר וגעגועים חסרי תוחלת.


* "אריק אינשטיין שר בשבילך", סדרת נוסטלגיה של הליקון