מוצ'ו גרציאס פארא טודו

אינכם זקוקים לדעתן מחונן שכמותי כדי לזהות את עליבותו של טקס האקדמיה הישראלית לקולנוע שהתנהל אמש. אין אנו רוצים ליפול בפח השנאה העצמית של הקולנוע/ השמאל/ האמנות הישראליים, ולפיכך נתמקד בנקודות האור של האירוע.

1. סוף כל סוף הודה בפנינו משה איבגי על התרומה של מלחמת לבנון לקריירה שלו. כשהתותחים רועמים המוזה של איבגי פורחת.

2. מופע זרחני של חבר הכנסת יורי שטרן, שחייב לקבל מהר תפקיד ראשי בסרט (עדיף של סרסור שמח), שייתפר לפי מידותיו וימומן על ידי קרן הקולנוע.

3. נגני התזמורת קצרי הרוח. בכל פעם שנסקו הדוברים לשיאי שעמום חדשים, החלו הכלייזמרים בנעימת סיום שרמזה לנואם על קיצו המתבקש.

4. קליפ נהדר של גבי עמרני ממיטב רגעיו הקולנועיים. לפי קטע הווידאו, שלא הראה אף סצינה דרמטית מלאה אחת, קיבל עמרני את פרס מפעל החיים פחות בשל היותו שחקן ותיק ומוצלח, אלא בעיקר בשל היותו נפקן סדרתי של פרצופים מצחיקים. עילה הגיונית ומספקת. צחקנו איתו, צחקנו עליו, צחקנו ממנו.

5. חף מכל רגשי נחיתות, בגאון, בשאר-רוח ובענווה העניק יהודה ברקן את הפרס לגבי עמרני. אך כל צעד שלו על הבמה, כל עווית, העידו על כך שהוא-הוא זה שאת מפעל חייו עלינו לחגוג. ברקן לא צריך להתחנף לפוליטיקאים, כי הוא יודע לעשות סרטים שמכניסים כסף.

6. טינקרבל, קמצוץ של זוהר באפרוריות הנוירוטית של הקולנוע המקומי, מוצ'ו גרציאס פארא טודו.

7. לפני הטקס היו לי הרהורים על לפנק את עצמי בסרט ישראלי בשבועות הקרובים. נראה שחסכתי לעצמי 27.50 שקלים, אותם אשקיע ברכישת הר של קוקאין.