רונה קינן וערן צור ממליצים אחד על השנייה

"עיניים זרות"

בגיל שנתיים, כשהתחיל הגן, היא נתקלה בפעם הראשונה ב"אי אפשר כי אי אפשר ואי אפשר". ילדה אחרת תפסה צעצוע שהיא רצתה. היא הכירה תחושה חדשה. כאישה בוגרת היא שוב נתקלה בזה, הפעם באהבה. אבל אז היא כבר ידעה שלצד השני יש רצונות וכח משלו. ונותר לה רק לרצות את מה שכן אפשר.

"אתה מתעורר"

מרתק להקשיב ולקרוא איך אם ובתה כותבות על אותו איש שהלך. לא עברה שנה מאז הספר "על דעת עצמו" של נורית גרץ ועד לאלבום של בתה רונה "שירים ליואל". שתי יצירות שליוו את מותו של עמוס קינן, הבעל, האבא. באלבום של רונה אני אוהב במיוחד את המרחק שהיא לקחה מדמות האב המציאותית שהיא הכירה. כי הרי - מיטב השיר כזבו. יואל הוא גם האיש שהיה, אבל גם מישהו אחר.

"קסיוס"

היה לי את העונג לעבוד עם רונה על השיר הזה מיד לאחר שהוא נכתב. לנגן ולעבד אותו יחד עם אלי אברמוב ז"ל לאלבום "'אתה חברה שלי". המילים הן של יונה וולך, והן מתחילות בשורה: "העורבים קוראים לך לעזוב את הארץ ולהיבנות". השורה הזו אומרת שעורב יכול להיות ידיד. אבל משחר הזמנים אנחנו הרי דנים את העורב לכף חובה ובזים לו כעוף טורף נבלות. זה העורב שהיה ראשון לצאת כשליח מתיבת נח, ולא נודעו עקבותיו. וזה העורב שזאולוגים מעידים עליו שהוא בעל חיים נאמן ומחוייב לצאצאיו. בשבילי "קסיוס" הוא שיר אפל כמו עורב, עם כח חיובי.

"מבול"

ביקשו ממני לראיין את רונה קינן עבור איזשהו עיתון. באתי לקפה לפניה. בקיר האחורי היתה קבועה מראה ענקית. בחרתי לשבת מול המראה. כדי שרונה תשב עם הגב לראי. ידעתי שכשהיא תדבר על עצמה, יהיה לה קשה לראות את השתקפותה. הלא היא ביישנית וצנועה. למרות יופייה היא לא סוגדת לעצמה. בפגישה היא נתנה לי לשמוע כמה שירים מהאלבום החדש, שהיה הראשון שלה. חטפתי צמרמורת עם השורות: " לעצור בפינת רחוב, לחבק ולעזוב, כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות".
מעט מילים שאוצרות המון.

"המכסה הירוק"

השיר הזה היה השיר הראשון של ערן שהתאהבתי בו. אני זוכרת את עצמי מקשיבה לו בחדר בגיל 16, פעם אחר פעם. היה בדימוי הזה של החיה שסוחבת רגל משהו שכישף אותי וממשיך לכשף עד היום.

"עץ"

ביום ההולדת ה-25 שלי קמתי בבוקר עם השיר הזה בראש ועם ההבנה המרה והמאוחרת שאני כבר לא ילדה ושכל דבר חדש שצומח תופס את מקומו של דבר ישן שנובל. לערן יש יכולת לדבר על חוויות קיומיות מורכבות דרך עולם של צמחים, שתילים, ענפים ופרחים שחורים.

"תמונה אימפרסיוניסטית"

הלהיט הזה של כרמלה גרוס ואגנר הוא אחד השירים שהכי כיף לשיר ולנגן עם ערן בהופעות. עם ההפקה הממכרת של קורין אלאל, הלחן השמשי של ערן והטקסט היפה של עמליה זיו, השיר הזה הוא יהלום פופ מושלם.

"פרפרי תעתוע"

יש שירים שכאילו היו כאן תמיד, ואילו לא היו נכתבים מישהו היה חייב לכתוב אותם. "פרפרי תעתוע" הוא שיר כזה בעיניי. לא הרבה אנשים יכולים להרשות לעצמם לכתוב את השורה הזו, ובכל פעם שהיא מגיעה בהופעה של ערן, אין אדם אחד בקהל שלא שר איתו: "עכשיו תשמעי את איך שאצעק, אני אוההההב אותך".

שבת 19.12 - וונדרבר בר חיפה
שישי 25.12 - חמדת ימים
שלישי 19.1 - חלוץ ב"ש
חמישי 21.1 - בית המרזח רמת ישי
שבת 30.1 - זאפה ת"א
חמישי 11.2 - גריי יהוד
חמישי 18.2 - צוללת ירושלים