בלוג "האח הגדול": האח עם התחתים האפסים

שנה אזרחית חדשה זרחה עלינו וכולם במצברוח חגיגי. הציפורים מצייצות, המחבלים מחבלים, וקורין גדעון מסיימת לייסד את ארצות הברית בשנת 1776 כדי להגיש לנו משלל משובות הבית בנווה אילן. לכבוד השנה החדשה גם אני קבעתי לעצמי ניו יירז רזולושן – להבין סוף סוף מה מתרחש בין עומר, עומרי ושי מיקה. אני לא רוצה להגיע בסוף ימיי אל כיסא הכבוד, ואז כשהקב"ה ישאל אותי מה אני זוכרת מהפרשה של עומר, עומרי ושי מיקה אני פשוט אגמגם כמו סתומה ובינתיים כל באי עולם ידרסו אותי בדרך פנימה כבני מרון. לא, אני אלמד את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד.

בינתיים, עד כמה שהבנתי, עומר רצתה את עומרי אבל ויתרה כי "עומר ועומרי" נשמע כמו תכנית סקס בהופ! לולי, וחוץ מזה בבית מחכה לה אחד תמיר ויצמן המלךךךך, אז היא מעדיפה לעשות עם עומרי משמושי גרביים בלבד ולקוות שתהרה ממנו דרך האגודל. במקביל, שימיקה מנסה להתחתן עם עומרי בסתר מבלי שירגיש. במקביל, קסניה נזכרת שגם היא סקסית וקופצת ראש לתוך מרק האיברים הזה כדי ללקט מעט דרמה. במקביל, דודו משוטט בין כולם כתינוק מבולבל וישנוני ומנסה להבין מה קורה, וליתר ביטחון נעמד מדי פעם מאחורי שימיקה וצועק "נכון!". במקביל, עומרי עף על עצמו.

הבנתי את זה נכון? כי בין לבין היו כל כך הרבה קלוזאפים מהורהרים של שיחי שהיה לי קשה לעקוב אחר המחומש-בואכה-משושה הזה (עומרי הכריז שיש לו שני מחזרים גברים, אז כנראה שהרשימה עדיין לא נסגרה). ועדיין נשגב מבינתי למה שימיקה זועמת על עומרי כאילו הוא נשוי לה שנתיים ומה היא בעצם רוצה מעומר וכמה פריטי אופנה שיחי יצליח עוד להרכיב על עצמו לפני שתקרוס לו הגולגולת. אלה תעלומות שעוד אצטרך לפתור, כדי שביום הדין אגיע לשערי גן עדן ואלוקים יירד מכסאו, יטפח ברכות על ראשי ויאמר "רגע אבל אני לא מבין עומר ידעה ששימיקה רוצה את עומרי? היא אמרה לה לפני או אחרי כי לדודו היא אמרה שזה לא משנה אם היא דלוקה עליו ובעצם עומרי ידע שלעומר יש חבר לא?" ואני אחיה לנצח ליד הבוטקה של הכניסה.

שיחי ממשיך לעוף על עצמו ללפלנד, משוכנע שהוא מיוחד וקסום אך בפועל סחי יותר מגברים שאומרים לבחורות משפטים אבהיים כמו "מי פגע בך, ילדה?". אופס, גם את זה הוא אמר. את מסיבת התה שהוא מארגן לחבריו הוא פותח בהצהרה המתישה, "כל אחד יושב כאן מסיבה מסוימת, התוכלו לנחש מהי הסיבה!" כמו גננת מהגיהנום, וכשהדיירים מתייאשים מאכילת עוגות הווסאבי של המשימה הוא זועק מנטרות קואוצ'ינג בשישה תשלומים כמו "אל תרפו את ידיהם! עליכם להאמין בעצמכם! הפרפר ששט בנחל יותר יציב מהגדי שעומד על גבעול!" ושאר עצות סיניות עתיקות מתוך ספרו "36 פסגות הר", להשיג בצומת ספרים. את מייקי הוא בוחר להעמיד להדחה כדי "לעזור לו לזכור מי הוא". כך מדלג לו שיחי באחו החיים, מוריד כאפות לאנשים וצועק אחריהם, "זה היה כדי לקרב אותך לאמת הפנימית שלך", והם עונים לו, "אה סבבה, אז תודה". תעשה לאנשים מה שאתה רוצה, הם יסלחו לך אם תוך כדי זה תצטט את קונפוציוס. זה אחד הטיפים של שיחי שלא הספיק להיכנס לספר, אז קבלו אותו עכשיו בחינם.

ועומר הודחה. ברגע שנשארה לבד בחלל הזמן עם שיחי היא כבר שמה מעיל, לקראת הגירוש: היא ידעה שמולו אין לה סיכוי, בטח לא אחרי החלום המרגש שהוא חלם עם המדרגות הנעות או מה שזה לא יהיה שקיבל שם זמן מסך 10 דקות. כך יצאה לה מהבית, לזרועותיהם של ארז טל ומנצח הפילהרמונית זובין מהטה, ונטשה את חיינו מבלי שנזכה לראות אותה מממשת את איום ה"עומר קינן לא נשארת חייבת!" על שיחי. נשארה חייבת. לא נעים.

לא מדהים שמספר הפסילות של הדיירים היה בדיוק 9, ומספר הפסילות המותר היה בדיוק 6, וזה בדיוק נכתב על דלת הפוכה בתחילת המשימה כדי שטוויסט ההיפוך ההיתולי יתאפשר? צירופי מקרים זה דבר מופלא.

"תודה רבה לאסי ורותם על מופע החימום" (ארז מתנשא על "הכוכב הבא")

"זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". "איזו אישה שמנה, קו...? איזו אישה?" (ברק כמעט מעליב את קוקו. מזל!)

"גם אם חיי יהיו תלויים בזה אני לא אוכל לסיים את המשימה" (עומרי בקמפיין לפרופורציות)

"איכס דרכתי על הקיא שלי" (ברק מנדב)

"קשה לי לראות אותה בתור המאהבת שלי, קשה לי לדמיין אותה בחדר המיטות" (עומרי בדיוק אתמול קרא רומן רומנטי בריטי מהמאה ה-19 ונדבק בז'רגון)

"היא שרטה לי את הנעליים של לואי ויטון, קרעה לי את הצמיד של גוצי ושפכה יין על המכנסיים של קוואלי" (שיחי רוחני)

"אתמול נורא העלבת אותי, אמרתי לך סתמי ואמרת לי סתמי את" (עומר ושימיקה בקרב סתומות)

"ועדיין אני חושב שאת יפה" (גילי מסכם ויכוח עם קסניה)