פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיעור פרטי: 10 ספרים שלא מלמדים בבתי הספר, וחבל

      הספר שמציג את הסיאוב הביורוקרטי והאבסורדיות של המערכת הצבאית, הספר שיכניס אתכם עמוק לתוך עולם הסמים והספרים שיספרו לכם בעקיפין על החברה שבה אתם חיים. רשימת חובה לכל מי שנכנס בשערי בתי הספר התיכונים של ישראל

      הרומן "גדר חיה" של דורית רביניאן, שמגולל את סיפור אהבתם של ישראלית ופלסטיני בניו יורק, אזל מהמדפים לאחר שמשרד החינוך הוציא אותו מתוכנית הלימודים לבגרות בחמש יחידות בספרות. סביר להניח שהסערה שנוצרה מפסילת הספר תגרום להרבה יותר תלמידי תיכון להתעניין בספר ולקרוא אותו – ובלי להיכנס לפוליטיקה, ולמציאות המסובכת של החיים בישראל – אי אפשר להתווכח על כך שזה חיובי שתלמידי בית ספר בישראל יתעניינו בספרים. מתי בפעם האחרונה ראיתם ילד עולה לאוטובוס עם ספר ולא עם העיניים שקועות באייפון?

      רשימת הספרים שמשרד החינוך מאשר לקריאת התיכוניסטים מלאה בקלאסיקות עבריות ומתורגמות, אבל היא חסרה באופן טבעי כמה ספרים שמורים לא ירצו שתלמידים יקראו. אלא שבעידן בו כל הידע האנושי נמצא בלחיצת כפתור, נראה שלמנוע מתלמידים להיחשף ליצירות אומנות זו צנזורה מגוחכת במיוחד. אז אם כבר ספרים שנויים במחלוקת, ליקטנו עבור תלמידי ישראל את 10 הספרים שכל תלמיד תיכון חייב לקרוא, ואף בית ספר בישראל לא ירצה שהוא יעשה את זה.

      1. מלכוד 22 / ג'וזף הלר

      לרוב בני הנוער בישראל, הגיוס לשירות חובה בצה"ל נמצא מעבר לפינה. ולכן, אין מנוס מלקרוא את הספר שהצליח לבטא יותר טוב מכל דבר אחר את הסיאוב הביורוקרטי של המערכת הצבאית, את חוסר ההיגיון שבמלחמה ואת הלוגיקה הנבזית שתגרום לכל מי שמבין את המערכת להבין שהיא תמיד תנצח. זאת כמובן, אם אתה שפוי מספיק בשביל להבין שרק איש בלתי שפוי יתגייס מלכתחילה לצבא.

      או במילים אחרות: אתם יכולים להתגייס לצה"ל בלי לקרוא את מלכוד 22 ואז ללמוד בדרך הקשה מה זה בדיוק "מלכוד 22" – אבל אולי עדיף לקרוא את "מלכוד 22" ואז להתגייס לצבא וכך להבין שבפרספקטיבה הנכונה, השירות הצבאי יכול להפוך לחוויה די משעשעת.

      2. לוליטה / ולדימיר נבוקוב

      טוב, לא צריך להיות פקיד במשרד החינוך בשביל להבין למה הספר הזה לעולם לא יילמד בצורה רשמית בבתי ספר – והרי איזה מורה תרצה לשלוח תלמידה לקרוא ספר על "רומן" בין גבר מבוגר ליתומה בת 12, שמסופר מנקודת מבטו של פדופיל מסוכן?

      אבל אולי, רק אולי, מורים לא צריכים לפחד לתת לתלמידים שלהם להיחשף לתוכן קשה, במטרה ללמוד על אופי האדם – אליו הם הולכים להיחשף (אם טרם נחשפו) בכל מקרה. החיים האמיתיים אינם מתחלקים לשחור ולבן, ואין הרבה ספרים שמטיחים לך את החיים האמיתיים בפרצוף בצורה שנונה ואסתטית כל כך, כמו לוליטה.

      3. פחד ותיעוב בלאס וגאס / האנטר ס. תומפסון

      עוד ספר שברור שאף מורה לא ירצה לראות את התלמיד שלו מוציא מהילקוט. והפעם: סמים קשים, הסיפור האמיתי – שמוצג דרך המסע שלוח הרסן של ראול דיוק ופרקליטו אל ליבת החלום האמריקני. והאמת היא שספק אם אי פעם נכתב ספר (שבכלל אמור היה להיות כתבת ספורט מגזינית על מרוץ מכוניות) שכל כך עשה חשק להתנסות בחומרים אסורים, ובו זמנית כל כך גורם לרתיעה והימנעות משימוש בסמים.

      אבל שוב, תלמידי תיכון הולכים לשמוע על סמים, וחלקם הולכים אפילו לנסות סמים - וספק אם תהיה קורלציה ברורה בין קוראי הסיפורת היפה לבין התלמידים שימצאו את עצמם מתנסים בסמים. ובכל מקרה, יש יותר סיכוי שהספר הזה יגרום לקורא הצעיר לרצות להיות עיתונאי מאשר שיגרום לו לרוץ ללקק בול LSD. והאמת, האפשרות הזאת צריכה להפחיד הורים הרבה יותר.

      4. חוות החיות / ג'ורג' אורוול

      היה מפתיע לגלות שמשרד החינוך כן מאפשר לתלמידים לקרוא ולהיבחן על הספר "1984" של אורוול, אך ייתכן שמשטרת המחשבות של נפתלי בנט עוד תגלה מה כתוב בספר הזה ותחליט להוציא אותו מתוכנית הלימודים של מיניסטריון האמת.

      לעומת זאת, בעוד "1984" דוחף לך לגרון בכוח את האמת האורווליאנית, בספרו האפילו-קל-יותר-לקריאה של אורוול, "חוות החיות", התלמידים ימצאו אתגר אמיתי ויצטרכו לחשוב על המציאות בה הם חיים בעצמם. איפה עוד אפשר לקרוא סיפור ילדים תמים כביכול, שמהווה בעצם משל למהפכה אלימה נגד שלטון עריץ? במידה והמשל יחמוק מעיניהם, הם לפחות יישארו עם טעימה פוקחת עיניים מהמציאות של תנאי השעבוד של בעלי החיים בחוות משק. ובכל מקרה, שווה לקרוא את הספר ולו רק בשביל המשפט: "כל בעלי החיים שווים, אבל יש בעלי חיים ששווים יותר".

      5. תפוז מכני / אנתוני ברג'ס

      בזמן שלונדון התנהלה באפלה תחת ההפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה, אשתו ההרה של הסופר אנתוני ברג'ס יצאה לרחוב ונאנסה באלימות על ידי חבורה של עריקים מהצבא האמריקני. כתוצאה מהתקיפה הברוטלית היא עברה הפלה טבעית, וגם שלחה את בעלה לכתוב את יצירת המופת השנויה במחלוקת שלו.

      אני יכול כבר לדמיין את ההתנגדות הטבעית של מורים והורים לכך שהילדים שלהם ייחשפו לזוועות שעושה אלכס, גיבור הספר, שכוללות תיאורים מפורטים של מעשי אונס ואלימות חסרת תכלית – וכל זה בשפה דמיונית בשם "נאדסאט" שהופכת את כל הספר לאתגר קריאה מרתק. ומצד שני, האם זה באמת חמור יותר מאשר צפייה במהדורות החדשות המרכזיות שכוללות סרטוני סנאף של מחבלים עורפים ראשים ואזרחים מבצעים לינץ' בעדי ראיה לפיגועים? ברור שלא. בעיקר אם זוכרים ש"תפוז מכני" הוא הרבה יותר מסיפור על אלימות, אלא תזכורת לחופש הבחירה שיש לכל אדם. או כמו שאלכס מסביר את זה: "אם אדם אינו יכול לבחור, הוא חדל להיות אדם".

      6. בית מטבחיים 5 / קורט וונגוט

      למה החליטו בארה"ב להפעיל את כל אמצעי הצנזורה האפשריים ולמנוע בצו מניעה פדרלי את פרסומו של ספר מדע בדיוני? ועוד כזה שמגולל את סיפורו של חייל משוחרר שנחטף על ידי חייזרים למרחק של מיליארדי קילומטרים מכדור הארץ, כדי להפוך למיצג בגן החיות המקומי של כוכב הלכת טרלפאמדור, שם הוא נאלץ לקיים יחסי מין עם כוכבת פורנו מול עיניהם של החייזרים הסקרנים, ויוצא למסעות בזמן? אולי בגלל שבין השורות של המעשייה האינטרגלקטית הזאת מסתתרת האוטוביוגרפיה הכי ביקורתית אי פעם של חייל משוחרר על הצבא האמריקני, והזוועות שהוא אחראי עליהם במלחמת העולם השנייה.

      ולמה שתלמידים ישראלים יצטרכו לקרוא את זה? קודם כל, כי זה ספר מדהים שמראה איך אפשר להשתמש בדמיון ובשפה כדי להעביר מסר חתרני – בלי גלישה למחוזות הדמגוגיה. בנוסף, התיאור של החורבן של העיר דרזדן הגרמנית שהופצצה על ידי בעלות הברית מהווה תזכורת נהדרת לכך שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים – אבל חשוב לזכור שבמלחמה יש שני צדדים, ובשני הצדדים שולחים ילדים להילחם.

      7. פרנקנשטיין / מרי שלי

      כשמרי שלי היתה ילדה בת 19 היא הגיעה עם בן זוגה, המשורר פרסי ביש שלי, ללון בטירתו של לורד ביירון בז'נבה. באחד הלילות הציע המשורר המפורסם התערבות חברית: מי יצליח לכתוב את סיפור האימה הטוב ביותר. הילדה בת ה-19 ניצחה.

      סיפור המעשה די מפורסם: מדען עם תסביך אלוהים אוסף חלקי גופות ובורא "יצור" חסר שם. נראה כמו משהו טיפשי למדי שאין סיבה ללמד אותו בבתי ספר בישראל, אבל כל מי שקרא את הספר יודע שיש בו הרבה יותר ממעשיית אימה/מדע בדיוני רגילה. הספר חוקר את החברה בה אנחנו חיים בה (שמסתבר שלא השתנה הרבה מאז תחילת המאה ה-19). מי זכאי לחיים, מי קובע מי ימות, מדוע החברה לא יכולה לקבל את השונה, האם החריג יכול לקבוע מה מוסרי ומה לא – ומעל לכל: מי ראוי לאהבה , והאם יש טעם לחיים בלעדיהם? במדינה שמלאה במפלצות ובשנאה, "פרנקנשטיין" חייב להיות חובת קריאה.

      8. ענבי זעם / ג'ון סטיינבק

      בדקתי שבע פעמים כדי לוודא שאכן אף ספר של ג'ון סטיינבק לא נמצא ראוי לקריאה על ידי משרד החינוך הישראלי, ודי נדהמתי. זה די ברור למה נפתלי בנט וחבריו לא ירצו שתלמידים יקראו את "קדמת עדן" שמהווה השלמה חשובה (אם לא חוויה מתקנת) ללימודי התנ"ך, וליתר דיוק לסיפור קין והבל. אבל את המגנום אופוס של סטיינבק, זה שזיכה אותו בפרס נובל, צריך לקרוא כל אדם בשנים שהולכות לעצב את דמותו כאזרח בעל זכות הצבעה במדינה דמוקרטית. אה, נראה לי שהבנתי ממש כרגע למה נפתלי בנט לא רוצה שיקראו את הספר הזה.

      הספר שמתרחש בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב מתאר בצורה מאלפת את פערי המעמדות שיש בחברה המודרנית, שבאה לידי ביטוי בעוני, שחיתות משטרתית, אפליה ובעיקר – ייאוש. 75 שנים אחרי שיצירת המופת הזאת גררה סערה (שכללה, במיטב המסורת הליברלית האמריקנית, שריפת ספרים המונית) היא עדיין רלוונטית, וניתן למצוא בה קווים מקבילים למציאות שלנו היום, בטח במדינה בה דוח העוני קובע שכל ילד שלישי רעב.

      9. מאוס - סיפורו של ניצול / ארט ספיגלמן

      אין שום סיכוי שמשרד החינוך יאפשר ללמד תלמידים ספר שלא נראה כמו שספר צריך להיראות, אלא יותר כמו חוברת קומיקס. ועוד על השואה! איזו זילות של הזיכרון! ולמה היהודים נראים כמו עכברים? זו אנטישמיות לשמה!

      אלא שאם שמים בצד את הזלזול (הטבעי) ברומנים גרפיים, נשארים עם אחת היצירות המרשימות שנכתבו אי פעם על השואה מצד בני הדור השני. ספיגלמן משתמש בבעלי חיים כדי לתאר כל אחת מהקבוצות האתניות (הנאצים הם חתולים, האמריקאים הם כלבים, הפולנים הם חזירים וכו') כדי להגחיך את השיוך הלאומי שניתנו לאנשים בזמן מלחמת העולם השנייה, וכמובן שגם לאחריה. הספר זוכה הפוליצר תורגם במלואו לעברית באיחור של שנים, וזו הזדמנות לתת לבני נוער ללמוד ולהבין את האסון הנורא של העם היהודי, דרך אחד הספרים הנגישים ביותר שנכתבו על הנושא.

      10. החייל האמיץ שוויק / ירוסלב האשק

      אין שום סיכוי שייתנו לבני נוער שצריכים עוד מעט להתגייס לצבא ללמוד את קורותיו של השורד המושלם, שהוא הכל חוץ מדמותו המיתית של הלוחם הצה"לי המהולל. סוחר הכלבים יוזף שוויק לומד לשרוד במלחמת העולם הראשונה בלי לראות את שדה הקרב מקרוב – וכל זאת בלי לסרב פקודה – אלא רק בזכות חיוך מטופש. דרך עיניו התמימות של שוויק נמתחת ביקורת חריפה על מוסדות ביורוקרטיים (שנשמע שלא עברו שינוי במאה שנים האחרונות), על הדת, על הצבא, על השלטון, על מערכת הבריאות – ובעיקר, על המוות המיותר שבמלחמה.

      אם לא בגלל ההומור והאמירה הייחודית של הספר, שווה לתלמידי תיכון לקרוא את הספר רק כדי לגלות שהוא נגמר במפתיע באמצע הפרק השלישי (מתוך שישה) ואין לו סוף. כדאי ללמוד כבר בגיל צעיר שדברים טובים נגמרים לפעמים במפתיע, בלי הכנה מוקדמת. ובכלל, הגיע הזמן שילדים ובני נוער ילמדו ש...