סטטוספופ 18: כוכבי הפופ שיפרצו ב-2016

(בסרטון: שון מנדז שר "Stitches")

את מעשיית הנער הקנדי הצעיר והמוכשר שהתגלה ביוטיוב נהוג לייחס לג'סטין ביבר, אבל מתברר שהוא כבר לא לבד. השנה הצטרף לאגדה גם שון מנדז הקנדי בן ה-17, שנשמע קצת כמו אד שירן בפיץ' (עד כמה שזה אפשרי) וממש עד לא מזמן העלה סרטונים באפליקציית Vine. אחרי שהסרטונים צברו פופולריות רבה ברשת, מנדז קיבל טלפון ששינה לו את החיים והחל באותו מסע שעבר ביבר אי שם ב-2008.

כמו צ'ארלי פות', טרוי סיון ואחרים, מנדז הוא כבר חלק מחבורה מכובדת של כוכבי רשת שנקטפים לטובת העולם הפופ האמיתי ומצליחים לא רע מול הקליברים הגדולים, שלפעמים גם נהנים לאמץ אותם, למשל טיילור סוויפט שבחרה בו לחמם את סיבוב ההופעות שלה. אלבום הבכורה שלו שיצא השנה אומנם כבר ביקר במקום הראשון באמריקה, אבל הלהיט הענק והמדבק מתוכו העונה לשם "Stitches" הוא זה שהביא לו גם את ההכרה הבינלאומית. גם אצלנו, אם פלייליסט גלגלצ הוא המדד.

ועדיין, להיט אחד שעושה קרוס אובר מהשוליים למיינסטרים לא אומר כלום, אבל אפשר לסמוך של מנדז שב-2016 גם זה ישתנה. הדואט המעולה עם קמילה קאבלו מפיפת' הרמוני שהוציא בחודש שעבר, הוא בהחלט רמז לכך.

אחד משירי הפופ הטובים והמפוספסים של 2015 הוא ללא ספק "Love Myself", סינגל הבכורה הדאנסי של הזמרת
והשחקנית בת ה-19 היילי סטיינפלד, שיצא בקיץ האחרון והצליח להיות בנשימה אחת גם המנון פופ לנערות מתבגרות, וגם גילטי פלז'ר לחובבי אינדי בזכות הפקה רטרואית טרנדית.

למרות הצלחה נאה במצעדים, "Love Myself" לא התפוצץ באמת, מה שאולי אפשר לייחס לטקסט הכאילו פרובוקטיבי, שהפך אותו בטעות או לא בטעות לדווקא להמנון אוננות בזכות מילים כמו אלה:
"I'm gonna put my body first/And love me so hard 'til it hurts" and "I'm gonna touch the pain away/I know how to scream my own name".

את דרכה בביזנס התחילה סטיינפלד כבר בגיל 14 בתפקיד ראשי בסרטם של האחים כהן "אומץ אמיתי" עליו קיבלה מועמדות לאוסקר. בשנה האחרונה, במקביל לקריית המשחק ("פיץ' פרפקט 2") חזרה לעניינים כזמרת אחרי שהוחתמה בחברת התקליטים הנחשבת ריפבליק, והחלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה.

"Love Myself", היה הסינגל הראשון וקדמו לו דואט קאבר אקוסטי ל-"Stitches" של מנדז מלמעלה וגם השתתפות בקליפ עתיר הכוכבות של טיילור סוויפט "Red Blood". בחודש שעבר הוציאה סטיינפלד את "Haiz", אי.פי בן 4 שירים שקצת אכזב, אבל אפשר להמר בקלות שבאלבום המלא שייצא ב-2016, יתוקנו כל הליקויים ונזכה ממנה גם ללהיט קרוסאובר מיינסטרימי. במקרה הכי גרוע, היא תמיד תוכל להיות שחקנית.

למרות שצ'ארלי פות' הלחין ושר באחד מהלהיטים הכי גדולים שיצאו השנה ("See You Again" של ויז קאליפה) וגם חבק אחד משלו, בדואט המעיק "Marvin Gaye" עם מייגן טריינור, ברור שזוהי רק יריית הפתיחה של הזמר היהודי בן ה-24, שצפוי להוציא את "Nine Track Mind", אלבום הבכורה שלו, בסוף חודש ינואר הקרוב. אלבום שיכלול גם דואט עם סלינה גומז.

כמו רבים ואחרים מבני דורו, גם פות' התגלה ביוטיוב בזכות כשרונו יוצא הדופן בשירה ובנגינה על פסנתר. הצפיות הובילו את אלן דג'נרס להחתים אותו בלייבל שלה, אבל אחרי זמן קצר פות' עבר לחברת תקליטים גדולה, מחק כמה פרקים בהיסטוריה (שני אלבומים עצמאיים שנעלמו מאייטיונס למשל) ויצא לדרך חדשה כאמן מבצע וככותב יוצר לאחרים כמו ג'ייסון דרולו וליל' ויין. סגנונו המוזיקלי של פות' נע בין אר'נ'בי לקיטש מלוקק, אבל כשרונו לא מוטל בספק וסביר להניח שכמה מהלהיטים הגדולים של השנה הבאה יהיו חתומים בשמו.

טורי קלי בת ה-22 היא אולי היחידה מכל המוזכרים כאן, שמזכירה בסגנון שלה קצת מתקופת הזוהר הכיפית של הפופ האמריקאי בסוף הניינטיז, עם פריצתן לעולם של בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה. קולה הדיוותי העוצמתי והלהיט הגדול שלה "Nobody Love", מרפררים לא מעט לחומרים הראשונים של אגילרה, מן פופ אר'נ'בי קליט אבל לא קיטשי מדי, כשעל ההפקה אחראי דווקא מי שהזניק את הקריירה של ספירס: מפיק העל מקס מרטין. כמו ספירס ואגילרה, גם קלי, על תלתליה, מסתובבת מגיל קטן על במות שונות ובתוכניות כישרונות למיניהן, אבל מה שלא היה לבריטני ושות' באותה התקופה זה האינטרנט, וזמן קצר אחרי שקלי החלה להעלות גרסאות כיסוי ליוטיוב, היא התגלתה והוחתמה על חוזה הקלטות על ידי לא אחר מאשר מיודענו סקוטר בראון, מנהלו של ג'סטין ביבר.

אלבום הבכורה שלה "Unbreakable Smile" שיצא בקיץ האחרון, הגיע למקום השני במצעד האמריקאי וכלל גם דואט מוצלח עם אד שירן (אותו חיממה לאחרונה), אבל לא ממש הצליח לנפק להיטים מחוץ לאמריקה, למרות שיצא לאחרונה במהדורה חדשה עם הבלדה המוצלחת "Hollow". לא בטוח שזה יהיה האלבום שיביא לה את הפריצה הבינלאומית, אבל תסמכו על בראון שיהיה קשה להתחמק מקלי בשנה הקרובה, ככה זה כשהמנהל שלך הוא גם הבוס של אחד מכוכבי הפופ הגדולים העולם היום.

אחד הסיפורים הויראליים המעניינים יותר של השנה החולפת שייך לג'ק האגוד בן ה-24 שהתגלה על ידי סקוטר בראון בשיתוף עם מפיק העל ד"ר לוק. בניגוד לביבר, האגוד לא התברך במראה מצודד, אבל בהחלט בכישרון ולכן החליט בראון להשיק את הקריירה שלו במסתוריות מוחלטת, כשהוא משגר בתחילת ינואר ליוטיוב ארבעה קליפים שונים לסינגל הבכורה "Goodbye". הקליפים אגב, בוצעו בליפסינק על ידי שחקנים מקצועיים.

הודות לעזרה של כמה תחנות רדיו וכוחו של בראון נדחף השיר גם ברדיו, ותוך זמן קצר צברו הקליפים קרוב ל-20 מיליון צפיות, כשלמעריצים עדיין אין מושג במי מדובר. מטרת הקמפיין ה"רשמית" לדברי בראון היתה להציב את האמנות לפני התדמית, ולכן גם הקליפים עסקו בזהויות מיניות ובדימוי גוף, כשהם מתכתבים עם זהותו של האגוד, הומו מוצהר.

באפריל השנה האגוד נחשף לראשונה בתוכניתו של ג'ימי פאלון, מאז זכה לחמם את אריאנה גרנדה (שמנוהלת גם על ידי בראון) ומייגן טריינור שהצטרפו אליו יחד בסינגל האחרון שלו "Boys Like You". סינגל הבכורה "Goodbye" היה מבטיח מאוד, אבל את זה קצת קשה להגיד על הנוסחתיות של השיר (המדבק) עם גרנדה וטיינור. אלבום הבכורה של האגוד אמור לצאת בתחילת 2016, וסביר להניח שבזכות בראון נשמע ממנו ועליו עוד הרבה.

טרוי סיון האוסטרלי הוא העוף המוזר (באופן יחסי) ברשימה. למרות שגם הוא, כמו הרוב, התגלה ביוטיוב (אחרי שיצא מהארון באחד הסרטונים שלו וגם סיפק גרסאות כיסוי שזכו למאות אלפי צפיות באופן קבוע), בניגוד לשאר הקולגות, סיון (גם אם הוא יהודי כשר אגב) בחר ללכת על פופ קצת יותר בוגר ומתוחכם עם נגיעות היפהופ, אר'נ'בי ואלקטרוניקה, שמזכיר שלא במקרה את הסטייל של לורד הניו זילנדית.

"Trxye", האי.פי הראשון שלו יצא לפני כשנתיים, הגיע למקום ה-5 באמריקה ולמקום הראשון בעשרות מדינות אחרות (כולל אייטיונז ישראל) וכלל את הלהיט המשובח "Happy Little Pill". בספטמבר השנה סיון הוציא אי.פי נוסף ומוצלח לא פחות בשם "Wild", שהוביל לאלבום מפתיע באיכותו שיצא בשבוע שעבר ונקרא "Blue Neighbourhood". מומלץ לכל מפיק פופ מקומי לקחת אותו כשיעורי בית.

ועם כזה דימיון ללורד, לא פלא שסיון הפך ליקיר לבה של טיילור סוויפט שנתנה לו לאחרונה חותמת הכשר אחרי שהמליצה עליו בטוויטר. עכשיו זה כמעט ודאי ש-2016 הולכת להיות השנה שלו.