כוכבים הוליוודיים אוהבים להתוודות על ילדותם האומללה. לעתים קרובות זה לא נשמע אמין במיוחד, אבל במקרה של מייקל בי. ג'ורדן, אפשר להאמין לו. אחרי הכל, כשאתה גדל בלוס אנג'לס של שנות התשעים עם שם של הכדורסלן הטוב בכל הזמנים, ברור שילדים יציקו לך. עד כדי כך סבל מזה, הוא מספר בראיון לוואלה! תרבות, שרצה לשנות את שמו.
אבל עם הזמן, החליט להפוך את העול לנכס, ולראות בשם כתמריץ חיובי שיעודד אותו לפתח ככל האפשר את קריירת המשחק. זריקת המוטיביציה הזו עבדה, ומייקל בי. ג'ורדן אכן הצליח לקפוץ עד לטבעת של עולם הטלוויזיה והקולנוע. הודות להופעותיו בסדרות "הסמויה" (כוואלאס) ו"אורות ליל שישי" ובעיקר בסרט "תחנת פרוטוויל" (2013), הוא סומן כאחת ההבטחות הגדולות בהוליווד, וכיום, בגיל 28, לחלוטין עומד בזכות עצמו.
אפילו אייר ג'ורדן הפסיד בכמה סדרות פלייאוף, אז ברור שגם לשחקן הצעיר היו כמה רגעי שפל. למשל, הופעה ב"הדייט שהביך אותי" ו"ארבעת המופלאים", מגרועי הסרטים של השנים האחרונות. אבל בסך הכל, הקריירה שלו במגמת עלייה מתמדת, ועכשיו מגיע תפקידו הגדול ביותר: הוא מככב ב"קריד", שיגיע לאקרנים בארץ ביום חמישי הקרוב, בעודו נישא על גל של ביקורות מעולות וביצועים קופתיים מרשימים בארצות הברית.
זהו פרק נוסף בסדרת סרטי "רוקי", שכמשתמע משמו, עוקב הפעם אחר בנו של אפולו קריד המנוח, מי שהיה האויב הכי אימתני ואז החבר הכי טוב של הגיבור בגילומו של סילבסטר סטאלון. הבן מבקש ללכת בדרכי אביו ולהתאגרף גם כן, ורותם את שירותיו של בלבואה, שישמש לו מאמן ומנטור.
אין מתאים מג'ורדן לגלם את התפקיד הזה. הרי לאיזה פינה של הזירה שלא יברח קריד ג'וניור, שם משפחתו יארוב לו שם כדי להטיל עליו צל ולהפיל עליו מעמסה, ומי כמו כוכב הקולנוע הצעיר מכיר עם התחושה הזו. "הו, כמה שאני מבין את הגיבור", אומר לי השחקן בריאיון טלפוני שנערך לקראת יציאת הסרט. "אני כל כך כך מזדהה עמו".
את הסרט ביים במיומנות רבה ראיין קוגלר, מי שבעצם אחראי לפריצה של ג'ורדן ב"תחנת פרוטוויל". דרמה זו, שזכתה לשבחים רבים בארצות הברית אך לא הופצה בארץ, עסקה בנושא שמאז נהיה רק אקטואלי עוד יותר, למרבה הצער: הרג של אזרחים שחורים בידי שוטרים לבנים. "קריד", לפחות על פניו, מכוון להיות להיט בידורי לקהל רחב יותר מאשר מסמך אקטואלי זועם, אבל השחקן מאמין שגם בו יש ממד של מחויבות חברתית.
"אני חושב שהסרט עוסק בשאלות של זהות, שזה משהו שמעסיק צעירים שחורים רבים", אומר ג'ורדן, "הוא גם מדבר על החיים בלי אבא, שזה גם כן משהו שנפוץ בקהילה שלנו. חשוב מכל, 'קריד' מראה שלא משנה באיזה נסיבות אתה גדל, עדיין אתה יכול לשאוף לדברים גדולים ולהשיג אותם. זה מסר חשוב ומהדהד, ואולי בגללו כל כך הרבה צופים אוהבים אותו ומתחברים אליו".
בהמשך לזה, כמיטב המסורת של סרטי "רוקי", יש ב"קריד" הרבה מכות אבל גם הרבה אגרופים בלב. מה היה קשה יותר מבחינתך כאן, האתגר הפיזי או האתגר הרגשי?
"בכנות? האספקט הפיזי. התכוננתי לצילומים במשך שנה ועשיתי דיאטה מטורפת. אני זללן גדול, וזה לא היה מובן מאליו מבחינתי לוותר על הסוכר, הלחם והחלב ולהחליף אותם במים וברוקולי. נוסף לכך, ביליתי כל שנייה אפשרית בחדר כושר, וגם זה כמובן לא היה קל".
לאיזו מוזיקה הקשבת בזמן שהתאמנת?
"הממ, בזמנו אלה היו שלושה אלבומים בעיקר. 'If You're Reading This It's Too Late' של דרייק, 'At Long' של A$SAP Rocky ו'Dark Sky Paradise' של ביג שון".
האם היחסים בינך לסטאלון בצילומים היו כמו אלה של בלבואה וקריד ג'וניור? הוא היה מנטור בשבילך?
"הוא בעיקר היה שם כדי להוריד ממני את הלחץ, מדי יום ביומו. הסברתי לו עד כמה מלחיץ אותי להיתפס כזה שמנסה להיכנס לנעליים של מישהו אחר, והוא כל פעם מחדש הרגיע אותי, אמר לי שאין לי ממה לפחד ואיפשר לי להתמקד בעבודה עצמה ולא בשום דבר אחר".
אפולו קריד מת אבל קרל וותרס, שגילם אותו, עדיין חי. יצא לך להתייעץ גם איתו לגבי התפקיד?
"האמת? לא ממש".
עוד מעט יוכרזו המועמדויות לאוסקרים, וגם "קריד" מוזכר בהקשר הזה, אבל מדברים בעיקר על מועמדות אפשרית של סטאלון, פחות עליך. תתאכזב אם לא תקבל את הפרגון בסופו של דבר?
"תשמע, במלוא הכנות, העובדה שבכלל מזכירים את הסרט לקראת האוסקר, זה כבר הישג מדהים בעיני. אני נשבע לך שבזמן הצילומים, אף אחד מאיתנו לא לחש אפילו ברמז שיש לנו סיכוי להתקרב לפסלון, אז עצם האפשרות שמישהו מאיתנו יהיה שם, היא כבר משהו מיוחד בעיני".