ניצוץ של יהלום: אמנים כותבים על "האיש שראה הכל" של רוקפור

האלבום "האיש שראה הכל" מהווה רגע מכונן במוזיקה הישראלית. תמהיל מדויק של מוזיקה ברוח סוף שנות השישים של החוף המערבי והשפה העברית, יש הרבה להקות מחווה לסאונד הישן ורק במקרים נדירים יש לצד זה גם בשורה מקורית ומיוחדת, לא סתם רוקפור הרוויחה את מקומה בפנתיאון הישראלי.

זה נכון שרוקפור חוגגים 20 שנה לאחד האלבומים החשובים שנוצרו פה במוזיקה הישראלית. אבל רוקפור בשבילי הם הרבה הרבה יותר מאלבום. כולם ביחד וכל אחד לחוד לימד אותי כל כך הרבה על מוזיקה, על כתיבת שירים, אפילו על הדרך שבה אפשר וכדאי להקשיב למוזיקה. מעבר לחברות המדהימה שלנצח תשאר - אני חייבת להם המון על הרבה ממה שאני היום.

אם אני צריכה לבחור שיר אחד מתוך האלבום (וזה קשה) הרי זה "חור בלבנה". לא משנה כמה פעמים אקשיב לשיר הזה, כל פעם מחדש אצטמרר. שיר אלמותי הוא החותם הכי מרגש להשאיר על פני האדמה, ולרוקפור יש בשפע.

אני זוכר אותי ואת יאיר (קז, איתו הקמתי את ג'ירפות) יושבים ברכב ומקשיבים ל"האיש שראה הכל", רצועה אחרי רצועה, כבר אמצע הלילה, גשם זלעפות ואנחנו לא יכולים להפסיק. מקשיבים הרבה ופתאום שטף של דיבור: "אתה קלטת את המעבר תופים ב...", " איך הם עשו את הסאונד גיטרות של ה...", "ההרמוניות... ההרמוניות...".

ממש כך, הלומים מהרגש, היופי, הדיוק.

פשוט מושלם.

ב-1994 כבר חשבתי שהתגברתי על החלום הזה של להקת רוק. תערובת אסקוט כבר היתה גופה קרה בת שנתיים פלוס ואלבום הבכורה שלי, שהיה על טהרת הלופים והדגימות, יצא זה עתה. ואז הגיעו הרוקפור בהתגלמותם השניה, עם התופים המתגלגלים והקולות וההילוכים ההרמוניים המיוחדים שלהם, ובאחת ערערו אצלי את ההחלטה לזנוח את הרוק. השירים נשמעו כאילו היו שם תמיד ויישארו לעד, ומיד הפכו מקור לקנאה אמיתית ולהשראה לעתיד לבוא.

לא גדלתי על השירים הללו, כך שאין פה נוסטלגיה או אפקט מכונת הזמן. אני מכיר את החבר'ה, כך שאין פה מימד של הילה. אפילו זכיתי להתארח ולשיר חלק מהשירים, כך שאין פה כבר עניין של מסתורין עבורי, מרגע שהם ירדו לרמה הטכנית. כמו כן, דברים נמאסים עלי די בקלות, ויש לי התנגדות מובנית, קצת ילדותית, לקלאסיקות - כל הנתונים כדי שאשמע היום את "האיש" ולא יעוף לי המוח יותר. אבל שום דבר באלבום הזה לא נעשה רגיל וארצי יותר לאוזניים שלי אחרי כל השנים, דבר ממנו לא דהה, והקסם מסרב לפוג. אני חושב שזה בגלל שיש בו ארבעה שירים מהיפים ביותר שנכתבו.

אני בטוח שכל מי שמתחתי ומעלי באייטם הזה כבר השתפך רבות על חשיבותו של האלבום והאושר המוזיקלי שהוא אוצר בו. בטח גם כבר חפרו ברעיון של נקודת האור הפסיכדלית הזו בנוף העברי באמצע שנות התשעים ואיך זה נופל ברשת "תחיית הסיקסטיז"; בוודאי כשהאלבום גם היה עטוף בסרטוני ה-8 מ"מ שרק עשו אותו עוד יותר מסתורי ומרתק עבורי בתור ילד.

אבל יותר מכל אני זוכר חזק (ריחות צבעים ושלל הדברים שזיכרון נושא עימו) שאזור גיל 16 כשהיינו יושבים בבית של מישהו ומאזינים לאלבום, הייתי מחכה עד ש"עפר" היה מגיע, אותו קטע שנכנס אצלי תחת קטגוריית שירי סוף צד ב' מושלמים כמו "היה היה" או "I Am the Resurrection". כל האנרגיה של האלבום נשפכת בתוך קטע הגיטרות במקום הכי נכון, כאילו חיכו כל הזמן כבר להגיע, השירה המעורפלת וקולות הרקע שחותכים את החלל שעוד נשאר בתוך כל ה"עומס" המדהים הזה. אני גם זוכר איך כשהכל נגמר ועוברות כמה דקות של שקט פתאום הסאונד הקופצני מפתיחת האלבום חוזר שוב ומקפיץ את כולם.

והנהר זורם לו, זורם, והעננים שטים, שטים, שירי האלבום השני של רוקפור נעים אחורה בזמן, משיקים לרוח שנות השישים, ומרחפים בחזרה את מרחב השנים עד לשנות התשעים, שירים ארוכים, מורכבים, מהורהרים, מעורערים, שירים שהם תיאטרון חלום, גשרים בין אתמול להיום, כל כיוון יביא אותנו אל מכונת הזמן, אל האיש שראה הכל, ואנחנו שומעים הכל, טובעים וטובלים ביופי שנושק למוזרות, כמו חלום או סיוט, "האיש שראה הכל", התקליט השני של רוקפור, הוא כמו ישיבה במרומי גשר מעל מים סוערים, והנהר מתחת זורם לו זורם כמו הזמן אבל הקסם יציב שריר וקיים גם 20 שנה אחרי כן, מלטף וסוחף.

בשבילי כמעט בלתי אפשרי לבחור שיר אחד מהאלבום הזה ולהצביע עליו כטוב ביותר. בעיניי "האיש שראה הכל" הוא לא פחות ממאסטרפיס, חוויה אחת ארוכה ושלמה שחייבים לשמוע מהתחלה ועד הסוף. זה מסוג האלבומים שמגדירים אצלך תקופה בחיים: "התקופה של 'האיש שראה הכל'". התקופה הזו החלה אצלי כשהייתי בצבא. הייתי מוזיקאי צעיר שסבל לא מעט מהזרות וחוסר ההתאמה למסגרת, ועם זאת היתה זו גם תקופה נפלאה של חברויות וחוויות נהדרות והמון המון מוזיקה. אני זוכר איך היינו פשוט רובצים בנים ובנות שעות ארוכות בחדר בקיבוץ בדרגות שונות של מתח מיני, ופשוט שומעים מוזיקה, המון מוזיקה, והאלבום הזה כיכב שם בגדול.

"חור בלבנה" הוא הפייבוריט שלי, אבל כמו שכבר אמרתי האלבום הוא יצירה אחת שלמה וענקית!

רוקפור תחגוג 20 שנים לאלבום "האיש שראה הכל" בהופעה בבארבי תל אביב בשבת הבאה, 9 בינואר 2016.