בית התקליט עם טונה

אני נורא קשור לאלבום הזה רגשית, אבל גם אם אני מתנתק מזה אפשר לשמוע שזה אלבום (כפול) חד פעמי. טופאק נותן תצוגת תכלית אחרונה ומלאה על הפקה שמשלבת היפ הופ קלאסי יחד עם כלים אקוסטיים, בדרך שלא חזרה על עצמה מאז משום מה.

אי אפשר לבחור אלבום אחד של זפלין, אז אבחר באוסף. אני מת על השילוב של בלוז ודיסטורשן, בעיקר כשהוא מבוצע ע"י כאלו מפלצות, אבל את זפלין אני אוהב בעיקר בגלל החופש שהם מייצגים בשבילי במוזיקה.

פופ ופסיכדליה על לופים של היפ הופ בלי רגע אחד משעמם, פריסטייל ראפ לצד יצירות מרגשות והרבה הרבה דמיון. כל הצבעים שאני אוהב באלבום אחד.

אני מת על אריקה, טקסטים מעולים וערימות של וייב וכריזמה עושים את האלבום הזה למשהו שלא נמאס.

גם אלבום של מייקל קשה לי לבחור, אני אלך על זה כי הוא היה הראשון ששמעתי וחיבר אותי למוזיקה מאז בצורה אבסולוטית.

אין משהו יוצא דופן באלבום האקוסטי הזה חוץ מזה שאני תמיד חוזר אליו בהנאה גדולה.

אלבום מהפנט, חכם וסוחף שלא מצליח להימאס עליי מאז שיצא.

האלבום הראשון שאהבתי בעברית בא בדיוק בזמן וסידר לי את גיל ההתבגרות.

מחר (חמישי, 7 בינואר) טונה יארח את נצ'י נצ' בפסטיבל סאונד סיסטם, האנגר 11 נמל תל אביב.

19.2 - פאב הפינה, חמדיה
5.3 - ברקה, באר שבע
25.3 - גריי, יהוד
31.3 - וונדר בר, חיפה