כמו כמעט בכל נושא מחלוקת אחר שנמצא על השיח הציבורי בישראל של 2016, השאלה הראשונה שצריכה להישאל בהקשר לסערה סביב פרק הפורנוגרפיה ב"המתבגרים" של ערוץ הילדים, ששודר אתמול (חמישי), היא "למי יש אינטרס?". דיון פורה ואפקטיבי בשאלת החשיפה של ילדים לדיונים בנושאי מין לא באמת אפשרי במדינה שבה התדמית הפכה להיות חזות הכל. אפשר לקרוא לתופעה הזאת "רגביזציה" של השיח הציבורי. מי יהיה הראשון שיפרסם סטטוס זועם? מי יהיה חבר הכנסת העירני שיכנס דיון חירום? איזה ארגון הורים יתראיין ראשון (תוך אזכור של פעמיים לפחות של שמו ומטרתו) וימחה על אובדן הערכים והסכנה החריפה המרחפת מעל ילדי ישראל? וכל זאת כי שומו שמיים מישהו העז לדבר עם ילדי ישראל (אותם ילדים שמוצפים בכל רגע נתון בגלים של שנאה, אלימות והתלהמות מכל כיוון) על פורנוגרפיה.
באחד הפרקים הטובים של העונה האחרונה, עסקה "השבוע שעבר הלילה" של ג'ון אוליבר ברשת HBO בנושא החינוך המיני בארה"ב. אוליבר הציג את הכאוס המוחלט ששורר בתחום ואת העובדה שכל מדינה חופשיה להחליט על פי תפיסתה כיצד להציג את הנושא המורכב לילדים הלומדים בשטחה. וכך, בחלקים נרחבים של ארה"ב הפתרון היחיד לכל חשד למגע עם בן הזוג הוא הימנעות. בכל מחיר וללא פשרות. בני הנוער שלומדים את הנושא לומדים שהדחפים הטבעיים והנורמליים לחלוטין שמאפיינים אותם באותן שנים הם למעשה מבחן שבו הם מוכרחים לעמוד. בישראל, שמתקדמת בצעדי ענק לשמרנות הקיצונית באותם חלקים של ארה"ב, בוחרים בשיטת לימוד מדהימה עוד יותר: הכחשה. יחסי מין לא נדונים בבית הספר, פורנו לא קיים וכל מי שטוען אחרת הוא סוטה מסוכן שמדרדר את הנוער. יקום עכשיו המומחה לענייני הילדים שיספר לנו שדרך החינוך הזאת הרסנית פחות מבן נוער שצופה בסרט פורנוגרפי.
חשוב להדגיש: הפרק החמישי של "המתבגרים" שעוסק כאמור בנושא צפיית פורנוגרפיה בקרב ילדים, קיבל את אישור הרגולטור (מועצת הכבלים והלווין) וכולל כמו כל פרק אחר בסדרה, שורה של שיחות עם בני נוער. לא מוצגת בו ולו תמונה לא ראויה אחת, אין בו קישורים לאתרי מבוגרים והגישה המוחלטת (שלא לומר קיצונית) שנושבת ממנו היא שמדובר בתחום שאינו ראוי לצריכה ילדים. אז מדוע בכל זאת הפך הפרק הזה לכותרת בוערת? אולי כי ארגון פרטי כמו "המכון לטובת הילד" זיהה בו הזדמנות כדי להכניס עצמו לתודעה. אולי משום שארגון "שומרים על הילדים" (שהוקם באופן כמעט אבסורדי רק בעקבות כתבה על שידור התוכנית) ראה בו הזדמנות מצוינת לקבל במה וחשיפה. מכאן הדרך לח"כ מיקי זוהר מהליכוד ולדיון צעקני וחסר כל תוחלת בכנסת היתה קצרה. השמרנים קיבלו עוד הוכחה למי "שומר על ילדיהם" (גם אם, כאמור, דבר לא נעשה בעקבות הדיון) וההתפארות בצו הזמני שהוצא כנגד שידור הפרק הוכתר כניצחון גדול. אפשר לעבור לקרב הבא.
הטענה לפיה ילדים צעירים אינם צריכים להיחשף לדיון מבוקר על תכנים פורנוגרפיים היא נאיבית במקרה הטוב ופוריטנית במקרה הרע. סקר מקיף שפורסם רק לפני חודש לרגל יום האיידס הבינלאומי קבע כי מרבית בני הנוער מתנסים לראשונה ביחסי מין בגילאי 18 ומטה. כמה "למטה" זה למטה? את הניתוח הזה הותירו החוקרים עבורנו. וכשגיל ההתנסות הראשונה יורד כל העת, כשהלחץ החברתי גדל ובעולם שבו מכל שלט פרסום, פיד אינסטגרם, פייסבוק ו"ערב טוב עם גיא פינס" (שמשודרת ונגישה לילדים בכל הגילאים) ניבטים תכנים מיניים לכל דבר ועניין - הטענה שהתעלמות מהנושא תמנע נזק מהצעירים פשוט לא מחזיקה מים. העניין הזה משמעותי על אחת כמה וכמה במדינה שבה צעירים נדרשים להתבגר הרבה יותר מהמקובל בעולם. בין אם זה מכיוון שצלילי אזעקות המלחמה התקופתית מוטחים בהם כבר בגיל מוקדם או מכיוון שבגיל 18 כבר יחזיקו רובה לראשונה.
"המתבגרים" לא חפה מבעיות, אבל הדיון צריך לעסוק באופן הדיון שהיא מייצרת ולא בעצם קיומו. שיחה פתוחה שמעלה אסוציאציות לגבי כל נושא ממין, דרך התנהלות כלפי נשים ועד כללי אזרחות טובים, היא מבורכת, אלא שבסיומה לא יכולים להישאר סימני שאלה ותהייה מה מהטענות שהועלו היתה נכונה. לא מעט מהטענות שהועלו על ידי המתבגרים כוכבי הסדרה כלפי פורנו אינן מדויקות או שגויות, וזה הגיוני מכיוון שאין כל דרך שהיו יכולים לצבור את כל הידע בשלב זה של חייהם. העובדה שהסדרה מותירה את התשובות לרחף באוויר ולא מספקת שורה תחתונה בעייתית. ישנן שלל דרכים לפתור את התקלה הקטנה הזאת, מפרק נוסף שבו יוצגו עובדות ועד דיון משלים בכיתה. או שאפשר ללכת בשיטת הרגביזציה ופשוט לצעוק ממש חזק "סכנה". את התוצאות של שיטת החינוך שתיבחר בוודאי נראה בעשורים הבאים.