פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוממה זה כאן: "שישי" של אילה חסון מביא את "היומן" לערוץ 10

      עיצוב מיושן, אווירה קרה ומנוכרת והחלפת הטאלנטים בבחירות פאנל תמוהות. טבילת האש הראשונה של אילה חסון עברה מבחינתה די בשלום, אבל המעטפת החדשה שנבנתה סביבה דרדרה את המהדורה הכי אלגנטית בישראל לשעמומון טרחני ומיושן

      רוממה זה כאן: "שישי" של אילה חסון מביא את "היומן" לערוץ 10

      מה באמת קורה עם הרפורמה ברשות השידור? מה נפתח ומה נסגר, מי הולך ומי נשאר? כמו בכל כך הרבה מקרים אחרים הקשורים לעולם התקשורת הישראלי הפתרונים שייכים למושך היחיד בחוטים, והוא הרי לא מעולם לא מיהר לקבל החלטה. אלא שלרגעים לא מעטים במהלך הצפייה במהדורת הבכורה של אילה חסון כמגישת "שישי" של ערוץ 10, נראה היה שההחלטה דווקא התקבלה בחשאי. רשות השידור פשוט נפתחה מחדש כמחלקה בתוך ערוץ 10, כולל הטעויות בהצגת השקופיות על המסך.

      בגלגוליה השונים של "שישי" לאורך השנים התוכנית היתה כמעט תמיד אנטיתזה לעממיות של "אולפן שישי". מגישים פמיליאריים (עופר שלח ורביב דרוקר ואחריהם טלי מורנו ואלון בן דוד), הומור ציני דק, לא מעט פעמים על גבול הברנז'אי, ובעיקר תחושה שהאנשים היושבים סביב השולחן יודעים לדסקס את קורות השבוע החולף שונה ומעניין יותר ממודל ההשטחה הרגיל של מקביליהם. אם חיפשתם את כל אלה ב"שישי" בגרסתו החדשה, לא הייתם יכולים למצוא גרסה שונה יותר. כותרות השבוע שהוקראו בגרסה הקודמת בעמידה על גבי הפלאזמות המסתובבות, הוחלפו בכותרות בגוון כחול-לבן קר ומעליהם קולה של חסון הישובה. בלי חיוכים, בלי קריצות ועם קלוז-אפ קצת קרוב מדי שהפך אותה לכמעט מאיימת. ברגע אחד אווירת השיחה החברית התחלפה ב"רשות דיבור בהצבעה בלבד". וכל זה עוד לפני שחסון אמרה מילה אחת.

      מתוך המהדורה המרכזית בהגשת איילה חסון (צילום מסך)
      ערב טוב לכם מאולפן היומן (צילום מסך)

      לא ברור מה גרם לבחירה המיושנת והמוזרה הזו בנראות של "שישי" החדש. הלוגו שנראה כמעט כמו העתק של לוגו רשות השידור, השולחן הארוך והמנוכר לעומת המעגליות החמימה, אפילו הפונטים כאילו הושאלו מ"יומן". וכשהמעטפת החיצונית נראית כמו הערוץ הראשון, פתאום גם הפאנל מתחיל להזכיר טעות בזפזופ. את מקומם של רביב דרוקר ונדב איל (שמשום מה העלה באותה שעה פוסטים בפייסבוק על פרשת עמירם לוין ו"שוברים שתיקה", שכלל לא נדונה באולפן) הרהוטים והמחכימים, תפסה הדס שטייף, האישיות הכי קרובה למשה פרימו של פאנלי המיינסטרים. לא עברו שני משפטים עד שעברה לדבר על עצמה במקום על חקירת המתלוננות בפרשת סילבן שלום, כולל רפרורים לעמנואל רוזן ואזכורים על פרשות וסיפורים שהגיעו אליה אך אינה יכולה לחשוף (אבל בהחלט לעשות פרצוף של "אני יודעת יותר מכולכם").

      הנוכחות הבעייתית של שטייף החמירה עוד יותר על רקע היעדרו של ברוך קרא. הפרשן המשפטי הנהדר של ערוץ 10 אמנם שומר שבת, אך בעבר נפתרה הבעיה בקלות באמצעות הקלטת דיונים בהשתתפותו לפני כניסתה. בהיעדרו נראה היה שהכתב המשפטי אביעד גליקמן כמעט מוותר מראש על המאבק בהתלהבות של שטייף לדבר את עצמה לדעת ולהכריע את משפטו של שלום עוד לפני שהחל. שיאו של הדיון המוזר הגיע בעימות מכוער למדי בין נציג ארגון "שוברים שתיקה" לבין ארז תדמור, שהוצג בפאנל כ"עורך המשנה של אתר 'מידה'". הבעיה היא שתדמור הוא ממייסדי תנועת "אם תרצו" ובהצגתו כעיתונאי, ניתנה לו למעשה הלגיטימציה לתקוף בחופשיות את נציג הארגון שהפך לשק החבטות של השבוע האחרון, מבלי להתייחס לשאלות המוטחות בארגון אליו הוא משתייך. את אתר "מידה" הקים, אגב, רן ברץ (יועץ התקשורת הנכנס של ראש הממשלה) במטרה "להכניס קולות שאינם נשמעים אל התקשורת הישראלית". כך שבמובן מסוים הפאנל של "הערוץ הכי שמאלני בישראל", היווה למעשה פלטפורמה עקיפה למסרים של לשכת נתניהו.

      מתוך המהדורה המרכזית בהגשת איילה חסון (צילום מסך)
      הפאנליסטים החדשים (צילום מסך)

      התשובה לשאלה הברנז'אית הבוערת ביותר במהדורה החדשה של חסון - מערכת היחסים בינה ובין מי שהפך ליריבה הגדול בסיקור "פרשת הרפז", בן כספית - קיבלה תשובה קרירה למדי. השניים היו קורקטיים במיוחד זה לזו. במבט מהצד נראה היה שכספית מרגיש הרבה פחות בנוח באולפן בו נהנה להתפלמס עם חבריו בעבר. תשובותיו היו קצרות וענייניות ואפילו ניסיון קל מצידו להתבדח זכה לכתף קרה מצד חסון. יכול להיות שזו ההתרגשות של המהדורה הראשונה, יכול להיות שסתם היו לטאלנטים המובילים של חדשות 10 התחייבויות אחרות בסופ"ש האחרון, אבל נדמה שהפאנל הזה היה מהחלשים והמשמימים שידעה המהדורה.

      כתבות המגזין שהגיעו אחרי הדיון באולפן המשיכו את הקו הזה. כתבה ארוכה מדי על חייל צה"ל שהתגייס לשורות דאעש, שלא חידשה הרבה בנושא. כתבה נוספת של חסון עצמה על חקירתו של אלון חסן, שהרגישה אף היא מסורבלת מדי ונטולת שורה תחתונה ממשית. לסיום קיבלנו כתבה על מדען מוביל שמצא את עצמו נסחף אל עולם הקריאה בקלפים, ומעורר על עצמו את זעמם של עמיתיו לתחום המדע. בכל שבוע אחר יכולה היתה הכתבה הזו להיות סוג של הברקה ביזארית מקורית, אבל איכשהו, הכבדות של הפאנל, העיצוב והכתבות שקדמו לה, גרמו גם לה להיראות כמו בחירה משונה. רגע לפני סיום הכריזה חסון על מסורת חדשה "משהו קטן וטוב", סיפור קטן וחיובי שיסגור מדי שבוע את המהדורה ויוכיח שלא מדווחים "רק דברים שליליים" בחדשות. וכך, במקום שבו שודדים גז מהציבור, הכבישים סתומים והמחירים מאמירים, נרמה את עצמנו מדי שבוע שממש חיובי כאן. הנה משהו שלשם שינוי נגנב מהעממיות של ערוץ 2.

      דווקא חסון עצמה עברה בסך הכל בהצלחה די רבה את טבילת האש במעונה החדש. ככל שהיתה יכולה, היא הקפידה לאפשר לדוברים להתבטא, עברה ברהיטות את קטעי הקראת החדשות והעבירה בשלום את ההקדמות לכתבות המגזין. הבעיה היא שהמעטפת מסביבה מחזירה את כל הדברים שמהם ביקשה לברוח כשעזבה את הערוץ הראשון: האווירה המיושנת, נושאי הדיון המשמימים והתחושה שיד נעלמת בוחשת כל העת מאחורי הקלעים.